יהדות סיציליה

יהדות סיציליה כללה קהילות יהודיות אחדות באי סיציליה שבים התיכון. הנוכחות היהודית באי פסקה בסוף המאה ה-15, כאשר גורשו כל היהודים מהאי. הגירוש כלל גם את היהודים שהיו בתחום איטליה של היום, מרומא דרומה. הייתה זו החלטתם של המלכים הקתוליים בני הזוג פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה, בעקבות גירוש יהדות ספרד בשנת 1492.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים הראשונים שהתיישבו בסיציליה ישבו בה במאה ה-1 לספירה. בעיירה קאלאקטֱה, חי ההיסטוריון והסופר היהודי קייקיליוס אשר פעל ברומא בימי אוגוסטוס (63 לפנה"ס - 14 לספירה), לפי השרידים שנשארו מעבודתו הוא היה דמות ספרותית חשובה.

במאה ה-6 הוציא האפיפיור גרגוריוס ה-1 כתב הגנה על יהודי סיציליה.

במהלך השלטון הנורמני שגשגה הקהילה היהודית באי אך במאה ה-13 החלה הרעה במצבם והיהודים והם הוכרחו לשאת את אות הקלון.

הרדיפות של היהודים בספרד השפיעו גם על התושבים בסיציליה שהחלו לעשות פרעות ביהודי האי.

במהלך המאה ה-15 ניסתה קבוצה מבני הקהילה לארגן עלייה של הקהילה לארץ ישראל אך השלטונות מנעו זאת מטעמים כלכליים.

בין בני הקהילה היו רבנים ומלומדים גדולים.

הגירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1474 נערכה עלילת דם ביהודי סיציליה ובשנת 1493 גורשו יהודי סיציליה, קהילה שמנתה כ-36,000 יהודים^[1] או 37,000 יהודים שחיו ב-52 קהילות ברחבי האי^[2], בעקבות גירוש ספרד. משוער שמספרם של היהודים בסיציליה ב-1492 היה בין 3% ל-6% מסך האוכלוסייה באי.^[3]

ב-29 אפריל 1492 הוצא צו לפיו יהודי לא יוכל להמשיך לחיות בתחומי השליטה של מלכות ספרד. רק אם יהיה מוכן להמיר את דתו הוא יוכל להמשיך להתגורר בתחומי הממלכה, שכללה, בין השאר את סיציליה. חלק קטן (אמנם רב מספרית) אכן נאנס להתנצר ונשאר באי כאשר רוב היהודים מסיציליה גורשו משם. האנוסים היו מושא להתעללות והשפלה מצד השלטונות הנוצריים של האינקוויזיציה.

תרגום הצו באנגלית מספר: ”ידוע לכם כי נוצרים מְרֻשָּׁעים הושפעו ממגעם עם היהודים, התיהדו ועזבו את הכנסייה. בשנת 1480 בטולדו נעשה ניסיון להפריד בין היהודים לבין הנוצרים על ידי כליאתם בשכונות נפרדות. בתקווה שההפרדה "תרפא" את המצב.”

לפי הצו, היהודים שאינם מוכנים להמיר את דתם, עליהם לעזוב את סיציליה תוך 90 יום. אחרת, הם צפויים לעונש מוות. חלק גדול מהיהודים היו סוחרים. הם נאלצו לממש את רכושם תוך זמן קצר ולשלם את המס שהוטל עליהם ולעזוב את האי. הצו כלל את הקצבים, האופים ויוצרי הנרות שנדרשו למכור את ציודם. כל העסקאות האלה נרשמו ויש לנו היום פירוט של שמות המשפחה של בעלי העסקים אשר נאלצו לממש את רכושם.

בארכיוני המדינה מופיעים המוכרים היהודים והקונים הנוצרים. הפרטים פורסמו במסמך הנקרא: Italia Judaica. להלן רשימה מדגמית של שמות המשפחה:

Adili David, Anaf Aron , Arnac Salamone , Azarini David , Azeni Mosè , Ben Iosep Iacob , Calabrisi David , Catalano Nissim, Chispi Abram, Elevi Muxa , Furnari Iosep , Isac David, Levi Busacca
הרופאים Lu Medicu Abram, Lu Medicu David , Lu Medicu Salomone , Lu Medicu Samuele ,
הבנקאיים Lu Presti Busacca , Lu Presti Iacob , Lu Presti Scibita, Mugnay Graziano , Russo Salomone , Sabuti Iesus ,
הכוהנים Sacerdotu Aron , Sacerdotu Barono , Sacerdotu Busacca , Sacerdotu Gabriele, Sacerdotu Leono , Sacerdotu Lia , Sacerdotu Mardoc , Sacerdotu Salomon ,

רשימה נוספת כוללת שמות משפחה מוכרים יותר, אולי משפחות רבנים וחכמים:

Abraham Rabbi Jacob ben , Abulafia Abraham ben Shemuel , ben Nachman Mosheh , ben Shalom Rabbi Abraham , Ben Yijù Abraham (חמישה שמות) , Bonavoglia (Heftz) Mosè (Mohe) , Chanchio Sacerdote (מניחים כי היה רב) Conti Jacob , di Minisci. Azaria , Finzi , Hadad Rabbi Nathan ben Sa 'adiah , Hasdaj Mosè , Mazza , Medici Mosè , Sanguinetti Rav Ismaele , Sigilmasi Rabbi Sa 'adiah ben Izahaq (כמובן רב), Tzarfati Rabbi Natronay ,

עד לגירושם מהאי הייתה זו קהילה פורחת ומשגשגת שהוציאה בתוכה בין השנים 1363-1492 כ-500 רופאים.

יהודים רבים שגורשו מסיציליה בחרו להתיישב בקלבריה, בה התקיימה קהילה יהודית מאז המאה הרביעית. בשל הכיבוש הספרדי של קלבריה, גורשו כל היהודים מחבל ארץ זה כחלק מהמשך המדיניות האנטי-יהודית של ממלכת ספרד הנוצרית שהובילה לגירוש ולאינוס יהודי ספרד בעשורים קודם לכן.

כיום אין בסיצילה קהילה יהודית מאורגנת. ב-2017 התקיים טקס בארכיון העירוני בפלרמו שבו הכריז הארכיבישוף של פלרמו, קורדו לורפיש, על החזרת מתחם (שהוחזק על ידי הכנסייה והמנזר של סנט ניקולו טולנטינו) לקהילה היהודית, לבקשת ארגון שבי ישראל והמכון הסיציליאני למדעי היהדות. על המתחם ייבנה מחדש בית כנסת, סומך לחורבות בית הכנסת ההיסטורי. לפי כתבי עובדיה מברטנורא, היה זה בית הכנסת הגדול ביותר בעולם באותה תקופה.^[4]

שרידים יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי ניתן למצוא שרידים לקיום קהילות יהודיות. בערים פלרמו וסירקוזה יש רבעים המכונים עד היום "הרובע היהודי", ובהם מבנים ששימשו כבתי כנסת. באזור בו שכן הגטו היהודי בסירקוזה התגלה מקוה טהרה, בקטניה נמצא מקווה עתיק, מתקופת בית שני, ובעיירה טראפאני התגלו שרידי קברים יהודיים. בעיירה טאורמינה מיקום הגטו היהודי מסומן על ידי רחובות בשם "GHETTO" ו-"EBREI".

פריטים נדירים מסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני פריטים עתיקים ונדירים מסיציליה הוצגו באוקטובר-נובמבר 2007 במוזיאון יהדות איטליה בירושלים. הפריטים הובאו למוזיאון יהדות איטליה על ידי ראש מחוז סיציליה. התערוכה נערכה בשיתוף המכון האיטלקי לתרבות תל אביב.

שני הפריטים מהווים עדות מוחשית לנוכחות היהודית בסיציליה בימי הביניים. עדות זאת חשובה ביותר בהתחשב בעובדה כי האי היה בשליטה ספרדית ובעת גירוש ספרד גורשו היהודים גם מסיציליה, לאחר נוכחות של 1555 שנה. החיים היהודיים בסיציליה פסקו והתחדשו רק כעבור 400 שנה.

מצבת קבורה משנת 1249. על לוח השיש חרותה כתובת בארבע שפות ובהן השפה הערבית הכתובה באותיות עבריות. הלוח מעוטר בפסיפס צבעוני המורכב מאבני שיש וזכוכית עם שיבוץ עלי זהב. המצבה המקורית נמצאת באוסף המוזיאון לאמנות אסלאמית בלה זיסה בעיר פלרמו.
אַצְטְרוֹלָב, מהמאה ה-13. האצטרולב הוא מכשיר לניווט על פי כוכבים והיה בשימוש של ימאים בימי קדם. הוא מכשיר מכני המשמש לקביעת זוויות גרמי השמיים ביחס לאופק, והיה מכלי הניווט העיקריים עד למאה ה-18, בה נתפס מקומו על ידי הסקסטנט. הפריט המוצג במוזיאון נושא כתובות בערבית, ספרות רומיות וגם אותיות עבריות. ככל הנראה, מעבר לייעודו המקורי לקביעת קו הרוחב למטרות ניווט לימאים – תחום שהרבה יהודים בסיציליה עסקו בו – גם שימש למטרת קביעת שעות הכניסה והיציאה של שבתות ומועדים על פי כוכבי השמיים.