יגור ברוייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגור ברוייב
Егор Вадимович Бероев
לידה 9 באוקטובר 1977 (בן 46)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הגבוה למשחק על שם מיכאיל שצ'פקין עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג קסניה אלפיורובה (נובמבר 2001–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://egorberoev.narod.ru/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יֶגוֹר בֶרוֹייֵב (Его́р Беро́ев; נולד ב-9 באוקטובר 1977, מוסקבה) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון ומדובב רוסי, מנחה טלוויזיה ואיש ציבור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגור ברוייב נולד ב-9 באוקטובר 1977 במוסקבה, למשפחת שחקני תיאטרון. אביו השחקן ואדים מיחיינקו, אמו - השחקנית ילנה ברוייבה. סבו מצד האם הוא שחקן התיאטרון והקולנוע ואדים ברוייב, הסבתא היא השחקנית אלווירה ברונובסקאיה. ליגור יש אח צעיר יותר דמיטרי ובן דוד אנדריי, שניהם גם שחקנים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הופיע לראשונה על הבמה בגיל שבע. בשנת 1994, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, הוא נכנס לבית הספר הגבוה לתיאטרון. על שם שצ'פקין.[1] באותה שנה ערך את הופעת הבכורה הקולנועית שלו בסרט "מסירות לאהבה". לאחר סיום הלימודים הוא התקבל ללהקת תיאטרון האמנות במוסקבה על שם צ'כוב, שם ערך את הופעת הבכורה שלו בתפקיד פיודור גודונוב בהצגה "בוריס גודונוב". הוא שיחק גם בהצגות "סיפור רגיל", "רוחות רפאים", "והאור זורח בחושך", "ג'ולייט ורומיאו שלה". קריירת הטלוויזיה של החלה בתפקידים קומיים בסדרות "סודות משפחתיים", "הפינה החמישית", "אשפה", "חלונות מוסקבה". הוא שיחק בסדרה "אדוני המפקד". בסרט "המשחק המודרני" הוא הראה את עצמו לא רק כשחקן, אלא גם ביצע משימות שבדרך כלל הוקצו לפעלולנים.

ב-2022, גילם את הטייס דמיר יוסופוב, בסרט הביוגרפי "בשמש לאורך שורות התירס", המבוסס על סיפור אמיתי.[2]

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגור ברוייב וקסניה אלפרובה בשנת 2010

הוא החל לצבור פופולריות לאחר שחרורו של הסרט "גמביט טורקי" על פי הרומן מאת בוריס אקונין, שם גילם את התפקיד הראשי: אראסט פנדורין.[1] הוא נהג לשתף פעולה עם התיאטרון "המרכז לדרמה ובימוי" של אלכסיי קזנצב ומיכאיל רושצ'ין.

בשנת 2008, יחד עם יקטרינה גורדייבה, אלופה אולימפית פעמיים בהחלקה זוגית, הוא השתתף בתוכנית עידן הקרח-2 בערוץ הראשון, שמהווה שילוב של תוכנית החלקה על הקרח עם הפורמט "רוקדים עם כוכבים", השניים זכו בפרויקט הטלוויזיה הזה. בשנת 2009, יחד עם האלופה האולימפית, טטיאנה נבקה, הוא השתתף בתוכנית עידן הקרח-3. בין התאריכים 12 בספטמבר ל-14 בנובמבר 2014 הוא הנחה את התוכנית "חכה לי" (יחד עם מריה שוקשינה).[3]

הוא התנגד להגבלות על אנשים שאינם מחוסנים מפני הקורונה בשנת 2021, כאשר השווה מצב זה לאפליה כנגד יהודים ברייך השלישי,[4] מה שגרם לסערה ציבורית רבה.[5][6][7][8][9]

תחביבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא עוסק באייקידו, אוהב פשטידות אוסטיות ורכיבה על סוסים.[10]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 - מסירות לאהבה - שרש
  • 2000 - רוסטוב-אבא - דניס
  • 2001 - באוגוסט 44 - הופעת קמע
  • 2001 - אדוני המפקד - אנדריי
  • 2001 - פינה חמישית - דימה, בנם של סובורוב וליקה
  • 2001 - סודות משפחתיים - סלבה ירמקוב, הבעלים של מועדון סוולקה
  • 2001 - 2004 - רוסטוב-אבא - דניס
  • 2002 - רומנטיקה ברכבת - אלכסיי
  • 2003 - עדר בר - דמיטרי
  • 2003 - המשחק המודרני - אלכסנדר ברטנייב
  • 2004 - אבא - דייוויד שוורץ, תלמיד הקונסרבטוריון
  • 2005 - יום ראשון באמבטיה לנשים - חתן
  • 2005 - קזארוזה - אוסיפוב בצעירותו
  • 2005 - גמביט טורקי - ארסט פנדורין
  • 2005 - תשעה אלמונים - מתודיוס דרווין, נפשי
  • 2006 - מי מגיע בערב חורפי - אולג
  • 2006 - ליגת הנשים המרומה - בעלה של מרינה
  • 2006 - רודף אחרי מלאך - איוון ארכנגלסקי
  • 2007 - סנטה קלאוס בהכרח - אלכסיי
  • 2007 - בורחים - הכדורגלן ואדים גריגורייב
  • 2008 - מוסקבה לא נבנתה מיד. סיפורי מוסקבה
  • 2008 - אדמירל - מיכאיל סמירנוב, קפטן, חברו של קולצ'אק
  • 2008 - דוב הקוטב - פאבל וסילקוב
  • 2008 - סיפור אהבה, או הימור השנה החדשה - רומן
  • 2008 - התחל מחדש. מרתה - איוואן
  • 2009 - דזנטורה - אנדריי סומרוקוב, סגן
  • 2009 - האיש שידע הכל - אלכסנדר בזוקלדניקוב
  • 2010 - כימאי - מיכאיל זוייב, פעיל
  • 2010 - אינדוס - ליאוניד לזרב
  • 2011 - זמן לשניים - דמיטרי פלטונוב
  • 2011 - כל מה שאנחנו צריכים...
  • 2011 - חוקי המסכות - אנדריי וורונצוב
  • 2011 - ריידר - ארטיום אנדרייביץ 'פבלוב, עורך דין
  • 2012 - אוגוסט. השמיני - זאור / הרובוט הטוב
  • 2012 - אמהות - אביו של הילד (סיפור קצר "אב ובנו")
  • 2012 - הדרך לאי הפסחא - אולג ברדין
  • 2012 - מחכה לים - מרת
  • 2013 - טיסה קוטבית - איגור
  • 2013 - קאובואים - סטניסלב קובלסקי
  • 2013 - נשימה שנייה - יורי סורין, מנתח
  • 2013 - סיפורי מוסקבה - וולודיה (פיל)
  • 2013 - אם אתה אוהב - אני מצטער - אדוארד בוריסוביץ', שף מסעדה, בעלה של יוליה גולייבה
  • 2014 - אהבה לא אמיתית - איגור
  • 2014 - טריטוריה - מונגולים
  • 2016 - קרח דק - אנדריי גבריושוב
  • 2016 - סבא כפור: מלחמת המכשפים - אביה של מאשה
  • 2017 - מחזור - ויאצ'סלב פרלין
  • 2017 - שומר המגדלור - פיוטר פטרוביץ 'רמזוב (אלברכט יוזף פון לנץ), מרגל גרמני
  • 2018 - לא ניפרד - טימופייב
  • 2019 - רוחות עבר - אלכסיי איבנוב
  • 2019 - תודה לסבא על הניצחון
  • 2019 - סוף הסרט - מסטרויאני
  • 2020 - מלחמת המשפחות - דימה
  • 2020 - משפט פיתגורס - סרגיי
  • 2020 - מעבר דיאטלוב - סמיון (אלכסנדר) אלכסייביץ' זולוטארב, קפטן הק.ג.ב.
  • 2023 - בשמש לאורך שדות התירס - דמיר יוסופוב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יגור ברוייב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Биографии звезд на Cosmo.ru: Егор Бероев". אורכב מ-המקור ב-2012-05-09. נבדק ב-2011-09-25.
  2. ^ וסוכנויות הידיעות, רוסיה: מטוס פגע בשחפים ונחת בשדה תירס, באתר ynet, 15 באוגוסט 2019
  3. ^ Егор Бероев — новый ведущий московской студии «Жди меня»
  4. ^ "Актер Егор Бероев возмутился дискриминацией непривитых россиян". lenta.ru. נבדק ב-2021-06-28.
  5. ^ "Еврейская община осудила Бероева за сравнение ковидных ограничений с холокостом". lenta.ru. נבדק ב-2021-06-28.
  6. ^ "«Надо прививаться»: как деятели культуры отреагировали на заявление Егора Бероева о вакцинации". RT на русском (ברוסית). נבדק ב-2021-06-28.
  7. ^ "Российский ведущий поддержал выступившего против вакцинации Бероева". lenta.ru. נבדק ב-2021-06-28.
  8. ^ "Эксперты прокомментировали "звездное" заявление Бероева". Российская газета (ברוסית). נבדק ב-2021-06-28.
  9. ^ שחקן ענד טלאי צהוב בטקס פרסי הטלוויזיה הרוסי במחאה על מדיניות החיסונים
  10. ^ Анна Школьная. (2012-02-08). "Егор Бероев: «Я — кавказец, обожающий осетинские пироги»" (ברוסית). «Сегодня». נבדק ב-2012-03-04.