טסילו השלישי, דוכס בוואריה
 | |||||||
| לידה |
742  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
794 (בגיל 52 בערך) | ||||||
| מדינה |
גרמניה | ||||||
| בן או בת זוג |
Liutperga | ||||||
| שושלת האגילולפינגים | |||||||
| |||||||
  | |||||||
טסילו השלישי, דוכס בוואריה (741–796), דוכס בוואריה מהשושלת האגילולפינגית.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טסילו נולד בשנת 741 והיה בנו אודילו, דוכס בוואריה, בהיותו בן שבע ירש את הדוכסות מאביו שמת אולם הוא הודח על ידי גריפו, דוכס מיין שהיה בנו הבלתי חוקי של קרל מרטל. ההדחה גרמה תרעומת בקרב האצולה הבווארית והם הדיחו והסגירו אותו לפפין הגוץ המאיורדומוס של אוסטרזיה. פיפין החזיר את טסילו לשלטון כבן חסותו ואמו כילטרודיס הפכה לעוצרת.
טסילו לקח לידיו את מוסרות השלטון בשנת 754 לאחר מות אמו, הוא חסה עדיין בצילו של פפין והשתתף במסע המלחמה שלו לאיטליה בשנת 756. בשנת 757 הוא נשבע אמונים כואסל של פיפין, שבינתיים הפך למלך הפרנקים, ושל בניו. יש הרואים בכך מעשה השפלה שנועד להצר את צעדיה של הדוכסות הבווארית שהחלה שואפת לעצמאות מן הממלכה הפרנקית.
על אף שהתמסר לפפין כוואסל, מעל טסילו בחובותיו בשנת 763, כאשר נטש את פפין בזמן מערכה שזה ניהל באקוויטניה, ועשה את דרכו עם צבאו חזרה לבוואריה. למזלו פפין לא נקט נגדו צעדי ענישה, והוא נשאר דוכס בוואריה.
מלך הפרנקים החדש קרל הגדול פנה לאפיפיור אדריאנוס הראשון בשנת 781 בבקשת עזרה בעניין נאמנותו טסילו. האפיפיור שלח אליו שליחים והם ששכנעו אותו לחדש את שבועת נאמנותו לקרל. טסילו נשבע לו אמונים מחדש בוורמס ומסר את בניו לקרל כבני ערובה.
אולם למרות כל אלו, טסילו עדיין המשיך במריו, עד שהביא את דוכסותו למצב של סף מלחמה עם הפרנקים. לכן בשנת 787 הוא שלח שליחים לאפיפיור בבקשה לפשר בינו לבין קרל. האפיפיור לא התרשם, הצדיק פעולות מלחמתיות כנגד בוואריה בטענה שטסילו הפר את שבועתו לקרל, וכמו כן איים בהטלת חרם על טסילו. טסילו לא שמע לאפיפיור ובסופו של דבר פלש קרל לבוואריה, הנחיל לטסילו תבוסות צבאיות והכריח אותו לחדש את שבועת נאמנותו.
שנה לאחר מכן הועלו שוב האשמות בדבר אי נאמנותו של טסילו, ונטען שהוא זמם עם האווארים כנגד קרל. הוא נשפט, הודח מהשלטון ונשלח למנזר.
