טיוטה:תל א-סמכ - פורפיריון (הדרומית)
תל א־סמכ – פורפיראון הדרומית (אתר ארכאולוגי)
תל א־סמכ (בערבית, בתרגום "תל הדגים") הוא אתר ארכאולוגי לחופה של חיפה ממערב למורדות הכרמל וראש כרמל. לזיהויו של האתר בתקופות השונות לא הייתה תמימות דעים בקרב החוקרים אך לאחרונה התחזק זיהויו של האתר עם העיירה פורפיראון (הדרומית) בתקופות ההלניסטית-ביזנטית, תוך הסכמה כי אין לזהות את האתר עם העיירה היהודית שקמונה.[1][2] לאתר אין כל זיהוי עד כה בתקופות המקראיות. האתר מצוי בתחומו של גן לאומי שקמונה ונושק לשמורת ים שקמונה.
שטחו של התל הקטן כ־8 דונם ואילו היישוב שהתפתח למרגלותיו והגיע לשיאו בתקופה הביזנטית נאמד בכ־80 דונם. האתר מצוי בצפונו של פארק הכט המנוהל בידי עיריית חיפה וצמוד לו מצפונו המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה של החברה הממשלתית לחקר ימים ואגמים לישראל. מקור שמו הערבי, תל א־סמכ, שהשתמר גם במפות היסטוריות, מקורו ככל הנראה בדגה העשירה בסמוך. למרות גודלו הזעיר, תל א־סמכ הוא אחד מאתרי החוף הארץ־ישראליים העשירים יותר בממצאים, החל בתקופת הברונזה המאוחרת וכלה בתקופה הביזנטית.[3]
השרידים הארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הברונזה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך החפירות אותרו שתי שכבות מתקופת הברונזה המאוחרת 2, האחת מן המחצית השנייה של המאה ה־13 לפנה"ס והשנייה משלהי וראשית המאה ה־12 לפנה"ס.[4] השטח המצומצם שנחפר משכבות אלו עדיין אינו מאפשר לעמוד על אופי היישוב או על הסיבות להקמתו. היישוב ניטש ברבע הראשון של המאה ה־12 לפנה"ס וחודש רק בתקופת הברזל.
תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי פער יישובי באמצע המאה ה־12 התחדש היישוב בתל בתקופת הברזל 2ב (בעיקר במאה ה־11 לפנה"ס). היה זה יישוב פרוז ודל שכלכלתו התבססה על משק צאן ודיג. בתקופת הברזל 2, במהלך המאה ה־9 לפנה"ס, השתנו פני היישוב והוא בוצר בחומת סוגרים שהמשיכה לשמש עד שלהי המאה ה־8 לפנה"ס. הסיבה לביצור הייתה כנראה הקמת תעשייה מפותחת של אחד ממוצרי היוקרה של העת העתיקה —הפקת צבע הארגמן. האתר המשיך להתקיים באופן פרוז גם בשלהי תקופת הברזל. תעשיית הארגמן הגיעה לשיאה בתקופה זו והעדויות לצבענים וקנקנים המכילים שרידי צבע הם מבין העשירים ביותר של התקופה הידועים לנו עד כה מאתרים אחרים.[5][6][7]
התקופה הפרסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתגלו מספר שכבות יישוב מהתקופה הפרסית ואלו תוארכו לראשית המאה ה־5–מאה 4 לפנה"ס. נחשף קטע מרשת רחובות מתוכננת ומספר מבנים בני התקופה. היישוב נותר פרוז ולא התגלו עדויות למצודה בראש התל כטענת אלגביש.[5] עד כה לא התגלו כל שכבות חורבן שניתן ליחס לתקופה זו, ואולם עד כה נחפרו רק שכבות יישוב מצומצמות השייכות לתקופה הפרסית.[8]
התקופות ההלניסטית והרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לממצא עשיר למדי מן התקופה הפרסית, העדויות לתקופה ההלניסטית דלות ביותר וללא כל אדריכלות שניתן לייחס לממצאים. מטבע בודד מתקופה זו התגלה מתוך למעלה מ־300 מטבעות שנתגלו בידי משלחת אוניברסיטת חיפה. הממצא המועט מעיד כי התקיים באתר יישוב בתקופה זו אך כנראה היה זה קטן. טענת אלגביש על קיומה של מצודה בתקופה זו נשלל.[1]
ממצא מועט מן התקופה הרומית התגלה בחפירות בתל וביישוב שהתפתח למרגלותיו בתקופה זו. ממצאים מהתקופה הרומית הקדומה (המאה ה־1 לפנה"ס—המאה ה־1 לספירה) נתגלו בשטחים אחדים ממזרח לתל ומדרום לו, אך זולת רצפות בודדות ויסודות של קירות לא היה אפשר לזהות מבנים שלמים. כלי חרס של התקופה הרומית הקדומה ובהם כלי יבוא רבים מתגלים לאחר סערות בים בצידו המערבי של התל בצמוד לחוף. נשללה עדות לקיומה של מצודה מהתקופות ההלניסטית או הרומית בראש התל כטענת אלגביש. מכלול בריכות תעשייתי רחב ידיים (35x20 מ') נחשף מדרום לתל ובריכות נוספות נחשפו במספר שטחים נוספים ממזרח. ייתכן ואלו שימשו להמלחת דגים וגארום, או לתעשיית טקטסטיל בזיקה לתעשיית הארגמן היוקרתית. הבריכות יוצאות מכלל שימוש באמצע המאה ה־4 לספירה. מצבורי קונכיות ארגמונים נתגלו מדרום לתל וגם כאשפת מילוי בבריכות. בדיקות פולן מטייחי הבריכות הניבו אחוזי פולן של פשתה (Linum) גבוהים במיוחד.[1]
בריכה שונה לחלוטין באופייה, נמצאת כ־95 מ' ממערב למרום התל בטבלת הגידוד. הבריכה העגולה והחצובה מוכרת היטב בנוף החופי ובמחקר. קוטרה כ־5 מ' ועומקה כמטר אחד. שתי תעלות נחצבו בחלקה המערבי לכיוון הים כדי לאפשר הזרמת מים וחמצן עבור בעלי החיים שהוחזקו בבריכה. בקצות התעלות החצובות יש שרידי תעלות אנכיות עבור לוחות אבן או עץ שנועדו לסכור את המעבר. תעלה חצובה בהיקף הבריכה נועדה ככל הנראה להשתתתה של מסגרת עץ דקה שסגרה על המתקן ומנעה בריחתם של בעלי החיים שהוחזקו בה. הבריכה הייתה עשויה לשמש להחזקת דגים חיים והייתה ודאי מיטבית להחזקת חלזונות ארגמונים בחיים בטרם יופק מהם הארגמן. לא ניתן לתארך את הבריכה בהיעדר כל חומר מתארך ובהיעדר זיקה לשרידים בתל הסמוך. עם זאת, צורת הבנייה, מיקומה של הבריכה והזיקה להפקת הארגמן מאפשרים לתארכה בזהירות לתקופה הרומית.
מתפרוסת הממצאים מן התקופה הרומית עולה הרושם שהיה זה יישוב פורח שנשען על כלכלת הטקסטיל ועל הפקת הארגמן היוקרתי.[1]
התקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הביזנטית הגיע היישוב לשיא התפשטותו והוא נתחם ברכס הכרמל ממזרחו, שם מוקם בית הקברות, ובים ממערבו. גבולו הצפוני והדרומי של היישוב אינם ודאיים, אך מיקומם משוער לאור החפירות החדשות ולאור תיאוריו של אלגביש בפרסומים וביומניו. במידה והיישוב התפרס ברציפות עד חלקו המזרחי הנושק לכרמל (עד כביש 4), ניתן לאמוד את שטחו ב־80 דונם (ובכלל זה אזורי תעשייה צמודים). החפירות הניבו עושר של ממצאים מתקופה זו וכן נחשפו מערכת רחובות וניקוז המעידים על תכנון, בתי אמידים שכללו בתים בני שתי קומות המעוטרים בפסיפסים, כנסייה וככל הנראה ששלושה מנזרים בגבולו המזרחי של היישוב.[2]
'הכנסייה הדרומית' ממוקמת כ־130 מ' מדרום לתל ונחשפה כמעט במלואה. היא נבנתה בשלהי המאה ה־4-ראשית המאה ה־5 לספירה. זוהי כנסייה בזיליקלית בתוכניתה: אולם תווך שמצפונו ומדרומו סיטראות המופרדות בטורי עמודים ואפסיס מרכזי חיצוני. ממערב לאולם התפילה נחשפו שרידי אטריום. למרות שוד אבני הבנייה הניכר מקירות המבנה רצפות הפסיפס שרדו באופן המאפשר את שחזורם החלקי. חלל הכנסייה ובכלל זה השטח המשוער של האטריום נחשפו במלואם. אורכה המלא של הכנסייה, כולל האטריום, הוא 39 מ'; רוחבה 14 מ' ושטח הכנסייה, כולל האטריום, נאמד ב־500 מ"ר. שטיחי הפסיפס נותרו בשטח אך סבלו עד לאחרונה מהזנחה והרס רבי שנים. הכנסייה חרבה ככל הנראה באמצע המאה ה־5 לספירה ולא נבנתה מחדש. במקומה נבנתה כנסייה בתוכנית שונה בסוף המאה ה־5–ראשית המאה ה־6 לספירה.[9]
החפירות המחודשות בתל, בנוסף לחפירות רחבות ההיקף של אלגביש ומספר חפירות הצלה בשוליו המזרחיים של האתר (ראו מטה), אפשרו להבין את אופיו, תחומו ומועד נטישתו של היישוב. בניגוד לטענת אלגביש היישוב לא חרב במהלך הכיבוש המוסלמי. היישוב הגיע לשיא פריחתו במאה ה־6 לספירה ובסוף מאה זו, או לכל המאוחר בראשית המאה ה־7 עוד בטרם לכיבוש הפרסי או המוסלמי, הוא ניטש מסיבה בלתי ידועה. העדויות הן ליישוב נוצרי משגשג והיעדר כמעט מוחלט של ממצא בעל ציביון יהודי. פורפיראון של התקופה הביזנטית היא כפר גדול או עיירה.[2]
פרויקט ציבורי לשימור ופיתוח האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 2022 מתנהל באתר פרויקט ציבורי-שימורי בידי המכון לימים ואגמים בשיתוף עם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה ורשות הטבע והגנים לשם שמירת העתיקות והפיכתו לגן קולט קהל ללא עלות, בו ישלובו גם ערכי הטבע של שמורת חוף שקמונה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ', איזנברג וש', בר (עורכים), תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה, מכמנים 29, 2021.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 מ', איזנברג, תל א־סמכ (פורפיריון/שקמונה) בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית, מכמנים (תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה) 29, 2021, עמ' 78-55
- ^ 1 2 3 M. Eisenberg, Porphyreon (Tell es-Samak) during the Byzantine Period K. Soennecken, P. Leiverkus, J. Zimni and K. Schmidt (eds), Through the Ages Essays in Honour of Dieter Vieweger, Gütersloh Publishing, 2023, עמ' 341–360
- ^ מ', איזנברג וש' בר (ע), תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה, מכמנים 29, 2021
- ^ ד', גריזוולד וש', בר, תובנות על תקופת הברונזה המאוחרת בתל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לאור החפירות המחודשות, מכמנים (תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה) 29, 2021, עמ' 25-17
- ^ 1 2 ש', בר, החפירות בתל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) 2012-2010, מכמנים (תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה) 29, 2021, עמ' 16-7
- ^ ג', שלוי, תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) בתקופת הברזל 2 — בחינה מחודשת אחרי 50 שנה, מכמנים (תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה) 29, 2021, עמ' 36-26
- ^ C. Ujma, S. Bar and G. Bar-Oz, The Late Bronze and Iron Age Livestock Remains of Tell es-Samak (Shikmona/Porphyreon), Michmanim (Tell es-Samak (Shikmona/Porphyreon) on the Haifa Coast) 29, 2021, עמ' 13*-17*
- ^ י', שלו, י' גחט ונ', שמיר, תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) בתקופה הפרסית — תוצאות החפירות המחודשות, מכמנים (תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה) 29, 2021, עמ' 51-37
- ^ מ', איזנברג, הכנסייה הדרומית בתל א־סמכ (פורפיריון/שקמונה), מכמנים (תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה) 29, 2021, עמ' 94-79