טיוטה:סמואל מקסימיליאן
*ד"ר מקסימיליאן סמואל* - *שם המגדיר במה עוסק הערך, ומכאן מה חשיבותו של נושא הערך*
ד"ר מקסימיליאן סמואל חי בין השנים 1880 ל-1943. הוא נולד וגדל בפרבר של קולון בגרמניה ובה הוא שהה מרבית חייו כגניקולוג יהודי גרמני.[7] במהלך חייו הוא נשלח לעבוד ב"בלוק 10" בלוק הניסויים הרפואיים שם הוא נאלץ לשתף פעולה בניסויים שנעשו על נשים ופגעו בפוריותן. לאחר כמה חודשים בבלוק החל ד"ר סמואל לחבל בניסויים אלה על מנת להשאיר תקווה לפוריותן של הנשים. ב-1943 הוא נשלח אל מותו במחנה ההשמדה אושוויץ.
קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו לפני המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר סמואל חי בקולון שבגרמניה יחד עם אשתו ובתו היחידה ליזלוטה, הוא סיים את לימודי הרפואה ועסק ברפואת נשים וברפואת ספורט.[7] ד"ר סמואל עבד במרפאתו בקולון במשך כ30 שנה עד שנת 1938. הוא היה מקובל ואהוב מאוד ותואר בתיאורים רבים שנאספו מלקוחותיו כרופא מיומן, מחויב ללקוחותיו וטוב לב.[7] באחד מהתיאורים מסופר כי לעיתים ד"ר סמואל לא היה גובה תשלום מלקוחותיו העניות ואף היה מעניק להן סלי מזון, ושהיה מוכן להגיע לביקורי בית בכל זמן שבו נדרש לעשות כן.[6][7]
במלחמת העולם הראשונה שירת ד"ר סמואל כרופא צבאי וזכה לעיטורי גבורה. לאחר המלחמה היה פטריוט גרמני אשר השתתף במאבק כנגד כוח הכיבוש הצרפתי שהשתלט בראשית שנות ה-20 על חבל הריין.[7]
פרוץ מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1938 בזמן מלחמת העולם השנייה רישיונו לעסוק ברפואה נשלל והוא נאלץ לסגור את מרפאתו. כאשר הגיעו לאסור אותו בעת פוגרום ליל הבדולח ביקש ד"ר סמואל בתושייה רבה להחליף את בגדיו. הוא חזר לאנשי הגסטאפו כשהוא לבוש במדיו ממלחמת העולם מעוטרים בעיטורי הגבורה בהם זכה. אנשי הגסטפו שבאו לאסור אותו היו נבוכים נוכח מראהו והניחו לו על מנת לברר מה עליהם לעשות עם האיש. בזמן זה ד"ר סמואל ומשפחתו ברחו מביתם, הם נסעו לבלגיה ומשם עברו לצרפת שם חיו עד 1942.[6]
באוגוסט 1942 נתפסו ד"ר סמואל ומשפחתו שוב והפעם הועברו לאושוויץ. מיד עם הגיעם לאשוויץ אשתו נשלחה למשרפות ואילו דר מקסימילאן שהיה אז בן 62 וביתו, ליזלוטה בת ה 18 היו בין היחידים ששרדו את הסלקציה והועברו יחד למונוביץ שם הם עבדו במפעל "בונה" לגומי סינתטי.[7,6]
ד"ר סמואל הורשה לעבוד במרפאה של המפעל ובשל מעמדו כרופא זכה ליחס מועדף. הוא קיבל מנות מזון גדולות יותר ותנאי מחיה טובים יותר משאר האסירים וניצל זאת על מנת לעזור לביתו לשרוד את התנאים הקשים ששררו במפעל.[6] בנוסף בעלי המפעל היו מעוניינים לשמר את כוח העבודה של עובדי הכפייה ולכן המרפאה הייתה מצוידת טוב יותר מהמקובל במפעלים אחרים . באחד מהסיפורים סופר כי ד"ר סמואל הצליח להציל את חייו של עציר פוליטי בשם רודולף ריבקה באמצעות כמה זריקות של סלברסן.[7]
עבודתו ב"בלוק 10"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הידיעה על כישוריו של סמואל כגניקולוג וכירורג הגיעו לאוזניו של ד"ר מנגלה והוא נשלח לעבוד כרופא אסיר בבלוק 10 שבו ביצעו ניסויי עיקור לנשים ולגברים.[6,7,3]
בבלוק 10 פיתח ד"ר הורסט שומאן שיטה לעיקור נשים בעזרת קרני רנטגן, והבטיח להימלר שיש ביכולתו לבצע עיקור מסיבי לכ-1000 נשים ביום אחד בלבד- דבר אשר הבטיח יכולת ניצול מקסימלית של הנשים לעבודה מבלי שיוכלו להרות.[5] השיטה של שומאן הייתה זקוקה לאימות נוסף וד"ר סמואל הועבר ב-1943 לעבוד בניסויים אלה- תפקידו היה להוציא שחלות וחלקים מהרחם של האסירות שעברו עיקור במטרה לערוך בדיקה של השפעת קרני הרנטגן עליהן.[6,7]
בנוסף לעבודתו בניסוי העיקור ד"ר סמואל נאלץ להשתתף בניסויים מפוקפקים למחקר של סרטן צוואר הרחם בו הוצאו חלקים מצוואר הרחם של נשים יהודיות לאחר שטופלו בחומרים שונים שוב על מנת לבדוק את השפעת החומרים.[7]
הניתוחים עצמם גרמו לסיכון גדול לפוריות הנשים ואף לחייהן שכן חלקן פיתחו דלקות וזיהומים מהם נפטרו בסופו של דבר תוך ייסורים קשים. ד"ר סמואל מילא במשך זמן מה את תפקידו לשביעות רצונם של מפקדיו הנאצים תוך שהוא מנסה למזער את הנזק של מעשיו. הוא ביצע את כל הניתוחים בהרדמה מלאה זאת בניגוד לרופאים שעבדו לצידו וביצעו את הניתוחים תוך הרדמה מקומית בלבד או הרדמה ספינאלית. הוא ניסה לנתח כמה שפחות נשים וטען שהניתוחים אורכים לו זמן רב על אף שיכל לבצע אותם מהר יותר. והוא טיפל במנותחות לאחר הניתוח ודאג שיבריאו ולא ישלחו למחנות ההשמדה.[6]
ניתן להניח מין הממצאים השונים שהסיבה לשיתוף הפעולה של ד"ר סמואל עם הניסויים הייתה דאגתו העמוקה לביתו וניסיון להציל אותה והטיב את התנאים הקשים שבהם היא עבדה. בייאושו ד"ר סמואל אף כתב מכתב להימלר בו תיאר את נאמנותו לאומה הגרמנית וביקש לחוס על חיי ביתו, אך ככל הנראה המכתב שכתב כלל לא נשלח ליעדו.[6]
בשלב מסוים במלחמה (בסמוך למות ביתו) ניתן לראות שינוי משמעותי בבחירותיו של ד"ר סמואל כמנתח בבלוק 10. בשלב זה חלק מהניתוחים שנעשו על ידו נעשו באופן חלקי או לא נעשו כלל. ד"ר סמואל ניסה להסתיר את מעשיו ככל הנראה על מנת להציל כמה שיותר נשים ועל מנת שלא להתפס היה פותח את בטנן של הנשים, מוציא את השחלה שנפגעה יותר מקרני הרנטגן ומשאיר את זו שלדעתו היה סיכוי גדול יותר שתוכל לתפקד בעתיד. כך הוא הצליח להציל את יכולת הפוריות של מספר נשים.[2,4] בחלק מהמקרים מתואר כי ד"ר סמואל היה פותח את בטנן של הנשים וסוגר את החתך מבלי שהוציא אף איבר.[2,7,6]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1943 נשלח ד"ר סמואל לתאי הגזים. הסיבה לכך לא ברורה לחלוטין אך ייתכן שמעשיו התגלו, או שמצבו הגופני לא אפשר לו לבצע יותר ניסויים בקצב שסיפק את הנאצים. סברה נוספת היא שהנאצים סברו שהרופא היהודי יודע יותר מידי על המתרחש בבלוק 10 וביקשו להעלים ראיות ולמנוע מן המידע לצאת לעולם שבחוץ.[7,6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאל נדב, רפואה ונאצים, האוניברסיטה המשודרת, 2006
- Sari J. Siegel, 'Treating an Auschwitz Prisoner-Physician:The Case of Dr. 'Maximilian Samuel, University of southern california
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. מקסימיליאן שמואל, (יד ושם)
2. עדותה של עליזה ברוך, (YouTube)
3. סרטון הסברה על יהודים שהצילו יהודים במהלך השואה, דובר פרופסור גדעון גרייף, (YouTube)
5. רופאים נאצים באושוויץ רוברט ג'י ליפטון ואיימי האקט, (יד ושם)
6. דניאל נדב, רפואה ונאצים, האוניברסיטה המשודרת, 2006
7. Sari J. Siegel, 'Treating an Auschwitz Prisoner-Physician:The Case of Dr. 'Maximilian Samuel, University of southern california