טיוטה:סטיבן הופקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיבן הופקינס
Stephen Hopkins
דיוקן של הופקינס, 1868
דיוקן של הופקינס, 1868
דיוקן של הופקינס, 1868
לידה 7 במרץ 1707
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה פרובידנס, האימפריה הבריטית
פטירה 13 ביולי 1785 (בגיל 78)
ארצות הבריתארצות הברית פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
המושל הקולוניאלי של רוד איילנד ה־28, ה-30, ה-32 וה-34
1755–1757
(כשנתיים)
ויליאם גריין ←
1758–1762
(כ־4 שנים)
→ ויליאם גריין
1763–1765
(כשנתיים)
→ סמואל וורד
סמואל וורד ←
1767–1768
→ סמואל וורד
שופט בית המשפט העליון ברוד איילנד ה־3, ה-5, וה-17
מאי 1751 – מאי 1755
(כ־4 שנים)
פרנסיס וילט ←
אוגוסט 1755 – מאי 1756
(כ־275 ימים)
→ פרנסיס וילט
יוני 1770 – אוגוסט 1776
(כ־6 שנים)
→ ג'יימס הלמי
גון קוק ←

סטיבן הופקינס (באנגלית: Stephen Hopkins; 7 במרץ 1707 – 13 ביולי 1785) היה אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, היה מושל המושבה של רוד איילנד ומטעי פרובידנס, שופט בבית המשפט העליון של רוד איילנד, וחתום על האגודה הקונטיננטלית ועל הכרזת העצמאות של ארצות הברית. הוא היה ממשפחת רוד איילנד הבולטת, נכדו של ויליאם הופקינס שהיה פוליטיקאי קולוניאלי בולט. סבא רבא שלו תומס הופקינס היה מתיישב במטעי פרובידנס, הפליג מאנגליה בשנת 1635 יחד עם בן דודו בנדיקט ארנולד שהפך למושל הראשון של המושבה רוד איילנד במסגרת האמנה המלכותית של 1663.

בילדותו, הופקינס היה קורא רעבתני, והפך לתלמיד רציני של מדעים, מתמטיקה וספרות. הוא הפך למודד ואסטרונום והיה מעורב בלקיחת מדידות במהלך המעבר של נוגה על פני השמש ב-1769. הוא החל את שירותו הציבורי בגיל 23 כשופט בית משפט שלום בעיירה שזה עתה הוקמה, סקיטווטי, רוד איילנד. עד מהרה הוא הפך לשופט של בית המשפט לתביעות נפוצות, ובמקביל גם שימש לעתים כיושב ראש בית הנבחרים ונשיא מועצת העיר סקיטווטי. בעודו פעיל בעניינים אזרחיים, הוא גם היה חלק מהבעלים של בית יציקה לברזל והיה סוחר מצליח שהוצג בציור הסאטירי של ג'ון גרינווד משנות ה-50 של המאה ה-18 קברניטי הים מתכרבלים בסורינאם. במאי 1747, הופקינס מונה כשופט בבית המשפט העליון של רוד איילנד, וכיהן בתפקיד עד מאי 1749.[1] הוא הפך לשופט העליון השלישי של הגוף הזה במאי 1751, וכיהן עד מאי 1755.[1] בשנת 1755, הוא נבחר לכהונתו הראשונה כמושל המושבה, והוא כיהן בתפקיד זה במשך 9 מתוך 15 השנים הבאות.

אחד הנושאים הפוליטיים השנויים במחלוקת של ימיו היה השימוש בכסף נייר לעומת מטבע קשה. יריבו הפוליטי המר סמואל וורד דגל במטבע קשה, ואילו הופקינס דגל בשימוש בכסף נייר. היריבות בין שני הגברים נעשתה כה סוערת עד שהופקינס תבע את וורד ב-40,000 פאונד, אך הוא הפסיד בתיק ונאלץ לשלם הוצאות. באמצע שנות ה-60, הוויכוח בין שני האנשים הפך להסחת דעת רצינית לממשלת המושבה, ומשהבינו זאת הם ניסו לפייס זה את זה - בתחילה ללא הצלחה. בסופו של דבר, שניהם הסכימו לא לרוץ לתפקיד ב-1768, וג'וסיאס לינדון נבחר למושל המושבה כמועמד לפשרה.

בשנת 1770 הופקינס הפך שוב לשופט בבית המשפט העליון ברוד איילנד ובמהלך כהונתו זו הפך לשחקן ראשי בטיפול המושבה בפרשת גאספי משנת 1772, כאשר קבוצה של אזרחי רוד איילנד הזועמים עלתה על ספינת הכנסה בריטית ושרפה אותה קו המים. ב-1774, הוא קיבל אחריות חשובה נוספת כאחד משני הנציגים של רוד איילנד לקונגרס הקונטיננטלי הראשון - יריבו לשעבר סמואל וורד היה הנציג השני. הופקינס הפך ידוע בשלוש עשרה המושבות עשר שנים קודם לכן, כאשר פרסם חוברת בשם "זכויות המושבות שנבדקו" שהייתה ביקורתית כלפי הפרלמנט הבריטי ומדיניות המיסוי שלו.

הופקינס חתם על הכרזת העצמאות בקיץ 1776 עם החמרה בשיתוק בידיו. הוא חתם על כך בכך שהחזיק את ידו הימנית בשמאלו ואמר: "היד שלי רועדת, אבל הלב שלי לא." הוא כיהן בקונגרס הקונטיננטלי עד ספטמבר 1776, כאשר מצב הבריאותי הלקוי אילץ אותו להתפטר. הוא היה תומך חזק של הקולג' של המושבה האנגלית של רוד איילנד ומטעי פרובידנס (לימים נקראה אוניברסיטת בראון) והפך לקנצלר הראשון של המוסד. הוא מת בפרובידנס בשנת 1785 בגיל 78 ונקבר בשטח הקבורה הצפוני שם. הופקינס כונה המדינאי הגדול ביותר של רוד איילנד. בשנת 1774 היו בבעלות הופקינס שישה או שבעה אנשים משועבדים, מה שהפך אותו לחמשת האחוזים המובילים של בעלי העבדים בפרובידנס באותה תקופה.[2]

מוצאו וראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופקינס נולד בפרובידנס במושבה של רוד איילנד ומטעי פרובידנס, השני מבין תשעה ילדיהם של ויליאם ורות (וילקינסון) הופקינס.[3] סבו ויליאם הופקינס היה בולט מאוד בענייני הקולוניאליזם, לאחר ששימש במשך יותר מ-40 שנה כסגן מפרובידנס, עוזר, יו"ר בית הנבחרים ומייג'ור.[4] סבתו אביגיל וויפל הופקינס הייתה בתו של המתנחל מפרובידנס ג'ון וייפל, ואחותו של הסוחר מפרובידנס העשיר ג'וזף וייפל, ודודתו של סגן המושל ג'וזף וייפל ג'וניור.[4] סבא רבא שלו היה תומס הופקינס, אחד המתיישבים הראשונים של מטעי פרובידנס.[5] תומס הופקינס התייתם וגדל על ידי דודו ויליאם ארנולד, והוא הפליג לניו אינגלנד ב-1635 עם קרובי משפחתו של ארנולד, כולל בן דודו בנדיקט ארנולד שהפך למושל הראשון של המושבה במסגרת האמנה המלכותית של 1663.[4][5]

את החלק המוקדם של חייו של הופקינס הוא בילה בחלק הצפוני המיוער של פרובידנס הידוע בשם צ'ופמיסט היל, אזור שהפך לסקיטווטי, רוד איילנד.[6] לא היו אז בתי ספר באזור זה, אך לספרים השייכים למשפחה נוסף אוסף קטן במחזור וסיפק לו חומר קריאה שאותו צרך ברעבתנות. ההיסטוריון אירווינג ריצ'מן מתייחס להופקינס כאל "תלמיד קרוב וחמור, הממלא את כל השעות הפנויות של חייו בקריאה."[6] ג'ון סנדרסון כותב, "הוא התחבר בצעירותו המוקדמת לחקר ספרים וגברים".[7] הופקינס רכש מיומנויות מדידות מסבו סמואל וילקינסון.[6] הוא השתמש בכישורי המדידה שלו כדי לשנות את הרחובות וליצור מפה של סקיטווטי, ומאוחר יותר הוא עשה את אותו הדבר עבור פרובידנס.[8] אביו נתן לו 70 אקר (28 דונם) אדמה כשהיה בן 19 בגלל אחריותו כנער, וסבו הופקינס נתן לו 90 אקר נוספים (36 דונם).[9]

הופקינס התעניין באסטרונומיה ובמאמצים מדעיים אחרים, והוא היה מעורב בתצפית על מעבר נוגה על פני השמש ב-3 ביוני 1769. גוז'ף בראון השיג סט שלם של המכשירים הדרושים, כולל טלסקופ מחזיר אור, מיקרומטר וסקסטנט, ומצפה כוכבים הוקם על גבעה בפרובידנס (לימים נקראה "רחוב המעבר" לכבוד המאורע). בראון נעזר בקבוצה שכללה את הופקינס, בנג'מין ווסט ואחרים שהתעניינו גם הם במדע. התצפית אפשרה להם לקבוע במדויק מאוד את קו הרוחב של ההשגחה (לשנייה הקרובה ביותר של הקשת), שלאחריו נקבע קו האורך על ידי השוואת תצפיות על ירחי צדק עם תצפיות דומות שנעשו בקיימברידג', אנגליה.[10] הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית המתחדשת ב-1768.[11]

עיסוקים פוליטיים ומסחריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופקינס (מנמנם על השולחן) וסוחרים אחרים ברוד איילנד ב"קברניטי ים מתכרבלים בסורינאם", ציור סאטירי משנות ה-50 של ג'ון גרינווד

הופקינס החל את שירותו הציבורי בשנת 1730 בגיל 23 כאשר הפך לשופט שלום בעיירה שזה עתה נוצרה סקיטווטי, תפקיד בו כיהן עד 1735.[12] הוא גם הפך לפקיד של העיירה ב-1731, בה החזיק במשך 11 שנים עד שעבר לפרובידנס ב-1742.[13] לאחר כהונתו כשופט בית משפט השלום, הוא הפך לשופט של בית המשפט לתביעות נפוצות וישיבות כלליות מ-1736 עד 1746, וכיהן כפקיד בית המשפט בחמש השנים שאחרי.[14] תפקידים אחרים שמילא במהלך תקופה זו כללו נשיא מועצת העיר, וסגן ויושב ראש בית הנבחרים.[13] בשנת 1744, הוא נבחר כסגן מההשגחה, בתפקיד החזיק במשך שבע שנים והיה יושב ראש בית הנבחרים במהלך שנתיים מאותן שנים.[15]

בשנת 1742, הופקינס מכר את החווה שלו בסציאטה ועבר לחלק המיושב של פרובידנס.[8] כאן הוא הקדיש אנרגיה רבה לאינטרסים מסחריים שעזרו לפרובידנס לצמוח.[15] הוא הפך לסוחר שבנה, החזיק והרכיב ספינות, והוא היה חלק מהבעלים של כלי השיט הפריבטיר רפריסל ב-1745, בשותפות עם ג'ון מווני, שריף פרובידנס ובנו של קולונל פיטר מווני.[16] באמצע שנות ה-50, צייר הפורטרטים של בוסטון ג'ון גרינווד הוזמן על ידי קבוצה של קברניטי ים וסוחרים, כולל הופקינס, ליצור ציור סאטירי. הגברים נעצרו בנמל מסחר מרכזי בסורינאם בחוף הצפוני של דרום אמריקה, בו התגורר גרינווד באותה עת. גרינווד רקח סצנת טברנה בת 22 דמויות, והראה את עצמו בין הסוחרים האמידים, שרבים מהם הוצגו בקריקטורה כשיכורים.[17]

אחד ממפעליו של הופקינס מאוחר יותר בחייו היה כיצרן, והוא הפך לשותף עם האחים מוזס, ניקולס, ג'וזף וג'ון בהקמת תנור התקווה.[16] מפעל זה עסק בעבודות ברזל שייצרו ברזל חזיר ותותחים לשימוש במהלך מלחמת העצמאות.[18] בנו של הופקינס, רופוס ניהל את העסק במשך ארבעה עשורים.[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arnold, Samuel Greene (1894). History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 2. Providence: Preston and Rounds. ISBN 9781429022767.
  • Austin, John Osborne (1887). Genealogical Dictionary of Rhode Island. Albany, New York: J. Munsell's Sons. ISBN 978-0-8063-0006-1.
  • Bamberg, Cherry Fletcher; Hopkins, Donald R. (בינואר 2012). "The Slaves of Gov. Stephen Hopkins". New England Historical and Genealogical Register. 33: 11–27. ISBN 978-0-7884-0293-7. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society. OCLC 1953313.
  • Browning, Charles Henry (1883). Americans of Royal Descent. Philadelphia: Porter & Coates.
  • Moriarity, G. Andrews (באפריל 1944). "Additions and Corrections to Austin's Genealogical Dictionary of Rhode Island". The American Genealogist. 20: 224–25. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Richman, Irving Berdine (1905). Rhode Island: A Study in Separatism. Boston and New York: Houghton Mifflin Company. p. 191. Stephen Hopkins.
  • Sanderson, John; Conrad, Robert Taylor (1846). Biography of the Signers to the Declaration of Independence. Philadelphia: Thomas, Cowperthwait & Company. Stephen Hopkins.
  • Smith, Joseph Jencks (1900). Civil and Military List of Rhode Island, 1647–1800. Providence, RI: Preston and Rounds, Co. hopkins.
  • Staples, William R. (1845). The Documentary History of the Destruction of the Gaspee. Providence: Knowles, Vose, and Anthony. Hopkins.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Manual - the State of Rhode Island and Providence Plantations (1891), p. 208-13.
  2. ^ Hopkins, Donald R. (2011). "A Slave Called Saint Jago" (PDF). Rhode Island History Journal. 69 (1).
  3. ^ Austin 1887, p. 325.
  4. ^ 1 2 3 Austin 1887, p. 324.
  5. ^ 1 2 Moriarity 1944, pp. 224–25.
  6. ^ 1 2 3 Bicknell 1920, p. 1078.
  7. ^ Sanderson & Conrad 1846, p. 143.
  8. ^ 1 2 Sanderson & Conrad 1846, p. 136.
  9. ^ Sanderson & Conrad 1846, p. 135.
  10. ^ Arnold 1894, p. 294.
  11. ^ Bell, Whitfield J., and Charles Greifenstein, Jr. Patriot-Improvers: Biographical Sketches of Members of the American Philosophical Society. 3 vols. Philadelphia: American Philosophical Society, 1997, I:481-87.
  12. ^ Smith 1900, pp. 52–68.
  13. ^ 1 2 Bicknell 1920, p. 1079.
  14. ^ Smith 1900, pp. 74–115.
  15. ^ 1 2 Bicknell 1920, p. 1080.
  16. ^ 1 2 3 Gaspee Virtual Archives 2009.
  17. ^ Merchants Satirized in Art 2009.
  18. ^ Sanderson & Conrad 1846, p. 145.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:סטיבן_הופקינס&oldid=35000702"