טיוטה:מלחמת מאה השנים בפלסטין
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רשיד ח'אלידי |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | היסטוריה |
| נושא | קונפליקט ישראלי פלשתינאי, מזה"ת, היסטוריה במאה 20 וה21, |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 2020 |
מלחמת מאה השנים בפלסטין הוא ספר משנת 2020 מאת ההיסטוריון הפלסטיני רשיד ח'אלידי, שבו מתאר המחבר את התביעה הציונית לפלסטין במאה השנים 1917–2017 כקולוניאליזם מאוחר של מתנחלים וכמכשיר של האימפריאליזם הבריטי ולאחר מכן האמריקני[1]. הוא עושה זאת על ידי התמקדות בסדרה של שישה פרקים מרכזיים שהמחבר מאפיין כ"הכרזות מלחמה" על העם הפלסטיני[2][3][4]. בספר, חאלידי - היסטוריון ופרופסור ללימודים ערביים מודרניים באוניברסיטת קולומביה - טוען כי יש להבין את המאבק בפלסטין, לא כמאבק בין שתי תנועות לאומיות שוות הנלחמות על אותה אדמה, אלא כ"מלחמה קולוניאלית. על ידי מגוון גורמים, נגד האוכלוסייה הילידית, כדי לאלץ אותם לוותר על מולדתם לעם אחר בניגוד לרצונם"[3][4].
בנוסף למקורות מקובלים של היסטוריונים, המחבר מסתמך בספר גם על ארכיונים משפחתיים, סיפורים שעברו במשפחתו מדור לדור, וחוויותיו שלו, כפעיל בחוגים שונים וכמי ש היה מעורב במשא ומתן בין קבוצות פלסטיניות ועם ישראלים[1][4].
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מתחיל בבחינת התכתבות משנת 1889 בין יוסף דיא א-דין פאשה אל-חאלידי, ראש עיריית ירושלים וקרוב משפחתו של המחבר, לבין תיאודור הרצל, אבי הציונות המדינית המודרנית.[5] בתגובתו, הרצל מתעלם מהדאגות העיקריות שהעלו הפשה ובהתייחסות לאוכלוסייה הילידית, הלא-יהודית של פלסטין, הרצל מתמם: "אבל מי יחשוב לשלוח אותם?"[5][6][7]. המחבר רואה בחילופי הדברים המוקדמים הללו גילוי כי הציונות הייתה פרויקט קולוניאלי במהותה מראשיתה, וכי הפלסטינים מעולם לא נלקחו ברצינות ורק לעיתים רחוקות התייעצו עם דעותיהם בעניינים שיקבעו את עתידם.[5]
"הכרזת המלחמה הראשונה, 1917–1939"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק הראשון של הספר נוגע בהכרזת הצהרת בלפור נובמבר 1917, לתמיכה של האימפריה הבריטית ב"הקמה בפלשטין של בית לאומי לעם היהודי," וכתב המנדט לפלשטין שניתן לבריטניה על ידי חבר הלאומים בשנת 1922, שהקימה מנדט בריטי בעקבות פירוק האימפריה העות'מאנית - שני המסמכים לא התייחסו ל"ערבים "או" פלסטינים "או לזכויותיהם הלאומיות.[3][7]. הסוכנות היהודית לפלסטין, שממלאת תפקיד כמעט ממשלתי במהלך 26 השנים שלאחר מכן, הייתה נציג מוכר רשמית של המיעוט היהודי בפלסטין, ולא היה מוסד דומה לרוב הערבי.[3]
"הכרזת המלחמה השנייה, 1947–1948"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרק השני ארצות הברית החליפה את בריטניה בשנת 1947 כמעצמה האימפריאלית, עם מהלכיה לאסוף תמיכה בינלאומית כדי להבטיח את העברת החלטת החלוקה של האו"ם, שאישרה הקמת מדינה יהודית על 56% מאדמות הרוב הערבי, ובכך הפרה זכותם של הפלסטינים ל"הגדרה עצמית לאומית" כפי שמובטחת באמנת האו"ם[3]. אחריה התרחשו אלימות אזרחית, הקמת מדינת ישראל, מלחמת 1948 והנכבה, שבה נמלטו או גורשו כ-700,000 פלסטינים למדינות ערב השכנות[3]. קרקע שהייתה בבעלות של וננטשה על ידי פלסטינים נמלטים הופקעה על ידי ממשלת ישראל כדי לשמש אך ורק לטובת העם היהודי, הוספה ליישובים יהודיים קיימים או בשליטת רשות מקרקעי ישראל והקרן הקיימת לישראל[3].
"הכרזת המלחמה השלישית, 1967"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק השלישי מדגיש את תפקידה הקולוניאלי של ארצות הברית באישור ממשל לינדון ב' ג'ונסון למתקפות המנע של ישראל על מצרים, ירדן וסוריה במלחמת ששת הימים, כמו גם בתמיכתה בהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהעניקה לגיטימציה לכיבוש מזרח ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן ולא הזכירו את פלסטין או הפלסטינים או זכויותיהם.[3]
"הכרזת המלחמה הרביעית, 1982"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק הרביעי מצביע על מעורבות ארצות הברית בתוקפנות מדינת ישראל, בתמיכתה בפלישת ישראל ללבנון ב-1982 תחת הנהגת מנחם בגין להשמדת אש"ף והתנועה הלאומית הפלסטינית[3]. המחבר מתייחס לזה כמבצע ישראלי-אמריקאי משותף, שכן ארצות הברית סיפקה לישראל נשק ותמכה בגירוש הנהגת והלוחמי אש"ף מביירות לתוניס.[3]
פרק זה הוא האישי ביותר, שכן המחבר התגורר בביירות 15 שנה עם משפחתו[7]. היא גם מציגה ראיות מרשיעות, המבוססות על מסמכים שהודלפו מארכיון מדינת ישראל ב-2012 וכן נספחים סודיים של ועדת כהן שלא פורסמו בדו"ח המקורי מ-1983, להחלטה המודעת של ממשלת ישראל לשלוח מיליציות נוצריות לתוך מחנות הפליטים סברה ושתילה מתוך כוונה ברורה לעורר את הטבח בסברה ושתילה[7].
"הכרזת המלחמה החמישית, 1987–1995"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק החמישי מתייחס לתגובת הנגד הישראלית האכזרית נגד האינתיפאדה הראשונה, ההתרחבות הבלתי פוסקת של ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ובעזה הכבושה, והסכמי אוסלו - שלא פתרו דרישות יסוד של פלסטיניות, כמו ריבונות לאומית, סיום הכיבוש וההתנחלויות, זכות השיבה לפליטים, הסכם על ירושלים, גבולות מסודרים וזכויות קרקע ומים. אשר הוסדרו על בסיס קשרים פוליטיים, דיפלומטיים וצבאיים הדוקים בין ישראל לארצות הברית, ולכן היו בגדר "עוד הכרזת מלחמה אמריקאית-ישראלית עם סנקציות בינלאומיות על הפלסטינים לקידום הפרויקט בן המאה של התנועה הציונית"[3].
"הכרזת המלחמה השישית, 2000–2014"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרק השישי מכסה ארבעה פרקים של אלימות ישראלית נגד פלשתינאים בגדה המערבית ועזה: תגובת הנגד של האינתיפאדה השנייה ושלושת תקיפות צה"ל בעזה ב2008, 2012 ו2014[3]. הסופר מציין שמספר הרוגים המסיבי והרס פיזי של מבנים ותשתיות נגרמו על ידי כלי נשק קטלניים שסופקו לישראל על ידי ארצות הברית, כולל כת"במים מחומשים, מסוקי אפאצ'י, מטוסי קרב F-15 ו-F-16, ותותחי 155 מ"מ מסוג הוביצר[3].
קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליסה אנדרסון תיארה את הספר ב - Foreign Affairs כמציג "התיאור המקיף והמשכנע ביותר עד כה של המאבק הזה מנקודת התצפית הפלסטינית"[1].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Anderson, Lisa (11 באוגוסט 2020). "The Hundred Years' War on Palestine: A History of Settler Colonialism and Resistance, 1917–2017" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0015-7120. נבדק ב-2022-10-12.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Anderson, Scott (28 בינואר 2020). "Is There Any Way to End the Israeli-Palestinian Conflict?". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-10-12.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Rubner, Michael (ביוני 2020). "The Hundred Years' War on Palestine: A History of Settler Colonialism and Resistance, 1917–2017". Middle East Policy. 27 (2): 173–177. doi:10.1111/mepo.12504. ISSN 1061-1924.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Hughes, Matthew (7 במאי 2020). "The Hundred Years' War on Palestine by Rashid Khalidi review – conquest and resistance". the Guardian (באנגלית). נבדק ב-2022-10-13.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Bartu, Peter (1 בינואר 2021). "Book review". Arab Studies Quarterly (באנגלית). 43 (1). doi:10.13169/arabstudquar.43.1.0075. ISSN 0271-3519.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Khalidi, Rashid (26 בינואר 2021). The hundred years' war on Palestine : a history of settler colonialism and resistance, 1917–2017. ISBN 978-1-250-78765-1. OCLC 1150009229.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Bandini, Caterina (19 ביולי 2022). "Rashid Ismail Khalidi. The Hundred Years' War on Palestine : A History of Settler Colonialism and Resistance, 1917–2017. New York, Metropolitan Books, Henry Holt and Company, 2020, 319 pages". Critique Internationale. N° 96 (3): 175–178. doi:10.3917/crii.096.0175. ISSN 1290-7839.
{{cite journal}}: (עזרה)