טיוטה:הסימפוניה השביעית של מאהלר

הסימפוניה השביעית מאת גוסטב מאהלר נכתבה בשנים 1904–1905, עם תיקונים חוזרים ונשנים של הפרטיטורה. לעיתים מתייחסים אליה בכינוי שיר הלילה ( German: </link> ), אם כי מאהלר מעולם לא הכיר כינוי זה. למרות שהסימפוניה מתוארת לעיתים קרובות ככתובה בסולם מי מינור, המבנה הטונלי שלה מורכב יותר. הפרק הראשון של הסימפוניה עובר מסי מינור (מבוא) למי מינור, והיצירה מסתיימת בסיום רונדו בדו מז'ור.^[1] לפיכך, כפי שציינה דיקה ניולין, "בסימפוניה זו חוזר מאהלר לאידיאל של 'טונאליות מתקדמת' שאותו נטש בשישית ". ^[2] המורכבות של הסכימה הטונאלית של היצירה נותחה במונחים של "מבנים שלובים" על ידי גרהם ג'ורג' .

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904 זכה מאהלר להצלחה בינלאומית גדולה כמנצח, אך הוא גם החל סוף סוף ליהנות מהצלחה בינלאומית כמלחין. בתו השנייה נולדה באותו יוני, ובמהלך חופשת הקיץ המקובלת שלו, הרחק מווינה, על שפת האגם במאיירניג שבהרי הקרינתיים, הוא סיים את כתיבת הסימפוניה השישית שלו וכתב את הסקיצה לפרקים השני והרביעי (שני פרקי ה-Nachtmusik) לסימפוניה השביעית, תוך מיפוי חלקים גדולים מיתר היצירה. את המשך הכתיבה הוא עשה באינטנסיביות בקיץ שלאחר מכן. בעוד מאהלר טען מאוחר יותר שלקחו לו ארבעה שבועות בלבד להשלים את הפרקים הראשון, השלישי והחמישי של הסימפוניה, חוקרים טוענים שמסגרת זמן של שישה עד שבעה שבועות היא סבירה יותר.^[3] ^[4]

השלמת כתיבת הפרטיטורה המלאה מתוארכת ל-15 באוגוסט 1905, והתזמור הסתיים ב-1906; הוא הניח את השביעית בצד, כדי לבצע שינויים קטנים בתזמור של הסימפוניה השישית, תוך כדי חזרות לבכורה שלה במאי 1906. הופעת הבכורה של השביעית נערכה ב-19 בספטמבר 1908, בפראג עם הפילהרמונית הצ'כית, בפסטיבל לציון יובל היהלומים של הקיסר פרנץ יוזף .

בשלוש השנים שחלפו בין השלמת הפרטיטורה לבכורה של הסימפוניה השביעית חלו שינויים דרמטיים בחייו ובקריירה של מאהלר. במרץ 1907 הוא התפטר ממשרתו כמנצח באופרה הממלכתית של וינה, כאשר הקהילה המוזיקלית בווינה פנתה נגדו (לכן הוא בחר בפראג להופעת הבכורה של היצירה);^[5] בהמשך אותה שנה, ב-12 ביולי, מתה בתו הראשונה ממחלת השנית. כאשר בתו שכבה על ערש דווי, נודע למאהלר שהוא סובל ממחלת לב חשוכת מרפא. מוזיקולוגים </link> משערים שזאת הסיבה שהאופטימיות והעליזות של הסימפוניה התמתנו, בעקבות תיקונים קטנים אך משמעותיים שעשה מאהלר בשנים שקדמו לבכורתה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] ^[^{דרוש מקור]}</link>

הסימפוניה פורסמה לראשונה ב-1909 על ידי המשרד Bote & Bock. ב-1960 הופיעה מהדורה מחודשת של הסימפוניה בעריכת ארווין רץ, בה תוקנו כ-800 שגיאות הדפסה.^[3]^[6] שנתיים לאחר מכן פורסמה מהדורת הסימפוניה של הנס רדליך ללא שום תיקונים של מאהלר שנעשו לאחר פרסום, בניגוד למהדורה של רץ.^[3]^[6] בשנת 2012 יצאה לאור מהדורה חדשה שהוכנה על ידי ריינהולד קוביק .^[3]

תִזמוּר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה כתובה עבור תזמורת גדולה. כמו בכמה מהסימפוניות האחרות שלו (במיוחד בחמישית והשישית שלו), השימוש של מאהלר בכלים לא שגרתיים בא לידי ביטוי בשביעית עם כתיבה לקרן טנור, פעמוני פרות, גיטרה ומנדולינה. התזמורת מורכבת מהתזמורות הבאות:

תבנית:Col-3

Woodwinds: piccolo; תבנית:Hanging indent; 3 oboes; cor anglais; [[E-flat clarinet|Eתבנית:Music clarinet]]; 3 Bתבנית:Music and A clarinets; bass clarinet; 3 bassoons; contrabassoon

Brass: תבנית:Hanging indent; 4 horns; 3 trumpets; 3 trombones; tuba

Percussion: 4 timpani; bass drum; תבנית:Hanging indent; cymbals; triangle; תבנית:Hanging indent; תבנית:Hanging indent; tam-tam; תבנית:Hanging indent; תבנית:Hanging indent; glockenspiel

תבנית:Col-3

Strings: תבנית:Hanging indent; תבנית:Hanging indent; 2 harps

1st violins

2nd violins

violas

cellos

double basses

מִבְנֶה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משך הסימפוניה כ-80 דקות. עם זאת, ישנה הקלטה ארוכה במיוחד של אוטו קלמפרר, שאורכה 100 דקות. מנגד, ישנה הקלטה של הרמן שרכן עם התזמורת הסימפונית של טורונטו, שאורכה 68 דקות.

היצירה כתובה בחמישה פרקים:

I. Langsam – Allegro risoluto, ma non troppo[עריכת קוד מקור | עריכה]

( מי מינור, התחלה סי מינור )

הפרק כתוב בצורת סונטה. הוא מתחיל בהקדמה איטית בסי מינור, ופותח במנגינה אפלה המנוגנת על ידי קרן טנור
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור שפה
פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים [[|]] (Te') .

$\relative c' { \clef treble \key b \minor \numericTimeSignature \time 4/4 \tempo "" 4 = 40 \partial 16*9 fis16\f fis8.( d16) gis,4~ | gis8.[ r32 b64 d] fis8..-> eis64 fis gis8..-> fis64 e ais,4~ | ais4. }$

על קצב הליווי

$\relative c { \clef bass \key b \minor \numericTimeSignature \time 4/4 b8.-- b32-. b-. b8.-- b32-. b b2 }$

נאמר שעלה במוחו של מאהלר בזמן חתירה על האגם במאיירניג, לאחר תקופת הלחנה לא פורייה. הנושא העיקרי, המוצג על ידי קרנות יער המנגנות באוניסון במי מינור, מלווה באופן דומה, אם כי הרבה יותר מהר וברגיסטר גבוה יותר.

$\relative c' { \clef treble \time 2/2 \key e \minor \tempo "Allegro con fuoco" \tempo 4 = 152 e2-> b-> | r4 r8 b g'4. fis8 | e2-> a,-> | r4 r8 a c4. e8 | a4 r8 g f2 }$

הנושא השני מוצג לאחר מכן על ידי כינורות, בליווי ארפגיו צ'לו סוחפים.

$\relative c''' { \clef treble \numericTimeSignature \time 4/4 \key c \major r4 g4.\pp\fermata( e8\< f fis | g aes\!) \slashedGrace { a,!( } e''2\sf\fermata\>)( cis8\! d\pp) | \slashedGrace { d,( } d')->( c fis, g) \slashedGrace { b,( } b')->( a cis, d) | f( e16) r e4. }$

נושא זה מאופיין על ידי רצפים כרומטיים. בשלב מסוים הכינורות מגיעים ל-F♯₇ (ה-♯F הגבוה ביותר בפסנתר).^[7] האקספוזיציה מסתיימת בנושא במקצב מארש מתוך ההקדמה, ולאחריו חוזר הנושא המרכזי.

קטע זה מוביל היישר אל הפיתוח, שנמשך זמן מה עד שלפתע מפסיקות אותו תרועות חצוצרה בפיאניסימו וכורל איטי המבוסס על נושא המארש מההקדמה.

^ "Gustav Mahler (Works)", in New Grove, Macmillan, 1980
^ Dika Newlin: Bruckner, Mahler, Schoenberg (New York, 1947), p. 186
^ ¹ ² ³ ⁴ Stoll Knecht, Anna (2019-11-21). "Compositional History". Mahler's Seventh Symphony. Studies in Musical Genesis, Structure, and Interpretation. New York: Oxford University Press. pp. 64–88. doi:10.1093/oso/9780190491116.001.0001. ISBN 978-0-19-049111-6. נבדק ב-2023-06-13. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "stoll-knecht" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
^ de La Grange, Henry-Louis (1999). Gustav Mahler, Volume 3: Vienna: Triumph and Disillusion. Oxford: Oxford University Press. p. 240. ISBN 0-19-315160-X.
^ Steen, Michael (2011-07-01). The Lives and Times of the Great Composers. Icon Books Ltd. ISBN 978-1-84831-267-8.
^ ¹ ² de La Grange, Henry-Louis (1999). Gustav Mahler, Volume 3: Vienna: Triumph and Disillusion. Oxford: Oxford University Press. p. 845. ISBN 0-19-315160-X.
^ Mahler, G. (1992). Symphony no. 7 New York: Dover מסת"ב 0-486-27339-3

[1] "Gustav Mahler (Works)", in New Grove, Macmillan, 1980

[2] Dika Newlin: Bruckner, Mahler, Schoenberg (New York, 1947), p. 186

[stoll-knecht-3] ¹ ² ³ ⁴ Stoll Knecht, Anna (2019-11-21). "Compositional History". Mahler's Seventh Symphony. Studies in Musical Genesis, Structure, and Interpretation. New York: Oxford University Press. pp. 64–88. doi:10.1093/oso/9780190491116.001.0001. ISBN 978-0-19-049111-6. נבדק ב-2023-06-13. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "stoll-knecht" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה

[4] La Grange, Henry-Louis (1999). Gustav Mahler, Volume 3: Vienna: Triumph and Disillusion. Oxford: Oxford University Press. p. 240. ISBN 0-19-315160-X.

[5] Steen, Michael (2011-07-01). The Lives and Times of the Great Composers. Icon Books Ltd. ISBN 978-1-84831-267-8.

[hldlg-3-845-6] ¹ ² de La Grange, Henry-Louis (1999). Gustav Mahler, Volume 3: Vienna: Triumph and Disillusion. Oxford: Oxford University Press. p. 845. ISBN 0-19-315160-X.

[Gustav_Mahler-7] Mahler, G. (1992). Symphony no. 7 New York: Dover מסת"ב 0-486-27339-3

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]