טורקמנים בעיראק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל הטורקמנים של עיראק

הטורקמנים בעיראק הם הקבוצה האתנית השלישית בגודלה בעיראק אחרי הערבים והכורדים. הם מונים כשלושה מיליון תושבים, המתגוררים בטריטוריה הנקראת על-ידיהם "טורקמנלי" (Türkmeneli), אזור גאוגרפי המשתרע מצפון-מערב לדרום-מזרח עיראק ובמרכזו בירתם, כירכוכ. למרות הדמיון בין השמות, הטורקמנים בעיראק אינם מזדהים מבחינה לאומית עם הטורקמנים של טורקמניסטן, אלא רואים עצמם קרובים יותר לטורקים החיים ברפובליקה הטורקית, עמם הם גם חולקים קשרים תרבותיים ולשוניים שונים מסיבות היסטוריות אך גם פוליטיות, שכן בעשורים האחרונים נוהגת טורקיה בטורקמנים בעיראק כקבוצה הנמצאת תחת חסותה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורם ההיסטורי של הטורקמנים החיים בעיראק הוא משבטי אוע'וז והם צאצאיהם של עבדים צבאיים בני עמים טורקיים שונים שהיגרו ממרכז אסיה לאזור עיראק החל מהמאה השביעית לספירה, עבור בכיבוש עיראק בידי הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר (1534) וכלה בסוף שלטון האימפריה העות'מאנית באזור, בשנת 1918. במהלך שנות שלטונם של העות'מאנים, התרחש אחד מגלי ההגירה הגדולים ביותר של טורקמנים לעיראק וכתוצאה מכך רוב הטורקמנים החיים בעיראק כיום הם צאצאיהם של אותם בני עמים טורקיים שהובאו או היגרו לעיראק תחת השלטון העות'מאני.[1][2]

במקורה, הגדירה המילה "טורקמני" (Turkmen או Turcoman) את אותם טורקים משבטי אוע'וז שקיבלו על עצמם את דת האסלאם והיגרו ממרכז אסיה אל המרחב העות'מאני.[3] בעבר, שימשו מונחים אלה להגדרת קשרי היוחסין והקשרים הלשוניים המשותפים של אותם אלה המשתייכים במקור לשבטי אוע'וז. כיום, הטורקמנים בעיראק (כמו גם הטורקמנים בסוריה) אינם מזדהים עם העם הטורקמני בטורקמניסטן ועל כן, בהקשר המזרח תיכוני, משמש המונח "טורקמנים" לעיתים קרובות לציון דוברי הטורקית באזורים שבהם השפה השלטת היא ערבית.[4]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורקמנים בעיראק הם ברובם מוסלמים המשתייכים לזרם הסוני (60% - 70%), כמו כן, קיים גם מספר לא מבוטל של טורקמנים מהזרם השיעי.[5][6] עם זאת, רובם של הטורקמנים בעיראק מגדירים עצמם כחילונים, בהתאם לתפיסה החילונית בנוגע לעיניי דת ומדינה שהתקיימה ברפובליקה של טורקיה לאחר המהפכה החילונית של מוסטפא כמאל אטאטורק בשנת 1923.[6]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הקבוצות האתניות השונות המרכיבות את אוכלוסיית עיראק מתקיימים מאבקים פוליטיים מתמשכים ולכן קיימות טענות שונות באשר למספרם המדויק של הטורקמנים בעיראק. כתוצאה מאותם מאבקים אתניים-עדתיים, מתקיים ניגוד אינטרסים בין המיעוט הטורקמני לבין קבוצות הרוב הערבי (בעיראק) והכורדי (בכורדיסטן העיראקית) שהוביל להטיות שונות ולמניפולציות בדיווח המספר המדויק של טורקמנים בעיראק ובחבל הכורדי ביחס לאוכלוסייה הכוללת. אחת הסיבות לכך היא שלקבוצות הרוב בעיראק ובחבל יש אינטרס להקטין את אוכלוסיית הטורקמנים מבחינה מספרית ובכך לנסות להחלישם מבחינה פוליטית, בעוד שעבור הטורקמנים המצב הפוך, כלומר שאיפתם היא להראות כי גודלה של האוכלוסייה הטורקמנית במדינה גדול יותר ממספריו האמיתיים במטרה להשיג יתרונות פוליטיים.[7][8]

המפקד הראשון שלקח בחשבון את המבנה האתני של עיראק נערך בשנת 1957 ונחשב לאמין יחסית.[7] לפי מפקד זה, אוכלוסיית עיראק מנתה 6.3 מיליון תושבים שמתוכם 567,000 טורקמנים, כלומר כ-9% מאוכלוסיית עיראק,[9][10][11][12] זאת בעוד שהמפקדים הבאים, בשנים 1967, 1977, 1987 ו-1997 נחשבו כולם לא מהימנים בשל חשדות למניפולציה מצד המשטרים השונים בעיראק. למשל, במידע סטטיסטי שסיפקה הרשות העיראקית בשנת 1997, נכתב כי הטורקמנים העיראקים מהווים 2.72% מכלל אוכלוסיית עיראק שמנתה כ-22 מיליון תושבים (קרי פחות מ-600 אלף נפש),[13] אולם מפקד אוכלוסין זה אפשר לאזרחיו להביע השתייכות רק לאחת משתי קבוצות אתניות – ערבים או כורדים.[7] על פי נתוני משרד התכנון העיראקי אוכלוסיית עיראק מנתה בשנת 2013 כ־34.7 מיליון אזרחים מתוכם כ־3 מיליון הם טורקמנים (קרי כ־9% מאוכלוסיית עיראק).[14]

אזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של "טורקמנלי" על אנדרטה בעיירה הטורקמנית אלטון קופרי
מפה של "טורקמנלי" על אנדרטה בעיירה הטורקמנית אלטון קופרי

רוב הטורקמנים בעיראק חיים באזור המשתרע מצפון-מערב עיראק ועד לאזורי הגבול המזרחי במרכז המדינה. הערים המרכזיות בשטח זה הן כירכוכ, מוסול, ארביל ותלעפר, לצד עיירות וכפרים קטנים יותר. אזור זה מכונה על-ידי הטורקמנים בעיראק "טורקמנלי" (מילולית: "ארץ הטורקמנים") וכירכוכ היא עיר בירתם.[15][16] האזור כולל את בארות הנפט של כירכוכ שבהן מופק הנפט העשיר ואיכותי ביותר בעיראק ומכאן גם החשיבות הכלכלית הגדולה שטומן השטח עבורם. נוסף על כך, חלקים רבים באזור זה הם שטחים חקלאיים פוריים ובאותן הקרקעות נמצאים גם מרבצי גופרית, אורניום וזרחן.[17]

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיאלקט הדבור בפי הטורקמנים בעיראק נמנה עם השפות הטורקיות של אוע'וז והוא מכונה "טורקמנית עיראקית".[18][19] באופן טבעי, הניב הטורקמני העיראקי הושפע היסטורית מהטורקית העות'מאנית שהייתה שפת הממשל הרשמית באזור עיראק במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית (1534 – 1919), ולכן יש קווי דמיון בין השפות.[20][21] עם זאת, לניב הטורקמני העיראקי יש מאפיינים ייחודיים מבחינה תחבירית.[21] השפה הכתובה של הטורקמנים בעיראק מבוססת על הטורקית המודרנית הנהוגה באיסטנבול תוך שימוש באלפבית הלטיני, כנהוג בטורקיה.[22] בשנת 1930 הוכרה השפה כשפת מיעוט[23] אך בשנת 1972 אסרה ממשלת עיראק את השימוש בשפה הטורקמנית העיראקית בתקשורת ובבתי הספר הטורקמנים.[24]

רדיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השלישי של המאה העשרים החל מעמדם של הטורקמנים בעיראק להפגע ורבים מהם, שהיו בתקופה העות'מאנית אנשי מפתח במנהל ובעולם העסקי הידרדרו לעמדות נחותות יותר. הסיבות לכך היו בראש ובראשונה מפלתה של האימפריה העות'מאנית והעברת ניהול ענייני המדינה העיראקית החדשה והשליטה בה לידי הבריטים. בהמשך, אף הורע מצבם של הטורקמנים בעיראק כאשר נמנעו מתמיכה במלך עיראק החדש, פייסל בן חוסיין, שמונה על-ידי הבריטים ולצד זאת ביטאו הזדהות עם האידאולוגיה החילונית החדשה שקנתה לה אחיזה ברפובליקה הטורקית בהובלת מוסטפא כמאל אטאטורק.[25][26]

על אף ההכרה בהם בחוקה העיראקית משנת 1925, הטורקמנים בעיראק סבלו מרמות שונות של דיכוי ורדיפה פוליטיים שהגיעו לעיתים עד מעשי טרור וטיהור אתני[27]תוך שזכויותיהם התרבותיות נפגעו בהדרגה וחלקם נשלחו לגלות.[25] בין הקבוצות האתניות השונות באזור, הטורקמנים בעיראק נתפסו כשריד מימי האימפריה העות'מאנית שנאמנותו מוטלת בספק ושלו קשרים עם הרפובליקה הטורקית החדשה.[26] כל אלה הובילו לכך שהטורקמנים בעיראק היו קורבנות של מספר מעשי טבח. בתקופת שלטונה של מפלגת הבעת', האפליה נגד הטורקמנים העיראקים גברה. מדיניות השיערוב מצד המדינה והכורדיפיקציה מצד הכוחות הכורדיים דחקה את הטורקמנים בעיראק אל מחוץ לשטחי מולדתם החופפים במידה רבה לשטחים שבהם חיים הכורדים, עובדה שעוררה מתיחות רבה בין הצדדים.[25]

כך, למשל, ב־4 במאי 1924, עימות שפרץ בין חייל אשורי לבין בעל חנות טורקמני הוביל להריגתם של כ-200 טורקמנים על-ידי חיילים עיראקים ממוצא אשורי. העימות החל בעקבות סירובם של הטורקמנים שחיו בכירכוכ להכיר בפייסל הראשון כמלך עיראק, צעד הצהרתי שהוביל למתחים בין הטורקמנים לבין הקבוצות האתניות השונות שראו בטורקמנים קבוצה המאיימת על יציבותה של עיראק. מתחים אלה החריפו במהרה עד לכדי תקרית אלימה שבעקבותי נהרגו ונפצעו מאות טורקמנים.[26]

אירוע אחר התרחש ב־14 ביולי 1959 בשעה שבע וחצי בערב והיה יריית הפתיחה למערכה שארכה שלושה ימים ובה נרצחו, הוכו ונשדדו טורקמנים רבים בכירכוכ על-ידי אזרחים וחיילים כורדים מהצבא העיראקי. תחילה ניתנה הוראה על עוצר שמאוחר יותר התגלה כי חל רק על הטורקמנים ובעקבות כך פרצו מהומות בין הכורדים לטורקמנים בעיר. עסקים בבעלות טורקמנית נבזזו ו-20 טורקמנים נהרגו, ביניהם מספר דמויות בולטות, כדוגמת הקולונל בדימוס עטא היירוללה, ג'אהית פהרדין, וקאסם נפטצ'י. המהומות נמשכו עד 17 ביולי 1959. ממשלת עיראק התייחסה לאירוע כאל טבח וקבעה כי בין 31 ל־71 טורקמנים נהרגו במהלכו, 130 נפצעו ו-120 בתים של טורקמנים נהרסו על-ידי חיילים כורדים. אחרי הטבח בכירכוכ החלה הגירה רחבת היקף של טורקמנים לבגדאד שנבעה מחשש ופחד מהתרחשותו של אירוע דומה נוסף, זאת לצד בעיות של חוסר יצבות ואבטלה.

האירועים הקשים בכירכוכ הובילו גם לשינוי דמוגרפי ול"החלפת" הטורקמנים שחיו בעיר בכורדים וערבים שהובאו לאזור מבחוץ. מרבית הערבים בדרום עיראק לא היו מודעים לקיומם של הטורקמנים ברחבי עיראק וקראו לטורקמנים "כראד", כלומר, כורדים. ב-28 ביולי 1959 קיים ראש ממשלת עיראק, עבד אל-כרים קאסם, מסיבת עיתונאים ובה גינה את הטבח. הוא הראה לעיתונאים תמונות שצולמו במהלך המאורעות נגד הטורקמנים. 260 איש, כולל דאוד אל-ג'נאבי שהיה האחראי העיקרי לטבח נעצרו. מספר מנהיגים כורדים שנשפטו בבית הדין הצבאי נידונו למוות ואחרים שוחררו על עף שלקחו חלק בטבח. אלה שנידונו למוות לא הוצאו לבסוף להורג. לאור מצב עניינים זה, הטורקמנים הקימו ארגונים חשאיים וניסו לנקום את דמם של הטורקמנים שנרצחו. ההיסטוריון נורי טאלאבאני כתב כי הטבח בכירכוכ ומעשי טבח נוספים, זרעו פירוד ועוינות בין הכורדים לבין הטורקמנים בכירכוכ שאותם ניתן לזהות עד היום.[17]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הייצוג הפוליטי של הטורקמנים בפרלמנט העיראקי נעשה באמצעות מפלגת "החזית הטורקמנית העיראקית", תנועה פוליטית הפועלת לשמירה על זכויותיו של המיעוט הטורקמני בעיראק, פועלת להגברת ההכרה בהם, מקדמת את האינטרסים השונים של הקבוצה ומנהלת את המחלוקת אל מול הכורדים בנוגע למעמדה העתידי של צפון עיראק וחבל כורדיסטן. נכון להיום, מחזיקה התנועה שלושה מושבים בפרלמנט העיראקי. התנועה נוסדה ב-5 באפריל 1995 כקואליציה של מספר מפלגות טורקמניות ונשיאה הוא ארשד סאלחי. חלק מן המימון לפעילות המפלגה מועבר מממשלת טורקיה, התומכת בפעילותה באופן פומבי.[28][29][30]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורקמנים בעיראק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Al-Hirmizi, Ershad (2003), The Turkmen And Iraqi Homeland(PDF) http://www.turkmen.nl/1A_Others/EH_english.pdf
  2. ^ Barker, Geoff (2012), Iraq, Britannica, p. 23-637-9, "The Turkish-speaking Turkmen are the third-largest ethnic group in Iraq after the Arabs and the Kurds."
  3. ^ Saatçi, Suphi (2018), "The Turkman of Iraq", in Bulut, Christiane (ed.), Linguistic Minorities in Turkey and Turkic-Speaking Minorities of the Periphery, Harrassowitz Verlag, p. 331
  4. ^ Peyrouse, Sebastien (2015), Turkmenistan: Strategies of Power, Dilemmas of Development, Routledge, p. 62
  5. ^ Jawhar, Raber Tal'at (2010), "The Iraqi Turkmen Front", in Catusse, Myriam; Karam, Karam (eds.), Returning to Political Parties?, The Lebanese Center for Policy Studies, pp. 313–328
  6. ^ 1 2 Oğuzlu, Tarik H. (2004), "Endangered community:The Turkoman identity in Iraq" (PDF), Journal of Muslim Minority Affairs, Routledge, 24 (2): 313
  7. ^ 1 2 3 Anderson, Liam D.; Stansfield, Gareth R. V. (2009), Crisis in Kirkuk: The Ethnopolitics of Conflict and Compromise, University of Pennsylvania Press, p. 43
  8. ^ Kocak, Ali (8 May 2007). "The Reality of the Turkmen Population in Iraq". Turkish Weekly. Archived from the original on 14 June 2011. Retrieved 2010-12-04.
  9. ^ Knights, Michael (2004), Operation Iraqi Freedom And The New Iraq: Insights And Forecasts, Washington Institute for Near East Policy, p. 262
  10. ^ Güçlü, Yücel (2007), "Who Owns Kirkuk? The Turkoman Case" (PDF), Middle East Quarterly, p. 79
  11. ^ Betts, Robert Brenton (2013), The Sunni-Shi'a Divide: Islam's Internal Divisions and Their Global Consequences, Potomac books, University of Nebraska Press, p. 86
  12. ^ Anderson, Liam D.; Stansfield, Gareth R. V. (2009), Crisis in Kirkuk: The Ethnopolitics of Conflict and Compromise, University of Pennsylvania Press, p. 58
  13. ^ Graham-Brown, Sarah (1999), Sanctioning Saddam: The Politics of Intervention in Iraq, I.B.Tauris, p. 161
  14. ^ Bassem, Wassim (2016). "Iraq's Turkmens call for independent province". Al-Monitor. Archived from the original on 12 September 2021.
  15. ^ Shanks, Kelsey (2016), Education and Ethno-Politics: Defending Identity in Iraq, Routledge, p. 58
  16. ^ Phillips, David L. (2006), Losing Iraq: Inside the Postwar Reconstruction Fiasco, Basic Books, p. 304
  17. ^ 1 2 Kayili, A. Gökhan. (2005). The Iraqi Turkmen (1921 – 2005). The institute of economics and social sciences, Bilkent University. p. 26 – 31.
  18. ^ ] Bulut, Christiane (2018), "Iraq-Turkic", in Haig, Geoffrey; Khan, Geoffrey (eds.), The Languages and Linguistics of Western Asia: An Areal Perspective, Walter de Gruyter, p. 354
  19. ^ Johanson, Lars (2001), Discoveries on the Turkic Linguistic Map(PDF), Svenska Forskningsinstitutet i Istanbul, p. 15
  20. ^ Bulut, Christiane (2007), "Iraqi Turkman" (PDF), in Postgate, J.N. (ed.), Languages of Iraq: Ancient and Modern, British School of Archaeology in Iraq, p. 166 - 167
  21. ^ 1 2 Johanson, Lars (2001), Discoveries on the Turkic Linguistic Map(PDF), Svenska Forskningsinstitutet i Istanbul, p. 16
  22. ^ Bulut, Christiane (2007), "Iraqi Turkman" (PDF), in Postgate, J.N. (ed.), Languages of Iraq: Ancient and Modern, British School of Archaeology in Iraq, p.357
  23. ^ Bammarny, Bawar (2016), "The Legal Status of the Kurds in Iraq and Syria", in Grote, Rainer; Röder, Tilmann J. (eds.), Constitutionalism, Human Rights, and Islam After the Arab Spring, Oxford University Press, p. 482
  24. ^ Simmons, Mary Kate (1997), Unrepresented Nations and Peoples Organization: Yearbook, Martinus Nijhoff Publishers, p. 88
  25. ^ 1 2 3 Fattah, Hala; Caso, Frank (2009), "Turkish Tribal Migrations and the Early Ottoman State", A Brief History of Iraq, Infobase Publishing, p. 117
  26. ^ 1 2 3 International Organization for Migration (2007), Iraq Mapping Exercise (PDF), International Organization for Migration, p. 5, archived from the original (PDF) on 2011-07-16
  27. ^ Sirkeci, Ibrahim (2005), Turkmen in Iraq and International Migration of Turkmen (PDF), University of Bristol, p. 20
  28. ^ Al Jazeera English (8 April, 2011), "Iraqi Turkmen fight for identity in Kirkuk". [Youtube] https://www.youtube.com/watch?v=djEPDI6xlJ0
  29. ^ France 24 english (10 july, 2017), "Erdogan warns Kurds: Don't dare to seek independence in Iraq and in Turkey!". [Youtube] https://www.youtube.com/watch?v=8jNoBYrdcPs
  30. ^ TRT World (23 September, 2017), "northern Iraq Referendum: Arabs and Turkmen dspute controversial vote". [Youtube] https://www.youtube.com/watch?v=gMapwkTFORA
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טורקמנים_בעיראק&oldid=38369661"