חיים יעקב
הרב חיים יעקב היה רב ופוסק הלכה בצפת ושד"ר במאה השמונה עשרה. מחבר השו"ת סמא דחיי.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לרבי יעקב דוד באזמיר, שם למד מבחרותו תורה מפי הרב חיים אלפאנדרי השני. עלה לארץ ישראל בעקבות רבו ויחד עם עוד מבני עירו, והתיישב בצפת, שם היה לפחות משנת ה'תע"ז, אז מצינו פסק ממנו משם.[1] בצפת למד תורה כשהגביר משה פאלקון מפרנס אותו.[2]
בשנת ה'תע"ח יצא בשליחות מטעם עירו צפת לצפון אפריקה, ובדרכו זו השיב תשובות רבות לשואליו. בתפ"ט היה באלג'יר, שם הסכים עמו על פסק בענייני הקדשות, הרב רפאל ידידיה שלמה צרור וכן פגש את הרב יהודה עייאש, מחבר ספר בית יהודה, שמכנהו ”איש אלהים קדוש הוא שליחא דרחמנא החכם הכולל כמה"ר חיים יעקב נר"ו” (בית יהודה עייאש, או"ח סימן י"ט). בניסן התפ"א שהה בתוניס, שם נשאל על כשרות שכר תאנים בפסח, בשל הקמח שמפזרים עליהן[3] ועל התרת עגונה[4]. בטבת התפ"ג, היה במראכש, שם נשאל על ידי רב העיר, הרב שלמה עמאר לגבי היתר כלים בהם בושל ספק איסור.[5] כששהה במרוקו, הסכימו שני רבני פאס, רבי יעקב אבן צור ורבי משה בירדוגו, לפסקו בעניין היתר לשלוחי מצווה להתלבש במלבושי גויים בעודם בדרכים כדי שלא ינזקו.[6] הגיע גם למכאנס[5]. במהלך מסעו זה שב לתקופה מסוימת למכורתו, אזמיר.[7]
בשנת ה'תצ"ו, לאחר חזרתו לצפת, יצא בשנית לשליחות מטעם רבני העיר, הפעם לאירופה, יחד עם הרב מאיר די שיגורא. בהגיעו לאמסטרדם, התפעל מבית הדפוס במקום והחליט להוציא את ספריו לאור בעיר.[2]
בשנת התצ"ט חזר משליחותו לצפת, ובשנת התק"א כבר מוזכר כסמכות עליונה בעיר להכריע ולדון בענייני השעה[8]
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שו"ת סמא דחיי (אמסטרדם תצ"ט) ובו ארבעה חלקים ע"פ סדר הטור: וכן "קונטריס על ביאור לשונות הטור והפוסקים זלה"ה" בסוף כל אחד מהחלקים. את רוב התשובות השיב במהלך מסעותיו כשד"ר.
- צרור החיים (אמסטרדם תצ"ח) על הי״ד החזקה לרמב״ם.
לספריו הסכימו רבני אמסטרדם הספרדים, הרב דוד ישראל עטיאס, הרב יצחק חיים אבן דנא בריטו, והרב האשכנזי לעיר, הרב אלעזר מקראקא, וכן מהרב רפאל מילדולה, עת שימש רבה של באיון. את ספריו הדפיס במהלך שליחותו האחרונה, בעזרת הרב דוד מלדולה, מחבר שו"ת דברי דוד ובנו של הרב רפאל מילדולה מחבר שו"ת מים רבים.
