חיים גאגין
| לידה |
1460 פאס |
|---|---|
| פטירה | לא לפני 1535 |
| מדינה | מרוקו |
| השכלה | תלמוד |
| מקום מגורים | קסטיליה, פאס |
| מקום פעילות | פאס |
| תקופת הפעילות | ה'רפ"ו–ה'רצ"ה |
| השתייכות | תושבים, אחרונים |
| תפקידים נוספים |
רב  |
| רבותיו | יוסף עוזיאל |
| תלמידיו | יעקב בן לחסן |
| בני דורו | יהודה עוזיאל, נחמן אבן סונבאל, שמואל אבן דנאן |
| חיבוריו | עץ חיים, קינות, ביאור למשנת ערוגה |
  | |
רבי חיים גאגין (סמוך ל-1460 – לא לפני 1535) היה ראש ישיבה ופוסק הלכה, בקהילת התושבים בפאס שבמרוקו. ניהל פולמוס חריף נגד רבני המגורשים מקסטיליה שהתיישבו בפאס, על אודות ההיתר שהנהיגו שם בנפיחת ריאת הבהמה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ככל הנראה בעיר פאס שבמרוקו סמוך לשנת 1460. בצעירותו נדד לקסטיליה שבספרד ולמד שם מרבי יוסף עוזיאל, אחד מגדולי הרבנים במקום ותלמידו של רבי יצחק קנפנטון.[1] בעקבות גירוש ספרד היגר לפאס, בערב יום הכיפורים של שנת ה'רנ"ג (1492), יחד עם קהל רב של מגורשים. בפאס פגש את רבו יוסף עוזיאל, ואת חברו רבי משה חלאווה, מי שלימים יהיה מראשי הרבנים של קהילת המגורשים במקום.
הוא מונה לראש החכמים ורבה של קהילת התושבים בפאס. שנת מינויו לתפקיד לא ידועה, אך ברור כי כיהן בתפקיד בין השנים ה'רפ"ו (1526) - ה'רצ"ה (1535).
פולמוס הנפיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פולמוס הנפיחה
"היתר הנפיחה", הנוגע לנפיחת ריאת בהמה הסרוכה, הונהג בספרד באזור קסטיליה כ-20 שנה קודם הגירוש, בעקבות איסור שהטילו השלטונות לקנות בשר שנשחט על ידי יהודי. המגורשים שהגיעו לפאס המשיכו להחזיק בהיתר, ואילו המקומיים שנהגו איסור בדבר נגררו אחרי המגורשים. מצב זה השתנה בחודש אייר שנת ה'רפ"ו (1526), בעקבות שגיאה הלכתית של השוחט קהילת התושבים, דבר שהביא את נגיד התושבים ורבניהם לפתוח אטליז מיוחד לקהילתם שבו יונהג איסור הנפיחה, בהתאם למסורת אבותיהם. הודות לפתיחת האיטליז פרץ פולמוס הלכתי חריף בנושא נפיחת הריאה בין קהילת התושבים בפאס לקהילת המגורשים במקום. עם רבני המגורשים שהתירו את הנפיחה ונטלו חלק בפולמוס נמנו שישה ראשי ישיבות, וכנגדם עמדו רבי חיים ותלמידיו הרבים, יחד עם רבנים נוספים מצד התושבים, ואסרו את הנפיחה בחרם. רבי חיים היה הדמות המרכזית והמובילה בפולמוס ודבק בעמדתו בעקשנות גם כשנשאר בודד במערכה.
בשנת ה'רצ"ה (1535) התרבו מפירי החרם בקהילת התושבים, והרב גאגין הורה בבית הכנסת שלא להתפלל עמהם. בעקבות כך הופעלו לחצים רבים על נגיד התושבים, שאול בן רמוך, שיבטל את החרם בתואנה שרוב הקהילה מבקשים לבטלו. הנגיד פנה לרב גאגין על מנת שיניח למתירים. הרב גאגין סיפר כי בשל סבלו הרב, ובשל העובדה שבניו אינם איתו, ומפאת הזקנה שפוקדת אותו, נאלץ להכנע לדרישות הנגיד, בתנאי שחכמי המגורשים יביאו את דעות האוסרים וינמקו מדוע הם מתירים. חכמי המגורשים נענו לדרישה וכתבו על כך פסק. בתגובה לפסקם חיבר רבי חיים את חיבורו "עץ חיים", ובו גולל את פרשת הפולמוס והשיב על טענות המגורשים אחת לאחת.
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי העולה מחיבורו העמיד תלמידים רבים. תלמידו הידוע הוא רבי יעקב בן לחסן, שתמך בעמדתו בכל תקופת הפולמוס, ואף מונה על ידו לפקח על כשרות הבשר שנשחט עבור התושבים. נאמנותו של בן לחסן לרבו עוררה את משה אבוטאי, איש תקיף מקהילת המגורשים שהיה מקורב למלכות, שביקש להתנקש בחייו ואף מסר אותו למלכות. כמו כן, כמה מחשובי המגורשים שיחדו שר על מנת שהתלמיד יכלא בבית הסוהר.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר "עץ חיים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת פולמוס הנפיחה, חיבר משא ומתן הלכתי מקיף בשם "עץ חיים", העוסק בהלכות שחיטה ובדיקה, ובו הוכחה לצדקת התושבים שאסרו את הנפיחה. בסופו של דבר, בשנים שלאחר מכן, היתר הנפיחה פשט בפאס ובערים נוספות במרוקו בניגוד לדעתו.
בחיבור תיאר הרב גאגין בצורה מוחשית את הפולמוס, וגם סיפק הצצה לחיי היהודים בספרד ובמרוקו בתקופתו.
אף על פי ש"עץ חיים" לא הודפס מעולם עד לשנת 1986 בידי פרופסור הרב משה עמאר, חיבורו פשט ברחבי מרוקו עוד בחייו. עם זאת, נראה שהשימוש שנעשה בספר היה מועט, ועל כך תעיד העובדה שמהדורתו הראשונה של הספר לא השתמרה, ומהמהדורה המוגמרת קיימים כיום מספר מועט של עותקים בלבד, שבמאה ה-18 הועתקו מהמהדורה המוגמרת.
הסיבה שהחיבור לא היה נפוץ היא משום שדעתו של הרב גאגין נדחקה ונעלמה כליל ממרוקו לאחר שהוכרעה ההלכה לפי דעת המתירים. ההיתר נפוץ עד כדי כך שאפילו בחיבוריהם של רבני מרוקו בדורות הבאים לא אוזכר איסור הנפיחה, למעט בחיבורו של רבי חיים בן עטר, שציטט את הספר בחיבורו "פרי תואר" ואף צידד בעד איסור הנפיחה.[2]
כתבים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נודע גם כמשורר, וחיבר קינות שנשמרו, בייחוד על גירוש ספרד. כתב פירוש למשנת ערוגה שבמסכת כלאים וחיבר מספר חיבורים נוספים שאבדו במהלך השנים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב פרופסור משה עמאר "מבוא" ל-עץ חיים: פולמוס הלכתי בין מגורשי ספרד לתושבים, תשמ"ז
- מורי עמאר, תקנות חכמי פאס תקנה ג, מכון אהבת שלום, פריס תשע"ג
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יעקב משה טולדאנו, נר המערב עמודים 58 - 69, באתר היברובוקס