ח'רבת א-רסם
ח'רבת א-רסם היא אתר ארכאולוגי בתחום פארק בריטניה שבשפלה העליונה. האתר נמצא בראש גבעה בשביל הבארות ובורות המים, כקילומטר דרומית לתל עזקה, סמוך לעמק האלה ו-11 קילומטר מתל מרשה. האתר כפרי בטבעו ואינו מזוהה עם אף יישוב המוזכר במקורות.[1] השריד העיקרי באתר הוא מבנה ריבועי גדול (30 על 30 מטר) שהוא למעשה חצר מרכזית מוקפת חדרים. מסביב למבנה נמצאו מערות, בורות, מדרגות במדרון ומבנה אבן אשר שימש כנראה כמצבה. האתר התגלה על ידי יהודה דגן במהלך סקר השפלה, ונחפר בין השנים 1997–2003.[2] היישוב באתר התקיים לסירוגין במשך אלף שנים, מתקופת הברזל ועד התקופה הרומית.[3]
עדות חלקית לפעילות אנושית מן ההתקופה הכלקוליתית ומראשית תקופת הברזל נמצאה אך נראה כי המבנה העיקרי נבנה בשלהי תקופת הברזל, אז שימש כנראה כמרכז של אחוזה מלכותית. המבנה היה בשימוש גם בתקופה הפרסית. בתחילת התקופה ההלניסטית בארץ ישראל נבנה מחדש המבנה ושימש כנראה כביתו של שליט מקומי או בעל קרקעות, במאה ה-4 וה-3 לפנה"ס. במאה ה-2 לפנה"ס שינה המבנה את פניו ושימש כנראה כפונדק דרכים אדומי, עד שנכבש ונחרב על ידי יוחנן הורקנוס הראשון, מלך החשמונאים. האתר עמד על חורבנו עד שנושב בפעם האחרונה לתקופה קצרה על ידי קבוצת יהודים, אשר הקימה באתר, במאה ה-1 עד תחילת המאה ה-2 לספירה, מצבה, וגם יצרה מערכת מסתור מן המערות ההלניסטיות.
החפירה באתר הוצעה על ידי אברהם פאוסט ב-1996 במהלך העבודה שלו לתואר שני בנושא המרחב הכפרי של ארץ ישראל בתקופת המלוכה. האתר נבחר מאחר שבסקר שנעשה בו נמצאו חרסים רבים מתקופת הברזל. החפירות יצאו לפועל בשנת 1997 כפרויקט משותף של אוניברסיטת בר-אילן וקק"ל, מאחר שהאתר נמצא בתחום פארק של הארגון. באתר התקיימו שש עונות חפירה בין השנים 1997–2003. לניהול החפירות הצטרפה עדי ארליך מאוניברסיטת חיפה בשלב מוקדם, לאחר שהשתתפה בפרויקטים באזור כגון תל בית שמש ותל מרשה. החפירות האתר התמקדו במבנה שבראש הגבעה ונפתחו שלושה פתחים באדמה. מדרום לאתר נחפר גם מבנה נוסף וגם נחפרה אחת המערות. שאר האתר ובמיוחד המערות, נסקר ומופה באופן אינטנסיבי ואולם לא נמצאו ממצאים רבים.[1]
תולדות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העדות המוקדמת ביותר לפעילות אנושית באתר היא מן התקופה הכלקוליתית, אך הממצאים מתקופה זו דלים ואינם מאפשרים לעמוד על אופיו של היישוב. האתר נשאר נטוש במשך כמה אלפי שנים עד שנושב שוב בתחילת תקופת הברזל והתקיים גם בשלהי התקופה, אם כי הממצאים מתקופה זו, כמו הקודמת, דלים. מתקופת הברזל המאוחרת נמצאו ממצאים רבים יותר ונראה כי המבנה הגדול שבראש הגבעה נבנה לראשונה בתקופה זו. המבנה היה בעל צורה סימטרית, ולו מערכת חדרים המקיפים חצר פנימית מארבעה כיוונים, עם עמודי תמך אשר תומכים בתקרה. הכניסה למבנה מדרום, כאשר חומה קדמית מגנה על הכניסה. הכניסה מקבילה לכביש, כך שעל מנת להיכנס למבנה יש לפנות לתוכו. צורת הבניה הזאת דומה לאתרים נוספים במורדות הצפון-מערביים של הר חברון מתקופת הברזל. חופרי האתר משערים כי המבנה שימש כמרכזה של אחוזה מלכותית, אך הממצא באתר אינו מאפשר להסיק מסקנות סופיות. באתר נמצאו גם חרסים מהתקופה הפרסית, אך לא ניתן לדעת אם היישוב התקיים באופן רצוף מתקופת הברזל ועד התקופה הפרסית, או שניטש בתקופת הברזל ונבנה שוב בתקופה הפרסית.[2]
המבנה נבנה מחדש לאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון. תאריך בניית המבנה הוא בין המחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה-3 לפנה"ס. המבנה עבר שיפוצים רבים בתקופה זאת, בין השאר שימוש באבני קירטון דמויות לבנים, בדומה לבניה ההלניסטית בתל מרשה. נמצאו מספר מערות מתחת למבנה, אשר נחצבו תחילה לאספקת אבני הבניה ולאחר מכן שימשו לאחסון ועבודה. נחצבו גם מספר מערות מחוץ למבנה עם שימושים רבים. אחת המערות שימשה תחילה כמחצבה, לאחר מכן כבור מים ולבסוף כקולומבריום. חופרי האתר סוברים כי המבנה שימש בתקופה זאת כביתו של שליט מקומי או בעל נכסים כמו אלו המתוארים בפפירוסים של זנון מהמאה ה-3 לפנה"ס.[4]
בהמשך תקופת השלטון ההלניסטי בארץ, כנראה במאה ה-2 לפנה"ס, קרסה מערכת המנהרות במבנה והוא עבר שינויים רבים בתוכניתו. על אופי המבנה ויושביו אפשר ללמוד מאחר שהמבנה נחרב בשריפה ונשארו בו ממצאים רבים. חדרי המבנה נאטמו לפני החורבן. פעולה זאת נפוצה באתרים שניטשו על ידי יושביהם, אשר קיוו לחזור אליהם. חסימת הפתחים גם מונעת מחיות להיכנס וגם מאותתת כי המבנה אינו נטוש. משלב זה נמצאו כלים רבים הכוללים כלי בישול ומטבח, בקבוקים, פכיות, קנקנים ונרות. נתגלו מספר מטבעות וגם כלי מתכת ואבן. כלי החרס שנשארו מאחור היו כנראה כבדים מידי או זולים מידי בשביל תושבי המבנה כדי שייקחו אותם עימם למקום מבטחים. עם זאת, לא נמצאו במקום עדויות לחקלאות וגם לא עדויות לפעילות נשית ביתית, כגון משקולות נול ופלכי טוויה, הנפוצים באתרים ביתיים מן התקופה. כל אלו, כמו גם התפזורת של הממצאים בחדרים, מעידים על כך שהמבנה שימש אז כפונדק דרכים. חלקו הצפוני של המבנה שימש כנראה כמגורי הבעלים, כי שם נמצאו מירב הממצאים. בחדרים שמדרום-מזרח נמצאו רק נרות, קערות וצלחות בודדות, המעידות על כך שאלו היו חדרי האירוח. גם מיקומו של האתר סמוך לעמק האלה וסמוך לצומת דרכים חשובה תומכים בסברה זו. המבנה חרב בשריפה עזה על הממצאים. עדות לחורבן היא ראשי חיצים ואבנים אשר אולי שימשו כאבני בליסטראות. על פי הממצא חרב המבנה בשלהי המאה ה-2 לפנה"ס. על אף כי אין עדות ממשית למוצאם של תושבי המבנה, נראה על פי מיקומו, אופיו וזיקתו למרשה הקרובה כי זה היה אתר גבול אדומי שחרב במהלך כיבושי יוחנן הורקנוס, מלך החשמונאים.[5]
לאחר החורבן נושב האתר באופן זמני בין המאה ה-1 לספירה ותחילת המאה ה-2 לספירה, לכל המאוחר. התושבים החדשים יישבו רק חלק קטן מהמבנה. כ-25 מטרים מדרום למבנה נבנה מבנה אבנים מלא בעל צורה של מעין פירמידה נמוכה. על אף שלא נמצא הקבר עצמו, חופרי האתר סבורים כי מבנה זה הוא למעשה מצבה. חלק מן המערות שנחצבו בתקופה ההלניסטית חוברו למערכת מסתור. על פי הממצאים מתקופה זה נראה כי אתר זה נושב על ידי יהודים, אך כאמור, לתקופה קצרה מאוד. לאחר נטישת האתר, הגבעה שימשה מעתה כשטח מרעה וחקלאות ליישובים הסמוכים.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם פאוסט ועדי ארליך, ח'רבת א-רסם, אתר כפרי בשפלת יהודה, קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, כרך מד, חוברת 141, 2011, עמ. 49-54
- Avraham Faust, Adi Erlich, "The Excavations of Khirbet er-Rasm: Israel The changing faces of the countryside", BAR International Series 2187, Archaeopress, 2011