ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/קידוש השם
| מקרא | ויקרא, כ"ב, ל"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף ע"ד, עמוד א'; מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'; מסכת מגילה, דף כ"ג, עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות יסודי התורה, פרק ה' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קנ"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ט' ספר החינוך, מצווה רצ"ו |
קידוש השם היא מצוות עשה מהתורה המחייבת יהודי למסור את נפשו במקרים בהם חל דין של יהרג ואל יעבור ועיקרם: עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות. מלבד מסירות הנפש ממש, בספרי הראשונים[1] נאמרו דרכים נוספות לקיום המצווה: התנהגות נאותה הגורמת לבריות לשבח את ה' ומאמיניו, אמירת שבחי ה' במניין, וכן קיום כל המצוות תוך נכונות והסכמה למסירות נפש במחשבה. המושג "קידוש השם", במובן של המוות על קיום המצוות, לא מופיע בספרות התנאים לפני גזירות אדריאנוס.
מקור בתורה[עריכת קוד מקור]
לשון התורה, ממנו למדו החכמים ציווי על קידוש השם מופיעה בספר ויקרא בהמשך לציווי על מניעת חילול השם:
וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי ה'.
טעם לקיום המצווה[עריכת קוד מקור]
בקיום המצווה, מתקדש ומתכבד שמו של ה' בעיני האנשים, הרואים שמאמיניו דבקים בו אף במחיר חייהם, כפי הביא הרמב"ם בספר המצוות (מצווה ט'):
והמצוה התשיעית היא שצונו לקדש השם והוא אמרו 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'. ועניין זאת המצוה הוא אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם, ושלא נפחד בהיזק שום מזיק. ואף על פי שבא עלינו מכריח גובר יבקש ממנו לכפור בו יתעלה לא נשמע ממנו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו ואף על פי שלבנו מאמין בו יתעלה.
בספר החינוך, מצווה רצ"ו כתב טעם למצווה זו : ”שרש מצוה זו, ידוע כי האדם לא נברא רק לעבד בוראו ומי שאינו מוסר גופו על עבדת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחמר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא”.
מעלת המצווה[עריכת קוד מקור]
מצוות קידוש השם נחשבת לאחת מהמצוות החשובות במעלתן[2]. בתלמוד נאמר כי על ידי מסירות נפש לקידוש ה' זוכים לנסים[3]. הנהרג על קידוש השם, נחשב כקורבן העולה על המזבח[4].
ברכה על המצווה[עריכת קוד מקור]
בדברי הפוסקים מופיע כי יש לברך על מסירות נפש על קידוש ה', באופן שהוא ברבים (מול יותר מעשרה יהודים), בנוסח זה: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים”[5].
פרטי הדין[עריכת קוד מקור]
ערכים מורחבים – מסירות נפש, יהרג ואל יעבור, פיקוח נפש
עיקר קיום המצווה מתמקד במצב שֶׁגוֹי כופה על ישראל לעבור על אחת מצוות התורה או תקנות חכמים, כגון לחרוש בשבת או לגנוב, ואם לא - יהרגנו. מהמקורות ההלכתיים נראה, כי עניין מסירות הנפש על קיום התורה מובן מאליו לכל, ולא נדרש דיון על עצם המצווה. וזאת למרות העובדה, כי עצם המצווה עומדת בסתירה לעיקרון יהודי חשוב אחר של פיקוח נפש, והוא שהקדוש ברוך הוא חפץ בחייהם של יהודים יותר מקיום המצוות, והיהודי מחויב לעבור על כמעט כל חוקי התורה אם חייו בסכנה.
עיקר הדיון ההלכתי בנושא קידוש השם, כפי שמובא בגמרא[6], מתמקד בביאור התנאים של "יהרג ובל יעבור" ומהי הגדרת ה'קהל' הנחשב 'רבים' בפניהם מתחייבים לקדש רת השם, אך לא נזכר שם שמצווה זו היא מן התורה וכן אינה מוזכרת בשם "קידוש השם". למשל במדרש תורת כהנים מביא פירוש לגודל הקהל: ”כשהוא אומר "ונקדשתי" מסור את עצמך וקדש שמי. יכול ביחידי? תלמוד לומר "בתוך בני ישראל" המרובים”[7]. חשוב לציין כי הגמרא הביאה את הדיון בפרק הדן בחייבי המיתות של בית דין.
הרמב"ם, לעומת זאת, הביא את שתי המצוות - קידוש השם וחילול השם - בפרק אחד, בהלכות יסודי התורה, ברומזו כי שתי המצוות הן חלק מאותו עניין יסודי בדת היהודית. לכן, אם התקיימו תנאים של יהרג ובל יעבור והיהודי נהרג - הרי זה קידש את השם, ואם עבר ולא נהרג - הרי זה חילל את השם.
"כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי. כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.
— משנה תורה להרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה, הלכה א
השולחן ערוך הביא הלכות אלו בחלק יורה דעה בהלכות עבודת כוכבים (סימן קנ"ז). שם הוסיף כי אף בשאר עבירות: ”ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת”.
קידוש השם בשעת השמד[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – שעת השמד
בשעת השמד, כאשר גוזרים הגויים על ישראל שלא לקיים את המצוות על מנת להעבירם על דתם, מצווה למסור את הנפש אפילו על מצווה קלה[8]. ישנה מחלוקת האם ניתן למסור את הנפש בשעת השמד על מצוות עשה[9]. התלמוד מביא סיפור על רבי עקיבא, שהיה מעשרה הרוגי המלכות, שלימד תורה ברבים למרות האיסור ונהרג על כך לפני רבים במיתה אכזרית.[10]
דוגמה נוספת היא סיפורם של פפוס ולוליאנוס, אשר הפלילו את עצמם על מנת להציל קהילה שלימה.
נטילת נשמה לצורך קידוש השם[עריכת קוד מקור]
במקור, קידוש השם נידון במקרה של הצבת הברירה או לחטוא או למות בידי המחטיא, אך קיימת גם סיטואציה של התאבדות על מנת שלא להגיע לידי חטא חמור מאלו שבכלל ייהרג ובל יעבור. בתלמוד מסופר על ילדים וילדות שנשבו על ידי הרומאים אחר חורבן בית שני, ואחר שהבינו כי מטרת שבייתם היא לשם קלון (=אונס) - התאבדו כולם על מנת למנוע זאת.
קידוש השם בשגרת החיים[עריכת קוד מקור]
התלמוד במסכת יומא[11] מביא מספר הנהגות של אנשים חשובים וגדולים בתורה שיכולות להתפרש כחילול השם בעיני הבריות. הרמב"ם הביא את הדברים בהמשך להלכות חילול וקידוש השם, אלא שהוסיף, שכשם שדברים אלו מהווים חילול השם, כך היפוכיהם יהיו דוגמה ראויה לקידוש השם:
"... וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. "
— שם, הלכה י"א
בלקסיקון הדתי והחרדי בימינו, משמש המושג "קידוש השם" בעיקר לחובה זו, ובנוסף[12], כל ויתור רצוני על ממון או נוחיות או בריאות הנעשה במטרת שמירה המצוות וחיזוקן.
רצח יהודי בשל יהדותו[עריכת קוד מקור]
בהיסטוריה קיימים אירועים בהם נהרגו יהודים רק בשל מוצאם ודתם, כאשר ניתנה להם אפשרות המרת דתם או אף ללא אפשרות כזו. מהמפורסמים שבהם: גזירת המן בימי אחשוורוש, מות אלעזר הזקן, מות חנה ושבעת בניה, גזירות אדריאנוס, גזירות תתנ"ו, גזירות ת"ח-ת"ט והשואה.
בפולקלור היהודי, מקובל לכנות כל רצח יהודים בשל יהדותם כ"מוות על קידוש השם" והנרצחים מכונים "קדושים"[13].
יש דעות שבאירועים בהם אין האמונה היהודית עומדת למבחן יש לנצל כל הזדמנות המוצעת על מנת להינצל ולא להיהרג.
קידוש השם במחשבה[עריכת קוד מקור]
בתשובות הרשב"א (חלק ה' סימן נ"ה) נאמר שכשאומרים בקריאת שמע את המילים "ובכל נפשך" ומסכימים למסור את הנפש על קידוש השם, מקיימים את מצוות קידוש השם "כי כל המסכים על זה כאילו עשאו".
בצעטיל קטן לרבי אלימלך מליז'נסק סעיף א' נאמר: ”בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב) וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצות עשה דאורייתא”.
אמירת דבר שבקדושה במניין[עריכת קוד מקור]
בתלמוד[14] נדרש מפסוק זה שאמירת קדושה, קדיש, ברכו, חזרת הש"ץ, ברכת כהנים וקריאת התורה נאמרים רק בעשרה: ”אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה”. צורת הדרשה נעשית בגזירה שווה מהמילה "תוך", שמדובר על מניין. גזירה שווה זו מלמדת גם שחובת מסירות נפש היא רק באונס לעשות עבירה ליד או בידיעת מניין יהודים.
על אף שחובת אמירתם אינה מן התורה, הרא"ש כתב שבאמירתם וקיומם מקיימים את מצוות קידוש השם[15] וכך כתב האר"י לכוון לקיים מצוות קידוש השם בשעת אמירת קדושה[16], וכן פסק המשנה ברורה[17].
מקרים נודעים של קידוש השם[עריכת קוד מקור]
- דניאל חנניה מישאל ועזריה
- עשרת הרוגי מלכות
- אברהם בן אברהם (הגרף פוטוצקי)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- איתן רייך, קידוש השם: מעקידת יצחק לעקידת אשכנז, הוצאת רסלינג, 2018.
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הרב שרגא פיבל פרידמאן, מקדשי שמך, דנוור תשע"א, באתר אוצר החכמה- חיים מקובי, קידוש השם. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 440-443.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- אסופת מאמרים בנושא קידוש השם ויהרג ואל יעבור, באתר אסיף
- הרב יגאל אריאל, קידוש השם ואהבתו, אתר ישיבה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה'
- ^ ראו לדוגמה משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ד', על קידוש ה' ברבים כמו עשרת הרוגי מלכות: ”שאין מעלה על מעלתן”; רבי ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, שער האותיות, אות א', אמת ואמונה: ”כי חביבה מצווה זו מכל מצוות עשה שבעולם”; ועוד.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד א'.
- ^ רבי יוסף קארו, מגיד מישרים, פרשת ויקרא, דף פ"ד, עמוד ב', בשם המגיד. על הרב אלחנן וסרמן מסופר כי בעת שהוצא להורג בפורט השביעי יחד עם תלמידיו ויהודים נוספים מקהילתו, אמר לסובביו כי עליהם להיזהר ממחשבות פסולות, שכן פיגול (=מחשבת פסול בקרבנות) פוסלת את הקרבן (ראו אפרים אשרי חורבן ליטע, ניו יורק ומונטריאל תשי"ב).
- ^ ראו רבי מנחם רקנאטי, שו"ת ריקנאטי, סימן ע'; רבי ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, שער האותיות, אות א', אמת ואמונה, ושם מופיע נוסח הברכה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ד, עמוד א'
- ^ ספרא, אמור, פרשה ח'
- ^ סנהדרין עד א
- ^ רמ"א יו"ד רנז חינוך רצו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ו, עמוד א'.
- ^ בהסתמך על הגהות רמ"א על שולחן ערוך קנ"ז שם
- ^ כפי האמור בפתיח הערך, על פי המקורות בחז"ל קידוש השם היא מצווה מעשית למסור את הנפש ולא לעבור עבירה. עם זאת, הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פרק ה' הלכה ד') הפליג בשכר מי שנהרג בשל יהדותו, ועל כן מקובל לכנות גם את אלו כקדושים. יש מספר אזכורים של דברי רבנים במהלך השואה, שראו את רצח היהודים כמוות על קידוש השם, כך למשל מצוטט הרב אלחנן וסרמן בדבריו לקהילתו לפני הירצחם על ידי הנאצים. ראו עוד מאמרו של ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין.
- ^ מסכת ברכות כא עמוד ב' ומסכת מגילה כג עמוד ב'. רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ח ו. שולחן ערוך סימן נ"ה.
- ^ מסכת ברכות פרק ז' לגבי קריאת התורה. הרא"ש כתב שם שקריאת התורה במניין היא מצוות עשה ודוחה איסור לא תעשה. אמנם היו שרצו ללמוד בדבריו שמצווה דרבנן גם דוחה לא תעשה.
- ^ שער הכוונות.
- ^ סימן קכ"ה ס"ק ד.
| דיני נפשות ביהדות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • לא תרצח • ייהרג ואל יעבור • מסירות נפש • קידוש השם • לא תעמוד על דם רעך • עדים זוממים • פיקוח נפש • קדושת החיים • שמירת הנפש • מאבד עצמו לדעת | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |
קטגוריה:מצוות עשה קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה קטגוריה:האמונה היהודית קטגוריה:פרשת אמור