ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/נגע הצרעת
| מקרא | תזריע מצורע |
|---|---|
| משנה | נגעים |
| תלמוד בבלי | מסכת שבועות דף ו, מסכת מועד קטן דף טו |
| משנה תורה | סדר טהרה, הלכות טומאת צרעת |
| שולחן ערוך | אין |
נגע הצרעת ביהדות הוא כתם שמופיע על עור האדם, על קירות הבית או על בגדי עור, צמר או פשתים. הרמב"ם מונה שש מצוות השייכות לנגע הצרעת - כולל שילוח אדם הנגוע מן המחנה. לנגע זה אין משמעות רפואית, ויש להבחין בינו לבין מחלת הצרעת. בספרות חז"ל מופיע כי הצרעת היא בעלת משמעות רוחנית וסיבותיה הן כשלים מוסריים של האדם, לדוגמה, לשון הרע (מרים) או רהבתנות (עוזיהו).
צרעת העור בזמן הזה[עריכת קוד מקור]
המשמעות ההלכתית של הנגוע בצרעת כרוכה בהלכות טומאה וטהרה, הלכות שרובם אינן נוהגות בזמננו. הגם שאזכור האחרון בספרות ההלכה של נגע הצרעת נמצא בספרות הגאונים,[1] יש סוברים כי שלושת סוגי נגעי עור אדם (השאת, הספחת והבהרת) מופיעה גם בזמן הזה.[2] וכמו כן נגעי הראש והזקן (צרעת ה"נתק").[3]
זיהוי הנגע[עריכת קוד מקור]
הרש"ר הירש, במאמר מפורט[4], מסביר שבניגוד לדעת חוקרי ההיסטוריה בעבר, נגע הצרעת שונה מאד במהותה ממחלת הצרעת ולא ניתן לראות בה מחלה רפואית. מבחינה חיצונית גורמי הנגעים הם שונים: בעוד שמחלת הצרעת נגרמת על ידי החיידק Mycobacterium leprae, גרימת נגע הצרעת הוא מסר שמימי ללא כל שייכות לחכמת הרפואה. במקרא חוזר המושג צרעת על עצמו בחמישה סיפורים, שבכל אחד מהם הצרעת מופיעה באופן שונה: צרעת משה[5], צרעת מרים[6], צרעת נעמן[7], צרעת גיחזי[8] וצרעת עוזיה[9]
הצרעת בהלכה[עריכת קוד מקור]
הלכות נגע הצרעת מפורטות במקרא בהרחבה בפרשת תזריע ובפרשת מצורע שבספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהנים.
קביעתו של הכהן[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – הוריית כהן בנגע הצרעת
קביעתו של הכהן חלה מכאן ולהבא, ובכך מתייחדת טומאת נגעים בהשוואה לטומאות אחרות, שבהן חוות דעתו של פוסק ההלכה מחילה את הדין באופן רטרואקטיבי החל משעת התרחשות המאורע הנדון. כך מפורש בתורה לגבי נגעי בתים: "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת, וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת"[10]. פינוי הכלים מוכיח, שכאשר יבוא הכהן ויטמא את הבית - הטומאה לא תחול למפרע. מסיבה זו, ניתן לדחות את ראיית הנגע במקרים מיוחדים, כמו בחגים או לחתן וכלה, וכל עוד הכהן לא בדק את הנגע - האדם נשאר בטהרתו.[11]
נגעי אדם[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – נגעי אדם
סוג הנגע הראשון המופיע בפרשת תזריע הוא נגעי אדם, שעליהם מדובר במקרא בהרחבה רבה: ”אָדָם, כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת... וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים... נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן”[12]. בּוֹהַק המוזכר במקרא[13] הוא גוון שיוצא מטווח הגוונים שמוגדרים כצרעת.
המשנה דנה בנגע הצרעת במסכת נגעים שבסדר טהרות. נקודת המוצא של המשנה, כפי משמעות לשון התורה, שהנגעים הם לבנים, אך יש כמה דרגות לובן בסוגי הנגעים השונים:
”מראות נגעים, שניים שהן ארבעה: בהרת עזה כשלג, שנייה לה כסיד ההיכל; והשאת כקרום ביצה, שנייה לה כצמר לבן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, שאת כצמר לבן, שנייה לה כקרום ביצה”.
הסבר הדברים:
- בהרת: עזה כשלג - שהיא לבנה ביותר, ואין דרגת לובן למעלה ממנה.
- שנייה לה - סיד ההיכל: לבנה כסיד הלבן שבקירות ההיכל (בבית המקדש) - שמלבנים אותו בכל שנה קודם הפסח. זו הדרגה השנייה בלובן הבהרת.
- השאת: כצמר הלבן - לבנה כצמר נקי של כבש בן יומו.
- שנייה לה: קרום ביצה - לבנה כקרום העוטף את חלבון הביצה, מתחת לקליפתה החיצונית של הביצה. זו הדרגה השנייה של הנגע המכונה שאת.
לעומת גוונים אלה, גון ה"בֹּהַק" טהור ואינו נחשב לצרעת. את גוון זה מתאר הרמב"ם כ"לובן חלוש למטה מקרום ביצה",[14] והרא"ש מתאר אותו בפשטות כ"מראה לבן למטה מד' מראות".[15]
לנגע הצרעת מאפיינים נוספים, המתבטאים בגודלו, במקום בגוף בו הוא נמצא (מקום גלוי או מוסתר, בראש ובזקן - במקום שיער או בקרחת - או בשאר הגוף, על רקע של עור בריא או על רקע של מכה או כווייה) ומצב התפתחותו (האם הוא מתרחב, האם צומח בו שיער לבן, האם הוא אחיד ורצוף או שיש במרכזו עור בריא).[16]
הסרת הנגע על ידי חיתוך מקומו בגוף[עריכת קוד מקור]
אדם שיש לו על בשרו נגע צרעת, אסור לו מדאורייתא לחתוך את הנגע, כפי המובא בפסוק: ”הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת”[17]. העובר על האיסור מכונה בלשון חז"ל: "קוצץ בהרת"[18].
בזמן הזה, שאין כוהנים מיוחסים, יש שכתבו שאין איסור להסיר את הנגע על ידי חיתוכו, לפי שלא נאסר הדבר אלא כדי שיתאפשר להראות את הנגע לכהן שיפסוק את דינו[19]. אופן נוסף שכתבו הפוסקים להתירו הוא הסרת הנגע על ידי גוי, בלא שהיהודי מסייע לו בכך[20]. הסרת הנגע על ידי פעולה עקיפה, כגון מריחת משחה, הפוסקים דנו אם ניתן להקל בזה, אך למעשה נטו להקל רק כשיש תנאים נוספים שניתן לצרף אותם לכך ולהתיר על ידיהם את הסרת הנגע, כגון באופן שאינו מתכוון להסרת הנגע, וכשהדבר נעשה על ידי קטן לצורך עצמו[21]
נגעי בגדים[עריכת קוד מקור]
צרעת עלולה להופיע גם על בגד, העשוי מצמר, מפשתן או מעור.[22] סימניה הם כתם ירוק כהה או אדום כהה. אם הופיע נגע כזה, יש לסמן את גבולותיו ולבודקו לאחר שבוע. אם הנגע פשה (התפתח) מעבר לגודלו הראשוני, הבגד נחשב טמא ודינו שריפה. אם הנגע לא פשה, יש להמתין שבוע נוסף. לאחר מכן, אם הנגע לא סר מן הבגד, אף אם לא פשה, יש לשרוף את הבגד.[23].
בגד מנוגע, בשלב ההסגר או לאחר שנקבע באופן החלטי כמנוגע וטרם נשרף, הוא אב הטומאה, המטמא אדם וכלים הנוגעים בו, ואף מטמא כמצורע את החפצים בבית הוא נמצא.[24]
בהלכות אלו ישנם פרטי דינים נוספים, ומפורטים במסכת נגעים וברמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י"ב.
צרעת הבגד אינה מופיעה מאז שחרב בית המקדש.
נגעי בתים[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – צרעת הבתים
בארץ ישראל צרעת עלולה להיראות גם על קיר של בית. אם מופיע כתם אדום כהה או ירוק כהה והוא נראה שקוע ביחס לסביבותיו, יש להזעיק את הכהן שיבחן את הנגע. בראייה הראשונה אין הכהן פוסק שהנגע הוא צרעת הבתים, אלא סוגר את הבית למשך שבוע. אם התבהר הנגע, יש לקלוף אותו והבית טהור. אם הוא נשאר כשהיה, יש לסגור את הבית בשנית. בסוף השבוע השני בודק הכהן את הבית פעם נוספת; אם דהה הנגע, קולפו והבית טהור. אם נשאר כשהיה או פשה והתרחב, יש להוציא את האבנים שבהן הנגע, לתת במקומן אבנים אחרות ולטוח את הבית בטיח. לאחר מכן הבית ייסגר לשבוע נוסף. בסופו, אם שב הנגע אל האבנים החדשות, הבית כולו טמא ויש להחריבו, אך אם לא חזר, יש לנקוט בפעולות שמטרתן לטהר אותו סופית, בכללן הקרבת קורבנות.[25]
"בית מוסגר" מטמא את כל מה שבתוכו. לאחר שהוחלט כ"בית המנוגע", הוא מטמא את כל הנוגע בו, אפילו מבחוץ, ואת כל הנכנס אליו[26].
גם בדינים אלו ישנם פרטים רבים נוספים, המפורטים במסכת נגעים וברמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרקים י"ד-ט"ו-ט"ז.
כאשר הכהן בא ומטמא את הבית - הטומאה לא תחול למפרע. מסיבה זו, ניתן לדחות את ראיית הנגע במקרים מיוחדים, כמו בחגים או לחתן וכלה, וכל עוד הכהן לא בדק את הנגע - הבית נשאר בטהרתו.[27].
כיום אין נוהגת צרעת הבתים.
משמעותה הרוחנית של הצרעת[עריכת קוד מקור]
לתופעת נגע הצרעת יש משמעות רוחנית. הנגע המתואר במקרא הוא למעשה פגיעה בקשר בין האדם והחברה. חז"ל מבארים כי הנגעים באים על האדם כעונש על לשון הרע. בגמרא נאמר:
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע
הרמב"ם הבחין בין הצרעת בגוף האדם, שהיא מחלה טבעית, לבין צרעת הבגד והבית, שהיא מחוץ לגדר הטבע:
הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם - אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו, יטהר הבית, ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית - משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו - משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע. ועל עניין זה הוא מזהיר בתורה ואומר "הישמר בנגע הצרעת... זכור, את אשר עשה ה' א-לוהיך למרים, בדרך" (דברים כד, ח-ט): הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעת שהשוות אותו לשאר נביאים, והוא לא היה מקפיד על כל אלו הדברים, שנאמר "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב, ג), ואף על פי כן, מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות; לפיכך ראוי למי שרצה לכוון אורחיו, להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן, כדי שלא ייתפס אדם, ברשת רשעים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- פרשת נגעי עור אדם עם פירוש וְטִהַר הַכֹּהֵן - פירוש על פרשה הראשונה של פרשת נגעים כולל תמונות צבעוניות, איגוד הכהנים, ברוקלין תשע"ה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הערך "טהרת מצורע", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- פרופ' שאול רגב, על נגע הצרעת, דפים לפרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה
- פרופ' מישל רבה, פרשת השבוע תזריע-מצורע, עוז ושלום, תשנ"ט
- הרב יונתן גרוסמן, פרשת השבוע: פרשת תזריע, נגע הצרעת, בית המדרש האלקטרוני של ישיבת הר עציון
- אלון ברנד, פרשת תזריע-מצורע: וכי כהן מרפא?, באתר מידה, 13 באפריל 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ויש סוברים מימי הגאונים (פרשת נגעי עור אדם, מכון איגוד הכהנים, ברוקלין תשע"ה, מילואים סימן א, הערה 394)
- ^ , P. 18-35 The Jewish Way of Dealing With Vitiligo CreateSpace Independent Publishing Platform (January 1, 2016) ISBN 1523335882
- ^ Alopecia Areata: Jewish Answers to a Modern Disease, Introduction, pages 11-27 ISBN 978-1537529752
- ^ רש"ר הירש על התורה, סוף פרשת תזריע
- ^ ספר שמות, פרק ד', פסוק ו'
- ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק י'
- ^ ספר מלכים ב', פרק ה', פסוק א'
- ^ ספר מלכים ב', פרק ה', פסוק כ"ז
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק כ"א
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוקים ל"ה–ל"ו.
- ^ משנה, מסכת נגעים, פרק ג', משנה ב'.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ג.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק ל"ט.
- ^ רמב"ם, פירוש המשניות לרמב"ם, על מסכת נגעים, פרק ד', משנה א'.
- ^ פירוש הרא"ש על מסכת נגעים, פרק ח', משנה ו'.
- ^ להרחבה ראו בהקדמת הרב פנחס קהתי לפירושו למסכת נגעים.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ח', ובתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ג, עמוד א', ומסכת מכות, דף כ"ב, עמוד א'.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ג, עמוד א'; מסכת מכות, דף כ"ב, עמוד א'; מסכת שבועות, דף ד', עמוד א'.
- ^ רבי שלום מרדכי שבדרון, שו"ת מהרש"ם, חלק ג', סימן ר'.
- ^ רבי נתן גשטטנר, "חשש של השמר בנגע הצרעת במריחת משחה במקום נשירת שערות הראש", בתוך: מבית לוי, גיליון י"ח, תשס"ה, עמ' קכ"א-קכ"ח.
- ^ רבי נתן גשטטנר, "חשש של השמר בנגע הצרעת במריחת משחה במקום נשירת שערות הראש", בתוך: מבית לוי, גיליון י"ח, תשס"ה, עמ' קכ"א-קכ"ח; הרב נפתלי ברוך שפיצר, "רפואת נגעים בזמן הזה", בתוך: קול התורה, גיליון נ"ז, תשס"ה, עמ' קע"ה-קפ"א.
- ^ ויקרא יג, מז-מח
- ^ שם פסוקים נ-נב
- ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות טומאת צרעת, פרק יג הלכה יג
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ד
- ^ משנה מסכת נגעים פרק יג משנה ד
- ^ משנה מסכת נגעים פרק ג משנה ב
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |
קטגוריה:תרי"ג מצוות קטגוריה:סוגי טומאות קטגוריה:הלכות נגעים קטגוריה:לשון הרע קטגוריה:פרשת תזריע קטגוריה:מניין מצוות שמירת הלשון לפי החפץ חיים