ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/עולת ראייה
| מקרא | דברים, ט"ז, ט"ז |
|---|---|
| משנה | מסכת חגיגה, פרק א' |
| משנה תורה | ספר הקרבנות, הלכות חגיגה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קנ"ו ספר החינוך, מצווה ת"צ |
קורבן עולת ראייה היא אחד משלושת הקורבנות שמתחייב בהם כל אדם מישראל בעלייתו לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות.
אדם שאינו מביא קרבן זה עובר על האיסור של "לא יראו פני ריקם". איסור לאו זה - אין בו עונש מלקות, משום שהוא נחשב ללאו שאין בו מעשה[1], מכיוון שהאיסור הוא על הראייה באופן "ריקם" שזה כמובן אינו מעשה[2], או מכיוון שניתן להשלים את קרבן הראייה כך שהאיסור הוא אי השלמת הקרבן לאחר מכן[3].
מקור המצווה[עריכת קוד מקור]
נאמר בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'"[4], כלומר שהאדם מצֻווה לבוא לבית המקדש ברגל ולהראות לפני ה'. בפסוקים אחרים באותו פרק נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה... וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם",[5] ומכאן למדו שחובה על הבא לבית המקדש ברגל להביא עמו קרבן. התלמוד[6] קובע שקורבן זה חייב להיות קורבן עולה.
החייבים במצווה[עריכת קוד מקור]
חובת הבאת עולת ראייה אינה מוטלת אלא על הגברים, כפי שנאמר "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ", אך הנשים פטורות. לדעת התלמוד הירושלמי אף שנשים פטורות מקורבן עולת ראייה הם חייבות לבוא למקדש ולהיראות שם לפני ה'; אך הראשונים הכריעו כדעת התלמוד הבבלי[7], שנשים פטורות גם מביאה למקדש.
קטנים (ילדים שלא הגיעו לגיל חיוב במצוות) פטורים מן המצווה מן התורה, אך חכמים תקנו שאף הם חייבים, אלא שנחלקו[8] מאיזה גיל הם חייבים: לדעת בית שמאי כל ילד שיכול לרכב על כתפות אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה זו, ואילו לדעת בית הלל (שהלכה כמותם) – כל ילד שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה. יש הסוברים שקטן החייב בראייה חייב גם להביא קרבן ראייה,[9] ויש הסוברים שחובת קטן אינה אלא לבוא לעזרה, אך לא להביא קרבן.[10]
מי שאינו יכול לעלות לירושלים ברגל מסיבות שונות (חיגר, זקן, חולה) – פטור מן המצווה. גם בעלי מומים אחרים (חרש, אילם, עיוור) – פטורים ממצווה זו.
דיני המצווה[עריכת קוד מקור]
לפי מצווה זו, חובה על האדם לבוא לעזרה ביום טוב הראשון של החג ולהביא עמו קורבן עולה. קורבן זה יכול להיות פר, איל או כבש. לדעת הרמב"ם[11] ניתן להביא קורבן זה גם מן העוף, אך לדעת ראשונים אחרים[12] – הקורבן אינו בא אלא מן הבהמה.
מי שבא לעזרה ביום הראשון של הרגל ולא הביא קורבן זה ביטל אפוא מצוות עשה ("יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ") ועבר על מצוות לא-תעשה ("וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם"). אין עונש מלקות על לאו זה (משום שהוא "לאו שאין בו מעשה" – לאו שעוברים עליו בצורה פסיבית - שאין לוקים עליו).
חובת המצווה היא, כאמור, להביא את קורבן עולת הראייה ביום טוב הראשון של החג, אך מי שאיחר ולא הביא את הקורבן ביום זה, יכול להביאו באחד משאר ימות החג. בחג הפסח – ניתן להביא את הקורבן באחד משבעת ימי החג, ובחג הסוכות – באחד משמונת ימי החג (כולל שמיני עצרת). גם בחג השבועות, אף שהוא בן יום אחד בלבד - ניתן להביא את הקורבן באחד מששת הימים שלאחר החג. לאחר שעברו ימים אלה – לא ניתן להביא את הקורבן.
אף שקורבן "עולת ראייה" דוחה את יום טוב[13], אין הוא דוחה את השבת, וגם אם חל יום ראשון של יום טוב בשבת – אין מקריבים אותו בשבת, אלא לאחר השבת.
לקורבן זה אין שיעור מן התורה, שנאמר: "איש כמתנת ידו כברכת ה' א-לוהיך אשר נתן לך",[14] אך חכמים קבעו שיעור מינימלי לערכו של הקורבן, לפי בית שמאי שתי מעות של כסף ולפי בית הלל (שהלכה כמותם) - מעה אחת של כסף.
ראו גם[עריכת קוד מקור]
קרבנות נוספים שיש להקריב ברגל
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הערך "עולת ראיה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מצות ראיון וקרבן עולת ראיה באתר אנציקלופדיה דעת.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק א', הלכה א'.
- ^ רבי אריה לייב גינצבורג, שאגת אריה, סי' ל"ב.
- ^ רבי יוסף הוכגלרנטר, משנת חכמים, סי' א', אות א'; רבי משה יהודה לייב זילברברג, תפארת ירושלים, מסכת פסחים, פרק ג' משנה ז'; רבי מאיר ליבוש מלבים, ארצות החיים, סימן ח', ס"ק ב'; רבי אברהם בורנשטיין, שו"ת אבני נזר, אבן העזר, סי' קי"ט, אות ע"א; רבי חיים סולובייצ'יק, מגנזי הגר"ח, עמ' מ"ד.
- ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ז, וכן ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ג וספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז.
- ^ שם פסוקים יד-טו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ז', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד א'
- ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק א', משנה א'
- ^ תוספות חגיגה ב,א ד"ה הכל.
- ^ כך משמע מדברי רש"י חגיגה ב,א ד"ה בית שמאי אומרים ומהרמב"ם הלכות חגיגה פ"ב ה"ג (ראה מהר"י קורקוס שם).
- ^ הלכות חגיגה א,א.
- ^ רבנו חננאל ורש"י למסכת חגיגה ז,א.
- ^ זו ההלכה כדעת בית הלל, אך לדעת בית שמאי אין להקריב עולת ראייה ביום טוב, ראו תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ט, עמוד א'.
- ^ ספר דברים טז,יז.
| הקורבנות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקורבנות | ||
| סוגי הקורבנות היסודיים | עולה • מנחה • שלמים • חטאת • אשם • בכור • מעשר | 
|
| קורבנות ציבור | קורבן התמיד • קורבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קורבנות יום הכיפורים • קיץ המזבח • פר העלם דבר של ציבור | |
| קורבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קורבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קורבנות יחיד נוספים | קורבן עולה ויורד • קורבן תודה • קורבן יולדת • קורבן גר • קורבן עוף • מנחת חינוך • קורבנות נזיר • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים | |
| הקרבת הקורבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה • מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • מליחה • הגשה • קמיצה • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • תמורה • מעילה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • בעבודת חבירו | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח העולה • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקורבנות בימינו • ריכוז הפולחן | |
קטגוריה:בית המקדש קטגוריה:קורבנות ביהדות: חגים קטגוריה:קורבן עולה