ויקטור בש
 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1863 פשט |
|---|---|
| נרצח |
10 בינואר 1944 (בגיל 80) Neyron, צרפת  |
| שם לידה | ויקטור-גיום בש |
| מדינה |
 הונגריה |
| מקום קבורה |
Lyon (La Doua) French National Cemetery |
| מקום מגורים |
ליון,  צרפת |
| פעילות בולטת |
|
| השכלה | פרופסור לפילוסופיה, מטעם אוניברסיטת רן והסורבון בצרפת |
| מעסיק |
סורבון |
| השקפה דתית | יהודי |
| בת זוג | אילונה בש |
| פרסים והוקרה |
מוות למען צרפת |
| חתימה |
.png) |
  | |
בש ויקטור וילם, או ויקטור-גיום באש (18 באוגוסט 1863, בפשט, הונגריה - ונרצח ב-10 בינואר 1944 בליון, צרפת) הוא היה פוליטיקאי יהודי-צרפתי ופרופסור לפילוסופיה בסורבון.[1] בש פעל במסגרת התנועה הציונית, היה מייסד שותף ונשיא של הליגה הצרפתית לזכויות האדם (נשיא הליגה מ-1926 עד 1944) למאבק בנאציזם. [2]
אביו היה העיתונאי והפעיל הפוליטי, רפאל בש (אנ'). ויקטור בש, שנולד בפשט בשנת 1863, היגר עם משפחתו לצרפת בילדותו, ולאחר מכן למד בסורבון. בשנת 1885 הוא מונה לפרופסור באוניברסיטת נאנסי, וב-1887 באוניברסיטת רן, התיידד עם ז'אן ז'ורס. בתקופת פרשת דרייפוס היה בש מנהיג תנועת "הדרייפוסרים" בעיר רן, בה נפתח משפט דרייפוס. הן כיהודי והן כדרייפוסרי, היה בש נתון לרדיפה מידי האוכלוסייה האנטישמית הקנאית. בראיון משנת 1916 שצוטט על ידי הביוגרף שלו ונכדתו, ההיסטוריונית הצרפתייה פרנסואז בש, הכריז ויקטור בש, "אני באמת יהודי. נאבקתי וסבלתי למען יהדותי." [3] עם זאת, הביוגרפית פרנסואז בש מדגישה כי סבה הזדהה עם ההיסטוריה המשפחתית שלו, ועם סבלם של היהודים הנרדפים, ולא במיוחד עם היהדות כדת. [4] הן כחבר בליגה נגד האימפריאליזם שנוצרה בבריסל בשנת 1927, והן כנשיא הליגה הצרפתית לזכויות האדם בין השנים 1926–1944, בש היה אחד האדריכלים של החזית העממית הצרפתית. הוא נלחם וסבל למען עקרונות הצדק המשפטי והחברתי וכן למען זכויות האדם.
ב-10 בינואר 1944 נלקחו מביתם בליון ויקטור בש ואשתו, אילונה בש (לבית הלן פורת') [5] בגיל 80, ונרצחו על ידי ג'וזף לקוסן והנרי גונט מהמיליציה הצרפתית של משטר וישי הצרפתי האנטישמי, בהוראתו של ראש האזור פול טובייה. פול פעל בכפיפות לקלאוס ברבי ראש הגסטפו בליון, שכונה בשם "הקצב מליון". [6]
יצירותיו הספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודותיו שפורסמו כוללות מחקר חשוב:
- "(Essai critique sur) L'Esthétique de Kant", Paris, 1896; the first volume of a work in 4 volumes on the history of esthetics;
- "(La) Poétique de Schiller";
- "La Vie Intellectuelle à l'Etranger";
- "Les Origines de l'Individualisme Moderne"
- L'indivisualisme anarchiste, 1904
- Max Stirner, 1904
- Titian, 1927
- "Schumann, A Life of Suffering", 1931, translated from French by Catherine Alison Phillips
- Essai d'esthétique de Kant, 1936
הוא גם תרם תכופות לעיתונים "סיקל-Siècle " ול"גראנד רוויו " של פריז.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Basch, Françoise. Victor Basch: de l'affaire Dreyfus au crime de la milice. Librairie Plon. Paris: 1994.
- George R. Whyte, The Dreyfus affair : a chronological history, Basingstoke 2008
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Les juifs du lycée Condorcet dans la tourmente
- ^ BASCH, VICTOR - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
- ^ Basch, Françoise Victor Basch: de l'affaire Dreyfus au crime de la milice. Librairie Plon. Paris: 1994.
- ^ Basch, Françoise. Victor Basch: de l'affaire Dreyfus au crime de la milice. Librairie Plon. Paris: 1994.
- ^ Fiche individuelle, www.memorialgenweb.org
- ^ L'Express retrouve Paul Touvier, L'Express, 1972-06-04 (בצרפתית)