וילי ברגר
 | ||||
| ברגר (אמצע) מנסה לעצור את מחמוד מוכתר (ימין) במהלך המשחק מול מצרים במוקדמות מונדיאל 1934 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
17 בינואר 1906 הונגריה  | |||
| פטירה |
1 ביולי 1986 (בגיל 80) ישראל | |||
| עמדה |
שוער | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
  | ||||
וילי (זאב) ברגר (1908 - 1 ביולי 1986) היה כדורגלן יהודי הונגרי ששיחק בעמדת השוער בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ברגר נחשב לשוער הטוב ביותר בארץ ישראל בתקופה זו, והוא שיחק במדי מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי פתח תקווה, הכח תל אביב ונבחרת ארץ ישראל.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1925 פנה ברגר לשמעון "לומק" רוטנר, אז מאמן מכבי תל אביב, וביקש להצטרף למועדון. לומק הסכים לקבלו, ובמשחקי הידידות שהתקיימו באותה תקופה הציב את ברגר בחלק מהמשחקים ואת השוער היותר ותיק מוניה קרצ'מן בשאר המשחקים. ברגר דרש מההנהלה לקבל חוזה מקצוען ותשלום עבור משחקיו, ולאחר שבקשתו סורבה החליט לעבור ליריבה העירונית הפועל תל אביב, שהוקמה ב-1927. אחד ממשחקיו הראשונים במדי הפועל היה במשחק השני אי פעם של הדרבי התל אביבי מול קבוצתו הקודמת מכבי, בו ספג ברגר 2 שערים ולא הצליח לעצור בעיטת עונשין של לומק. הופעת הבכורה הרשמית של ברגר במדי הפועל תל אביב הייתה בגמר גביע ארץ ישראל של 1928 מול מכבי חשמונאי ירושלים. ברגר הצטיין במשחק זה, וסייע לקבוצתו לנצח 2–0 ולזכות בגביע הראשון בתולדותיה. על יכולתו של ברגר במשחק זה העיד אפרים סלנט ממכבי חשמונאי ב-1966, כאשר אמר בראיון כי ”החלוצים שלנו היו טובים יותר, אבל להפועל היה השוער הטוב ביותר בארץ, וילי ברגר, כמה שאנחנו הפגזנו את שערו, האירה לו ההצלחה את פניה”[1].
בעונת הגביע שלאחר מכן (1929) חזר ברגר למכבי תל אביב, וכבר בסיבוב הראשון הצטיין מול נבחרת סרפנד (כיום מחנה צריפין) וסייע לקבוצתו להעפיל לשמינית הגמר. ברגר המשיך לשחק גם בשלבים הבאים של הטורניר, ובמשחק הגמר מול מכבי חשמונאי ירושלים הבקיע את השער הרביעי בבעיטת עונשין מ-11 מטרים, שחתמה את תוצאת המשחק על 4–0 לטובת מכבי תל אביב. באותה עונה שיחק ברגר במדי מכבי במסגרת ליגה מחוזית באזור תל אביב. ברגר היה השוער הקבוע של מכבי במהלך משחקי הליגה, ובדרבי הראשון של העונה מול הפועל הצטיין מול חלוצי היריבה והבקיע את שער הניצחון בבעיטת עונשין. בסיום העונה זכתה מכבי תל אביב באליפות. הקבוצה העפילה פעם נוספת לגמר גביע ארץ ישראל וניצחה קבוצה אנגלית בתוצאה 2–1, אך ברגר לא שותף ובכך נמנעה ממנו זכייה שלישית רצופה בגביע.
לאחר מכן חזר ברגר להפועל תל אביב, ושיחק בה ברציפות עד 1937. ברגר היה שוערה של הפועל תל אביב במהלך עונת המשחקים הראשונה של הליגה הבכירה (כיום ליגת העל), עונת 1931/1932. הוא התמחה בעצירת בעיטות עונשין ובהבקעתן, והיה מהגורמים העיקריים לכך שהקבוצה סיימה במקום השני מתחת לקבוצת המשטרה הבריטית. ב-1933 העפיל עם קבוצתו למשחק גמר גביע ארץ ישראל מול מכבי תל אביב, שהיה הדרבי הראשון בתולדות הטורניר. לאורך כל המשחק הצליח ברגר לעצור או להדוף לקרן את בעיטותיהם של שחקני מכבי, עד שכדקה וחצי לסיום המשחק נכנע לבעיטה של אמרה יעקבי. בעונת 1933/1934 של הליגה הגיע ברגר לשיאו. הוא הצליח לעצור 14 בעיטות עונשין, ספג 6 שערים ב-14 המשחקים שערכה קבוצתו, והיה מהאחראים העיקריים לכך שהקבוצה זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה ללא אף הפסד. כשלושה חודשים לאחר תום העונה שיחק ברגר עם קבוצתו בגמר הגביע של 1934 מול מכבי תל אביב. ברגר העלה את קבוצתו ליתרון 2–1 בבעיטת עונשין מוצלחת, והוביל אותה לניצחון 3–2 ביחד עם אמנון חרל"פ ומשה זימון שהבקיעו גם כן שער אחד כל אחד. זכייה זו הייתה השנייה בתולדות הקבוצה והשלישית בקריירה של ברגר.
ב-1934 ערך ברגר את שתי הופעותיו היחידות במשחקים רשמיים של נבחרת ארץ ישראל, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1934. הנבחרת הוגרלה לבית 12 ביחד עם מצרים וטורקיה, שפרשה מהמשחקים בגלל סירובה לשחק מול ארץ ישראל. במשחק הראשון, שנערך בקהיר, הובסה הנבחרת 1–7, אך למרות זאת זכה ברגר לשבחים רבים ונטען כי אלמלא יכולתו הגבוהה הנבחרת הייתה סופגת תבוסה קשה יותר. העיתונאי אלישע שוחט טוען בספרו כי ברגר היה השחקן היחיד בנבחרת שהצטיין במשחק, ומצטט את אמנון חרל"פ, עמיתו של ברגר להפועל תל אביב, שאמר ”בימים ההם הוכיח במיוחד את כושרו השוער וילי ברגר, יליד הונגריה, שהיה בעבר שחקן מצטיין גם בקבוצת הכח וינה. במרוצת הזמן התבלטו עוד שחקנים מארץ ישראל בקבוצות שונות באירופה”[2]. ברגר שיחק גם בגומלין בתל אביב, אך למרות מאמציו הרבים לא הצליח לעצור את התקפת המצרים, שניצחו 4–1 והעפילו למונדיאל 1934 באיטליה.
בעונת 1934/1935 המשיך ברגר להגן על שערה של הפועל תל אביב. הוא הבקיע בבעיטת עונשין את השער היחיד בניצחון על מכבי נס ציונה, ושער נוסף בניצחון 4–0 על מכבי רחובות. ההתאחדות לכדורגל החליטה להפסיק את משחקי הליגה בערך בתחילת 1935, והכריזה על הפועל תל אביב כאלופה. במחאה החליטה הקבוצה לפרוש ממשחקי הגביע של אותה שנה, כך שלא יכלה להגן על תוארה. בעונה שלאחר מכן, 1934/1935, הפגין ברגר יכולת חלשה יותר בהשוואה לשנים הקודמות וספג 12 שערים ב-10 משחקים. במשך עשרות שנים היה מקובל לחשוב כי ברגר וקבוצתו זכו באליפות באותה עונה, אך ביוני 2003 תיקנה ההתאחדות את רישומיה והכריזה כי האלופה הייתה מכבי תל אביב וכי הפועל תל אביב סיימה במקום השלישי.
באפריל 1936 פרץ המרד הערבי הגדול, ששיבש כליל את פעילות הכדורגל בארץ ישראל. מספר משחקי הליגה היה נמוך יחסית, כשהגבוה ביותר היה 11. זו גם הייתה שלהי הקריירה של ברגר בהפועל תל אביב. ב-1937 הוא היה השוער המצטיין בליגה כשספג 9 שערים וקבוצתו סיימה במקום השני מתחת למכבי תל אביב. במשחק גמר הגביע של אותה עונה הדף ברגר את כל ההתקפות של הפועל הדרום תל אביב, ובזכות שלושת השערים שהבקיעו חלוצי קבוצתו רשם זכייה רביעית בקריירה בגביע. לאחר מכן עזב ברגר את הפועל תל אביב, והצטרף למכבי "אבשלום" פתח תקווה. מחליפו בשער היה מאיר מליקה. ברגר לא הצליח לשחזר את יכולתו הטובה בקבוצתו החדשה. בעונת 1938 הוא ספג 20 שערים, וקבוצתו במקום השביעי מתוך תשע קבוצות כשלרשותה 3 משחקים יותר מחלק מקבוצות הליגה. גם בגביע לא זכה ברגר להצלחה, ולאחר שהעפיל עם קבוצתו אוטומטית לרבע הגמר ספג 2 שערים שהכריעו את תוצאת המשחק לטובת הכח תל אביב.
בעונת 1939 הצליח ברגר לספוג 12 שערים, וקבוצתו שיפרה את הישגיה וסיימה במקום השלישי בליגת מחוז תל אביב, מתחת למכבי והפועל תל אביב. במשחקי הגביע של אותה עונה היה ברגר לאחד המצטיינים בשורות מכבי אבשלום. הקבוצה העפילה אוטומטית לרבע הגמר, וגברה בו 2–1 על הפועל ראשון לציון. בחצי הגמר הוגרלה הקבוצה למשחק קשה מול מכבי תל אביב, אך ברגר היה מהמצטיינים בקבוצתו, ואף הצליח לעצור בעיטת עונשין של פרי נויפלד, שהייתה החטאתו הראשונה אחרי רצף של 59 בעיטות עונשין מוצלחות. לפני משחק הגמר מול הפועל תל אביב נעצר ברגר על ידי משטרת המנדט[3], ורק לאחר התערבות ראשי קבוצתו וקבל היתר מיוחד ממפקד משטרת פתח תקווה הוא שוחרר כדי שיוכל לשחק. לאורך כל המשחק הקניטו שחקני הפועל תל אביב את שוערם לשעבר במטרה לערער את ביטחונו העצמי, עד שבדקה ה-83 לא התאפק ברגר והכה את אברהם "בוצ'קה" פלמן, מהלך שהוביל להרחקה הראשונה בקריירה. המשחק עצמו הסתיים בניצחון 2–1 של הפועל תל אביב, והיה גם הפעם השישית שבה שיחק ברגר בגמר הגביע.
בעונת 1940 חווה ברגר את אחת העונות הגרועות ביותר בקריירה שלו. קבוצתו סיימה במקום ה-7 והלפני אחרון. במהלך העונה הוא ספג 42 שערים, ששיאם היה בתבוסות 1–8 למכבי תל אביב ו-0–9 להפועל תל אביב. בשמינית גמר הגביע שנערך באותה עונה הודחה הקבוצה לאחר שהפסידה 1–5 להפועל תל אביב. בעונת 1941/1942 ספג ברגר 38 שערים, וקבוצתו סיימה במקום החמישי מתוך 14 בעונה הארוכה ביותר עד אז, שכללה 26 משחקים לכל קבוצה. ברגר המשיך לשחק במכבי פתח תקווה עד אמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 ממנה עבר אל קבוצת הכח תל אביב עד פרישתו ב-1950. לאחר פרישתו הופיע בשנות ה-50 במספר משחקים של קבוצת הוותיקים של הפועל תל אביב.
לאורך הקריירה שלו התבלט ברגר בזכות קפיצותיו האלכסניות לפינות השער, זינוקיו מעל ראשי השחקנים בעת בעיטות קרן, ועצירת בעיטות עונשין[4]. נודע בכך שקהל האוהדים במגרש נהג לעודדו בקריאות "עלינו לשבח - ברגר השתטח"[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- פרופיל, באתר Transfermarkt
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חדשות הספורט, 12 ביוני 1966 - מובא בספרו של אלישע שוחט "100 שנות כדורגל"
- ^ אלישע שוחט, 100 שנות כדורגל (1906-2006), עמוד 63, דפוס מאור אבי הפקות, יוני 2006, סיון תשס"ו
- ^ לפי האתר הרשמי של הפועל תל אביב סבל ברגר מקלפטומניה, ומעצריו השונים על ידי המשטרה הובילו גם להשעיות אחדות שלו על ידי ההתאחדות לכדורגל
- ^ אשר גולדברג ודני דבורין, מכבי תל אביב מאה שנים ראשונות (עמוד 55), הוצאת מדיה 41, 2006
- ^ אריק איינשטיין, סמל, מלך, באתר nrg, 1 בינואר 2007