ויוריקה אגריצ'י
 | |
| פסלה של ויוריקה אגריצ'י בתחנת הרכת בעיר רומאן | |
| לידה |
24 בפברואר 1886 דמיינשט (רומ'), רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 1979 (בגיל 92) בוקרשט, רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלו |
| מדינה |
רומניה |
| בן או בת זוג |
Ioan C. Agarici |
| מספר צאצאים |
3 |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| תאריך הכרה | 3 בינואר 1983 |
| מקום ההכרה | יד ושם |
| אופן הנצחה | עץ בשדרת חסידי אומות העולם |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (3 בינואר 1983) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ויוריקה אגריצ'י |
  | |
ויוריקה אגריצ'י (Viorica Agarici; 1886 – 1979) היא חסידת אומות העולם רומנייה.
במלחמת העולם השנייה ויוריקה אגריצ'י הייתה נשיאת הצלב האדום בעיר רומאן. כאשר אחת מרכבות המוות שיצאה מיאשי לאחר פרעות יאשי חנתה ביום 2 ביולי 1941, נעולה, על מסילה צדדית ברומאן, שמעה ויוריקה גניחות וקריאות לעזרה. היא דרשה מהשומרים לפתוח את הקרונות בהם היו דחוסים אלפי יהודים שרבים מהם כבר מתו, ללא מים, מזון או תרופות ועם מעט מאוד אוויר לנשימה. השומרים, חיילים גרמנים, סירבו לפתוח ואיימו בנשק על ויוריקה ועל בני הלוויה שלה. בני הלוויה נסוגו, אך לא ויוריקה, היא נעמדה לפני הקטר והכריזה שהרכבת תעבור הלאה רק על גופתה. השומרים לא התרגשו מכך, אך בינתיים חבריה של ויוריקה יצרו קשר עם פמלית מלכת האם, אלנה והיא בתורה יצרה קשר עם בנה, המלך מיכאי והוא התקשר ליון אנטונסקו ולפי דרישתו נפתחו הקרונות, ניתן לשורדים לרדת לצורכי חילוץ עצמות ונשימת אוויר, ניתנו להם מים ומעט מזון ופונו הגוויות הרבות מתוך הקרונות. רופאה מקומית בדקה את הפצועים והחולים וכמה מהם אושפזו בבית החולים הצבאי המקומי. העזרה הזאת הייתה קריטית לשרידתם של היהודים שנותרו בחיים והובלו למחנה ריכוז בטרגו פרומוס. זמן קצר לאחר מכן השלטונות סלקו את ויוריקה מתפקידה.
לאחר המלחמה הקהילה היהודית תמכה בוויוריקה והיא הוכרה כאחת מ-52 חסידי אומות העולם מרומניה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mit si adevar in problema "trenului mortii", dr. Epifanie Cozarescu עדות של רופא רומני (ברומנית)
- ויוריקה אגריצ'י, באתר יד ושם (באנגלית)
