ואת נווי חטאתי

ואת נווי חטאתי
וְאֶת נָוִי חַטָּאתִי הִשְׁמִימָה וְדִמְעָתִי עַל לֶחְיִי אַזְרִימָה וּבְיוֹם זֶה נְהִי וְנִהְיָה אָרִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: אֶבֶל לֵב וְנִחוּם חָדַל חָדוֹל וּמִכָּל כְּאֵב צִירִי נִבְדַּל בָּדוֹל עַל בֵּן וּבַת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֺּהֵן גָּדוֹל זִכְרָם יְקוֹד בִּלְבָבִי אָשִׂימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: עֵת נִשְׁבּוּ וְנָפְלוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים וְהֵם שְׁכֵנִים זֶה לְעֻמֶּת זֶה חוֹנִים וַיְסַפְּרוּ זֶה לָזֶה עִנְיָנִים זֶה אָמַר מִשִּׁבְיַת צִיּוֹנִים שָׁבִיתִי שִׁפְחָה לְבוּשַׁת שָׁנִים כַּלְּבָנָה בְּזִיו וּקְלַסְתֵּר פָּנִים וּבְתֺאַר כִּקְצִיעָה וִימִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: רֵעֵהוּ סִפֶּר לוֹ בַּכִפְלַיִם וַאֲנִי בָא מִשְּׁבִי יְרוּשָׁלַיִם שָׁבִיתִי עַבֶד יְפֵה עֵינַיִם כּשֶּׁמֶשׁ בְּתָקְפּוֹ עֵת צָהֳרַיִם וְסַהַר עֵת זְמַנָּהּ הִשְׁלִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: בֺּא וּנְזַוְּגֵם וְנַחַלְקָה בֵּינוֹתַיִם בִּוְלָדוֹת כְּמוֹ כוֹכַבֵי שָׁמַיִם לְשֵׁמַע זֺאת תִּצַּלְנָה אָזְנַיִם לְזֵכֶר זֺאת אֶת מַדַּי אַפְרִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: כְּהִסְכִּימוּ עַל זֺאת שְׁנֵיהַם יַחַד לָעֶרֶב זִוְּגוּם בְּחֶדֶר אֶחָד וְהָאֲדוֹנִים מִבַּחוּץ לִבָּם כְּאֶחָד וְהֵם בּוֹכִים בְּמַר נֶפֶשׁ וָפַחַד עַד בֺּקֶר בְּכִיָּתָם לֹא הִדְמִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: זֶה יִסְפּוֹד בְּחִיל לֵבָב יִמְסֶה נִין אַהֲרֺן אֵיךְ שִּׁפְחָה יְהִי נוֹשֵׂא וְהִיא גַם הִיא תְּיַלֵל בְּתִגְרַת שׁוֹסֶה בַּת יוֹכֶבֶד אֵיךְ לְעֶבֶד תִּנָּשֵׂא אוֹי כִּי זֺאת גָּזַר אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה לְזֺאת יִבְכּוּ עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: אוֹר בֺּקֶר זֶה אֶת זֶה כְּהִכִּירוּ הוֹי אָח וְהוֹי אָחוֹת הִגְבִּירוּ וְנִתְחַבְּקוּ יַחַד וְנִתְחַבָּרוּ עַד יָצְאָה נִשְׁמָתָם בִּנְשִׁימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: לְזֺאת יְקוֹנֵן יִרְמְיָה בִּשְׁאִיָּה גְּזֵרָה זֺאת אֲנִי תָּמִיד בּוֹכִיָּה וּבִלְבָבִי יֵקַד יְקוֹד וּכְוִיָּה עַל בֵּן וּבַת מִסְפֵּד רַב אַעֲצִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה וְקוֹל נְהִי אָרִימָה:

ואת נווי חטאתי (או בגרסה אחרת איך נווי חטאתי) היא קינה קדומה מהקינות לתשעה באב, הנאמרת במנהגי אשכנז ובנוסח הספרדים, בשינויי נוסח קלים, במסגרת תפילת שחרית של תשעה באב. הקינה מיוחסת לרבינו יחיאל מפריז.

הקינה מבוססת על סיפור המובא בגמרא במסכת גיטין בנוגע לבנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול:

אמר רב יהודה אמר רב, מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים, לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה, אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות. הכניסום לחדר, זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה, זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה, וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן, ועליהן קונן ירמיה (איכה א טז): ”עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם”.

— תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ח, עמוד א'

קישורים חיצוניים

• ביאור על הקינה מאת הרב אהרון וקסלשטיין
• הרב משה ליכטנשטיין, ביאור על הקינה, באתר "בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון