התפראות
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עברית בעייתית.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עברית בעייתית. | |
.jpg)
הִתְפָּרְאוּת (באנגלית: Feral) היא המונח לבעלי חיים מבויתים או לצמחים חקלאיים שחיים בחופשיות ללא שליטה ופיקוח אנושי בטבע ומנהלים אורח חיים שלעיתים אינו נבדל מזה של חיית בר. בדומה למין פולש, הכנסת בעלי חיים או צמחים מתפראים לאזורים חדשים עלולה לשבש את המערכות האקולוגיות, ובמקרים מסוימים לגרום להכחדת מינים מקומיים.
בניגוד למינים פולשים, מינים מבויתים שהתפראו עלולים לפגוע גם במערכת בה המין הפראי חי בטבע, כתוצאה משינויים גנטיים והתנהגותיים הפוגעים בהסתגלות בעל החיים לסביבה הטבעית.
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעל חיים מתפרא הוא בעל חיים מבוית או מורגל לשבי שנמלט וחי כחיית בר, או צאצא של בעלי חיים כאלו[1]. הגדרות אחרות[2] כוללות בעלי חיים שהשתנו מחיות מבויתות לחיות פראיות, טבעיות או לא מאולפות. דוגמאות נפוצות לבעלי חיים עם אוכלוסיות פראיות הן: חתולים, פרים כלבים, סוסים, גמלים, עזים וחזירים. זואולוגים בדרך כלל לא כוללים בקטגוריה זו מינים שהיו חיות בר לפני שנמלטו כגון: אריות שנמלטו מגן החיות או עיטמים שהוכנסו לאחרונה לבריטניה לא נחשבים כמתפראים[3].
צמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמחים מבויתים שחוזרים לטבע מתוארים לרוב כפולשים, ככאלה שהובאו, או ככאלו שהועברו או התאזרחו, או לפעמים כיבולים פראיים. המאפיינים האקולוגיים של צמחים מתפראים דומים מאוד לאלה של בעלי חיים. אוכלוסיות מתפראות של צמחי יבול, כמו גם הכלאות בין צמחי יבול לקרובי משפחתם בבר, עלולות לגרום לכך שתכונות מהונדסות גנטית כמו עמידות בפני חומרי הדברה יעברו לעשבים שוטים[4].
תכונות של מינים מתפראים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מבעלי החיים המבויתים מתפראים בקלות ובהצלחה, בעוד שאחרים נוטים פחות לשוטט ולרוב לא שורדים ברשות עצמם. מינים מסוימים נוהגים להתנתק מבני אדם ולצאת לדרכם העצמאית, אך לא מרחיקים לכת או מתפשטים בקלות. אחרים בורחים, מחפשים טריטוריה חדשה, ומפגינים פולשנות פעילה. כך או כך, הקריטריון האולטימטיבי להצלחה הוא אריכות ימים. ההישרדות וההמשכיות תלויה ביכולתם להתבסס ולהתרבות באופן עקבי בבית הגידול החדש. אורך הזמן או האינטנסיביות של ביות המין, לא נמצאו כמשפיעים על פוטנציאל ההתפראות שלו.
מינים מתפראים של בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחתולי הבית השפעה אקולוגיות משמעותית על חיות הבר. החתול חוזר בקלות למצב פראי אם הוא לא הורגל לבני אדם בצעירותו. חתולים אלו, במיוחד אם הם מתרבים ללא הפרעה, נחשבים לעיתים קרובות למזיקים באזורים כפריים ועירוניים כאחד, ומיוחסת להם השמדת אוכלוסיית עופות, זוחלים ויונקים באזורים רבים. מאחר שחתולים משוטטים מתרבים במהירות, קשה לשלוט על אוכלוסיותיהם. מקלטים לבעלי חיים מנסים לאמץ חתולי רחוב, בעיקר גורים, אך לעיתים קרובות הם מוצפים במספרים עצומים ונאלצים להמית חתולים. באזורים טבעיים ברחבי העולם מומתים חתולים משוטטים בירי, אך בארץ הדבר אסור על פי חוק מתוקף תקנות משרד החקלאות. לאחרונה, לכידת חתולים לצורך סירוס/עיקור ולאחריה שחרור החתולים חזרה למקום בו נמצאו היא השיטה היחידה בה מתמודדות הרשויות בישראל עם התופעה, באופן חלקי מאוד.
גם הגמל החד-דבשתי, שבּוּיַת כבר לפני למעלה מ-3,000 שנה, מתפרא בקלות. אוכלוסייה לא מבוטלת של גמלים פראיים, צאצאים של גמלים חד-דבשתיים (ובכמות מעטה יותר גם גמלים דו-דבשתיים) שנמלטו במאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, משגשגת כיום במרכז יבשת אוסטרליה (אנ'). גם בנגב ניתן למצוא גמלים משוטטים רבים.
תאואי מים מתפראים נפוצים מאוד בצפון אוסטרליה. ממשלת אוסטרליה מעודדת ציד תאואי מים פראיים בגלל מספרם הגדול. אוכלוסיית תאו המים הקיימת בשמורת החולה גם הם צאצאי פרטים מבויתים. באוסטרליה התפראו גם ארנבונים רבים אשר גרמו לנזקים קשים לחקלאות באזורים מסוימים, וכן חזירים.
יונת הבית, הנפוצה בכל רחבי העולם, מקורה לרוב ביונים שגודלו לצורכי בשר, דואר או פנאי.
על פי מחקר גנטי[5], מוצאו של הדינגו הוא ככל הנראה מכלבים מבויתים שהביאו עמם יורדי-ים שהגיעו מדרום סין לפני כ-5,000 שנה.
בישראל, ברמת הגולן, מצוי עדר של פרות שהתפראו לאחר שננטשו על ידי מגדליהן הסורים כתוצאה ממלחמת ששת הימים. בשנות התשעים הן ניצודו בעקבות סברה, שהוכחה בדיעבד כמוטעית, שהן הגורם למחלת הפה והטלפיים באזור. למרות הציד העדר הצליח לשרוד. עם זאת, אוכלוסייתו דוללה ביותר ממחצית.
השפעות ההתפראות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפעה אקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסייה פראית יכולה להשפיע משמעותית על מערכת אקולוגית על ידי טריפת צמחים או בעלי חיים פגיעים, או על ידי תחרות עם מינים מקומיים. צמחים ובעלי חיים פראיים מהווים נתח משמעותי מתוך כלל המינים הפולשים, ויכולים להוות איום על מינים בסכנת הכחדה. עם זאת, הם עשויים גם להחליף מינים שאבדו ממערכת אקולוגית עם הגעתו הראשונית של האדם לאזור, או להגדיל את המגוון הביולוגי של אזור שהאדם שינה אותו, בזכות יכולתם לשרוד באזור בדרכים שמינים מקומיים אינם יכולים.
אחת הדוגמאות הקיצוניות לנזק שחוללה התפראות היא המקרה של הארנבים באוסטרליה. 24 ארנבוני הבית הובאו ליבשת אוסטרליה במאה ה-18 כחיות מחמד וחיות משק. התרבותם הלא מבוקרת, ביבשת שבה לא היו להם כלל אויבים טבעיים, גרמה לפגיעה קשה באקולוגיה הייחודית של אוסטרליה. ריבויים הטבעי היה ללא הגבלה והגיע למיליוני פריטים, שכולם צרכו עשב וצמחים למחייתם. הדבר גרם לפגיעה הרסנית בפלורה ובפאונה הייחודית של אוסטרליה. צריכת היתר של חומר צמחי פגעה הן בצמחיית היבשת, והן במינים רבים של חיות כיס שהגיעו עד סף הכחדה בהיעדר מזון. בנוסף, גרמה לאיבוד שטחי מרעה רבים ולהאצת תהליך המידבור שכיסה את רוב היבשת. הנזק הרב שנגרם אינו ניתן לתיקון.
זיהום גנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהום גנטי מתרחש כאשר אוכלוסיית הבר "מזדהמת" על ידי אללים של בעלי חיים מתורבתים. בעלי חיים ממקור מבוית יכולים לפעמים להעמיד צאצאים פוריים עם חיות בר מקומיות, מה שמוביל לזיהום גנטי (לא מונח ברור בפני עצמו) במאגר הגֵנים שהתפתח במקום באופן טבעי, ועלול במקרים רבים להעמיד מינים נדירים בסכנת הכחדה. הדוגמאות לכך כוללות את הברכייה, חזיר הבר, ויונת הסלע. דוגמאות נוספות לזיהום גנטי הן חדירה של גנטיקה של כלבי בית לאוכלוסיות של זאבים, ושל דינגו. מחקרים בסקוטלנד הצביעו על תופעה דומה של ערבוב גנטי בין חתולי בית משוטטים (Felis catus) ובין חתולי בר אירופיים (Felis silvestris)[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיות בר
- ילד פרא
- מין פולש
- כלבי הרחוב של מוסקבה (דוגמה להתפראות)
- פירוא
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Merriam-Webster On-line Dictionary". נבדק ב-23 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mother Nature Network". נבדק ב-23 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lever, Christopher (1996). "Naturalized birds: feral, exotic, introduced or alien?". British Birds. 89 (8): 367–368.
- ^ Food Safety at FAO: Working Definitions (PDF)
- ^ origin of the Australian dingo, obtained from the study of mitochondrial DNA – NCBI
- ^ Daniels, Mike J.; Laurie Corbett (2003). "Redefining introgressed protected mammals: when is a wildcat a wild cat and a dingo a wild dog?". Wildlife Research. CSIRO Publishing. 30 (3): 213. doi:10.1071/wr02045.
