התעתיק מעברית ללועזית

כללי התעתיק מעברית לאותיות לטיניות הם מערכת להעברת מילים מהאל"ף־בי"ת העברי לאל"ף־בי"ת הלטיני. כלומר התעתיק אינו לאנגלית אלא לאותיות לטיניות, בלי קשר לשפה מסוימת שנכתבת באותיות לטיניות. ואולם האנגלית השפיעה על החלטות האקדמיה ללשון העברית (לדוגמה תעתיקהּ של האות שי"ן).

כבר בוועד הלשון בשנת 1955 החל הדיון על כללי התעתיק העברי, והוא נסתיים ב־1956. בשנת 1966 החלה האקדמיה ללשון העברית לדון שנית בכללי התעתיק, ובשנת 2000 קבעה כללים חדשים. הדיון השלישי והאחרון החל ב־2006 והסתכם ב־2011.

עיקר השימוש בכללים אלו הוא בשלטי רחובות, בתחנות האוטובוס ובתחנות הרכבת.

אין מטרת התעתיק החלפת כתיבים מושרשים

השפה העברית היא שפה עתיקה, לכן השתרשו בה כתיבים בחלוף השנים, לדוגמה Haifa ו־Jerusalem ואף Israel. את הכתיבים המושרשים הללו לא נוקיע, אלא נוסיף לכותבם כבעבר.

דוגמאות נוספות לכתיבים מושרשים: Jacob, Daniel, Michael, Hallelujah, Shoah, Aliyah. מובן שאין מניעה לתעתק מילים כלליות (כגון 'עלייה' ו'הללויה', שאינן שמות פרטיים אלא מילים עבריות של ממש) לפי כללי התעתיק – Aliya, Sho'a, Hal'luyah. אין מניעה לתעתק גם שמות לפי כללי התעתיק, אך זה מקובל פחות ובד"כ משתמשים בכתיב המושרש (Jacob ולא Ya'akov למשל).

שני סוגי תעתיק

האקדמיה ללשון קבעה שני סוגים של תעתיק: תעתיק פשוט ותעתיק מדויק.

התעתיק הפשוט נועד לשימוש יום־יומי, כגון תעתוק שלטים ושמות. התעתיק המדויק נועד לשימוש מדעי לצורכי מחקר ולמפות מדויקות.

התעתיק המדויק הוא אך הרחבה של התעתיק הפשוט, כלומר נעשו בו שינויים מזעריים (=מתן סימן ייחודי לכל אות עברית).

הכללים

כללי התעתיק הפשוט

התעתיק הפשוט

האות העברית	תעתיקה הלטיני
א *	'
בּ	B b
בֿ	V v
ג	G g
ד	D d
ה	H h
הּ (מפיק)	ah
ו *	V v
ז	Z z
ח *	H̱ ẖ
ט *	T t
י	Y y
כּ	K k
כֿ *	Kh kh
ל	L l
מ	M m
נ	N n
ס	S s
ע *	'
פּ	P p
פֿ	F f
צ *	Ts ts
ק *	K k
ר	R r
שׁ *	Sh sh
שׂ *	S s
ת	T t

הערות לתעתיק הפשוט

• דגש חזק יסומן על ידי הכפלת אות, אלא אם כן האות הדגושה היא דו־אות
• יו"ד דגושה אחרי תנועת i לא תוכפל רק בתעתיק הפשוט: Tsiyon (צִיּוֹן)
• כל מילה צריכה להתחיל באות רישית
• אין מכפילים את האות הראשונה במילה אחרי אותיות השימוש מש"ה. הדגש החזק מסומן על ידי אות רישית: HaYeled (הַיֶּלֶד)
• גם אחרי אותיות וכל"ב תהיה אות גדולה, אף שלא תמיד יש שם דגש: VeYeled (וְיֶלֶד)
• כאשר יש רצף אותיות שעלול להתפרש כדו־אות, יש להטיל גרש מפריד: Yits'har (יִצְהָר), Hal'luyah (הַלְלוּיָהּ)
• אם כלתה נפשנו לסמן את הטעם, נשתמש בסימן הטעמה ראשית (acute accent) : Á á, É é, Í í, Ó ó, Ú ú
• האותיות אל"ף ועי"ן תתועתקנה כאשר הן עיצוריות (כלומר שומעים אותן) ולא בתחילת מילה או בסופה: Aharon (אַהֲרֹן), Gilboa (גִּלְבּוֹעַ).

תעתיק סימני הניקוד

סימני הניקוד

התנועה	סימני הניקוד עבורה
a	קמץ גדול, פתח, חטף פתח
e	צירי (חסר ומלא), סגול (חסר ומלא), חטף סגול, שווא נע הגוי
i	חיריק (חסר ומלא)
o	חולם (חסר ומלא), קמץ קטן, חטף קמץ
u	קיבוץ ושורוק

הערות

• שווא נע הגוי הוא שווא נע שרוב הדוברים מבטאים אותו. לדוגמה במילה רְחוֹב השווא הנע הגוי, לכן נתעתק Reẖov. לעומת זאת את השם העיר בְּנֵי בְּרַק נתעתק Bne Brak ולא Bene Berak כיוון שהשוואים הנעים הללו אינם נהגים בפי הציבור הרחב
• בתעתיק המדויק ניתן לתעתק כל שווא נע על ידי e.

התעתיק המדויק

העיצורים בתעתיק המדויק

האות העברית	תעתיקה הלטיני
א	’
ו	W w
ח	Ḥ ḥ
ט	Ṭ ṭ
כֿ	Ḵ ḵ
ע	‘
צ	Ṣ ṣ
ק	Q q
שׁ	Š š
שׂ	Ś ś

הערות לתעתיק המדויק

• כל אל"ף (שאינה אם קריאה כמו במילה הוּא) מתועתקת – ’Aharon
• כל עי"ן מתועתקת – Gilboa‘ – שימו לב שהגרש שמסמן את העי"ן מסומן אחרי ה־a בגלל הפתח הגנובה
• יו"ד דגושה אחרי תנועת i תוכפל: Ṣiyyon
• אפשר לתעתק את השי"ן השמאלית כ־S s
• לא נסמן דגש חזק על ידי אות רישית אלא על ידי הכפלת אות: Hayyeled. הואיל ואחרי ו' החיבור אין דגש, יש לתעתק Veyeled.