התעתיק מלועזית לעברית

כללי התעתיק מלועזית לעברית הם מכלול הדרכים שמטרתן לתת מענה לצורך לתעתק שמות משפות שאינן שמיות לשפה העברית.

הדיון לגבי כללי התעתיק מלועזית לעברית החל כבר במסגרת ועד הלשון העברית, שפרסם את תקנותיו בכרך י"א של "לשוננו". הדיון הראשון בנושא במסגרת האקדמיה ללשון החל ב־29 באוקטובר 1969,^[1]^[2] במהלכו אושרו כללי התעתיק הישנים מלועזית לעברית ב־18 ביוני 1975 (ישיבה קכ"ג).^[3]^[4]

הכללים החדשים של האקדמיה ללשון העברית נקבעו לאחר הדיון השני בנושא, שנערך בין התאריכים 12 בינואר 2004^[5] ל־21 במאי 2007 (תאריך אישור הכללים),^[6] כשהם מבטלים את הישנים. בישיבת מליאת האקדמיה ב־30 באוקטובר 2017 (ישיבה שנ"ה) אושר תיקון בכללים.^[4]

התעתיק החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא יש להשוות בין שני המסמכים שבהערת השוליים הרביעית ולערוך את הפסקה בהתאם..

העיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגה	התעתיק לעברית
b	בּ (בלי ניקוד: ב)
d	ד
ð	ד'
f	פ (רפה)
g	ג
dʒ, ǧ	ג'
dʒ, ǧ	בכתיבים מושרשים ניתן לכתוב: דג', דז'
h	ה
k	ק
k	בכתיבים מושרשים ניתן לכתוב: כּ (בלי ניקוד: כ)
l	ל
m	מ
n	נ
p	פּ (בלי ניקוד: פ), פּ לא סופית גם בסוף מילה
r	ר
s	ס, ההגה s לא ייכתב ב־שׂ
š ,ʃ	שׁ (בלי ניקוד: ש)
t	ט, גם th באנגלית הנהגה t
θ	ת' (באנגלית – רק th הנהגה θ)
θ	בכתיבים מושרשים ניתן לכתוב: ס (בשמות ספרדיים)
ts	צ
ts	בגבול בין צורנים: טס
tʃ, tš	צ'
tʃ, tš	בכתיבים מושרשים ניתן לכתוב: טש
v	ו – בראש מילה תמיד, ובאמצע מילה אם אינה סמוכה לחולם או לשורוק (בכתיב לא מנוקד תיכתב ו' כפולה בהתאם לכללי הכתיב חסר הניקוד)
v	ב (רפה) – בסוף מילה תמיד, ובאמצע מילה בסמוך לחולם או לשורוק
w	ו (בכתיב לא מנוקד כותבים ו' כפולה בהתאם לכללי הכתיב חסר הניקוד). ראו גם הדיפתונגים להלן
x	ח'
x	בכתיבים מושרשים ניתן לכתוב: ח, כ (רפה)
y	י (בכתיב לא מנוקד כותבים י' כפולה בהתאם לכללי הכתיב חסר הניקוד). ראו גם הדיפתונגים להלן
z	ז
ž ,ʒ	ז'

התנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: השימוש באות חי"ת נעשה רק לצורכי הדגמה.

התנועה	התעתיק המנוקד						בלי ניקוד
a	בהברה פתוחה		בהברה סגורה				באמצע מילה באם הקריאה א' או בלי סימן מיוחד
	רגילה	בסוף מילה (חוץ מכתיבים מושרשים)	באמצע מילה	בסוף מילה	סגורה כפליים סופית או המסתיימת ב־פּ, בּ	בשמות קצרים
	חָ	חָה	חַ	חָ	חַ	תסומן ב־א (ראו האות א' להלן)
e	בהברה פתוחה		בהברה סגורה				לא תסומן ב־י' או בסימן מיוחד
	רגילה	בסוף מילה	באמצע מילה	בסוף מילה	סגורה בסוף מילה אם ההגייה הרווחת היא מלעילית	סגורה כפליים סופית
	חֵ	חֶה	חֶ	חֵ	חֶ	חֵ
i	חִי						י
o	וֹ						ו
u	וּ						ו

הדו־תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההדו־תנועות היורדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: השימוש במ"ם סופית נעשה רק לצורכי הדגמה.

הדו־תנועה	התעתיק המנוקד	בלי ניקוד
aw*	םָאוּ	םאו
ew*	םֵאוּ	םאו
ow	םוֹאוּ	םואו
ay	םַיְ (בסוף מילה םַי)	םיי
ey	םֶיְ (בסוף מילה םֵי)	םיי
uy	םוּיְ (בסוף מילה םוּי)	םוי
oy*	םוֹיְ (בסוף מילה םוֹי)	םוי

*הדו־תנועות aw ,ew ,oy תועתקו לפעמים לעברית בדרכים אחרות:
– aw: םוּ (בלי ניקוד: םו).
– ew: םֵי (בלי ניקוד: םי); םֶוְ או םַוְ (בלי ניקוד: אוו).
– oy: םֵ (בלי ניקוד – ללא סימן).

הדו־תנועות העולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו־תנועות העולות מותרות שתי אפשרויות – פירוק הדו־תנועה לשתי הברות באמצעות השימוש באות א' (לדוגמה: בּוּאֵנוֹס, ובכתיב חסר ניקוד: בואנוס), או בלי א' (לדוגמה: בְּוֵנוֹס, ובכתיב חסר ניקוד: בוונוס).
הדו־תנועה [ya] תיכתב כ־יא.

הדגשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל לא מציינים הכפלת עיצורים בתעתיק, אבל אפשר לסמן הכפלה זו בדגש חזק אם רואים בכך צורך. לדוגמה: אַנָּה (Anna – שם באיטלקית, שפה שבה ניתנת חשיבות רבה יותר להגייה נכונה של עיצורים מוכפלים).
כשההגיים [p] או [b] באים אחרי תנועה, ההברה נחשבת לסגורה ומנוקדת בהתאם (בתנועות a ו־e).
מסמנים דגש ב־י' עיצורית הבאה אחרי התנועה i (לדוגמה: אַנְגְלִיָּה, בכתיב חסר ניקוד: אנגלייה).
לא מסמנים דגש קל באותיות ג, ד, ג' (גימ"ל גרושה), ד' (דל"ת גרושה) ו־ת' (ת"ו גרושה).

האות א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברה הנפתחת בתנועה תיכתב ב־א'.
אפשר לציין תנועת a ב־א' כדי להימנע מעמימות בנוגע לצורת הקריאה של המילה. כמו כן, כדאי לכתוב אותה (בלי ה־א') בעיקר בשמות קצרים שאורכם שתי אותיות או שלוש. ראו התנועות, התנועה a לעיל והדיפתונגים העולים, חלק 2 לעיל. שמות שכבר כותבים אותם בלי א' לא יאבדו את הכתיב הנפוץ שלהם, וימשיכו להיכתב בלי א'.