הקמע (ספר)
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אדית נסביט |
| איורים |
הרולד רוברט מילר  |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | פנטזיה, ספרות ילדים |
| הוצאה | |
| הוצאה |
T. Fisher Unwin |
| תאריך הוצאה |
1906 |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | טרילוגיית הפסמיאד |
| ספר קודם |
עוף החול והשטיח |
  | |
הקמע (באנגלית: The story of the Amulet) הוא רומן לילדים שנכתב על ידי הסופרת האנגלית אדית נסביט ופורסם לראשונה ב-1906.
זהו החלק האחרון של טרילוגיית רומנים הכוללת גם את "חמישה ילדים והזהו" (1902) ואת "עוף החול והשטיח" (1904). בספר זה הילדים פוגשים מחדש את ה"פסמיאד" אותו פגשו לראשונה בספר "חמישה ילדים והזהו". מכיוון שהוא אינו מעניק עוד משאלות לילדים, הוא מתפקד כיועץ ביחס לתגלית האחרת של הילדים, הקמע, בדומה לתפקידו בספר "עוף החול והשטיח" .
גור וידאל כתב על הספר, "זהו סיפור של מכונת זמן, רק שהמכשיר אינו מכונה אלא קמע מצרי שחציו האחר אבד בעבר. באמירת מילים חזקות מסוימות, הקמע הופך לשער שדרכו הילדים מסוגלים לבקר בעבר או בעתיד... סיפור בעל יופי ניכר." [1]
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר נפתח בכך שאביהם העיתונאי של רוברט, אנתיאה, סיריל וג'יין נסע לחו"ל כדי לסקר את המלחמה במנצ'וריה. אמם נסעה למדיירה כדי להחלים ממחלה, ולקחה איתה את אחיהם הצעיר, הטלה. הילדים גרים עם מטפלת זקנה (גברת גרין) שהקימה פנסיון במרכז לונדון. הדייר הנוסף היחיד שלה הוא אגיפטולוג מלומד שמילא את חדרו בחפצי אמנות עתיקים. במהלך הספר הילדים מתיידדים עם "האדון המלומד המסכן" וקוראים לו ג'ימי.
ביתה של המטפלת נמצא בפיצרוביה, רובע לונדוני ליד המוזיאון הבריטי, שנסביט מתארת במדויק כמשופע בדוכני ספרים וחנויות מלאות בסחורה יוצאת דופן. באחת החנויות האלה הילדים מוצאים את הפסמיאד. הוא נלכד על ידי לוכד, שלא זיהה אותו כיצור קסום. היצור המבועת אינו יכול לברוח, כי הוא יכול להעניק משאלות רק לאחרים, לא לעצמו. הילדים משכנעים את בעל החנות למכור להם את "הקוף הזקן והמרוט", והם משחררים את חברם הוותיק.
בהדרכת הפסמיאד רוכשים הילדים קמע עתיק בצורת טייט מצרי (קמע קטן בעל צורה דומה מאוד לתמונה ניתן לראות היום במוזיאון הבריטי) [2] שאמור להיות מסוגל להעניק להם את משאלת ליבם: שהוריהם ואחיהם הפעוט ישובו בשלום. אך מסתבר שהקמע הזה הוא רק חצי מקמע שלם מקורי. הוא לא יכול לתת להם את משאלת ליבם. עם זאת הוא יכול לשמש כשער, המאפשר מסע בזמן. כך יוכלו למצוא את החצי השני.
במהלך הרומן החבורה משתמשת בקמע כדי לבקר את הקמע בזמנים ובמקומות שבהם הקמע היה שלם בעבר. בין הממלכות העתיקות שבהן הם מבקרים נמצאות בבל, מצרים, העיר הפיניקית צור, ספינה ל''איי הבדיל" ( קורנוול העתיקה), ואטלנטיס רגע לפני המבול. באחד הפרקים הם פוגשים את יוליוס קיסר על חופי גאליה, בדיוק כשהוא מחליט שלא כדאי לפלוש לבריטניה. הפטפוט הילדותי של ג'יין על נפלאותיה של אנגליה משכנע את קיסר לפלוש בכל זאת.
בכל מסע בזמן, הילדים מסוגלים בצורה קסומה לדבר ולהבין את השפה העכשווית. נסביט מציינת זאת מפורשות, אך אינה מסבירה את התופעה. הילדים מצרפים בסופו של דבר את ג'ימי ("הג'נטלמן המלומד") לכמה ממסעות הזמן שלהם. ג'ימי אינו חולק את היכולת הקסומה של הילדים להבין בשטף את השפה המקומית. למשל, הוא יכול להבין לטינית רק על סמך לימודיו.
באחד הפרקים החבורה מגיעה לעתיד, לאוטופיה בריטית שבה ה' ג' וולס זוכה לכבוד כרפורמטור. וולס ונסביט היו שניהם חברים באגודה הפביאנית, כמו ג'ורג' ברנרד שו. לכן פרק זה מתאר את חזון האוטופיה של נסביט עצמה. בהשוואה לחזיונות בני התקופה של סוציאליזם אוטופי, נסביט מתמקדת בחזונה בחיי הילדים בבית הספר, כאשר השינויים הכלכליים מופיעים כגורם משני. ברוח חזונה של נסביט, שנתיים בלבד לאחר פרסום הספר, נחקק חוק הילדים 1908, ומאוחר יותר נוספה לו אמנת הילדים, שניהם מגנים על ילדים מפני פגיעות גופניות שהיו שכיחות בתקופה האדוארדית.
משמעות וביקורת ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הקמע" נשען על מחקרה המעמיק של נסביט על תרבויות קדומות בכלל ושל מצרים העתיקה בפרט. הספר מוקדש לד"ר וולאס באדג' מן המוזיאון הבריטי, מתרגם "ספר המתים המצרי" ושומר העתיקות המצריות והאשוריות של המוזיאון הבריטי, עמו נפגשה כדי לדון בהיסטוריה של המזרח הקדום בעת כתיבת הספר. שמו של הקמע, "אור הקאו סטכה", הוא שם מצרי עתיק אמיתי. גם ההירוגליפים הכתובים על גב הקמע הם אותנטיים.
"הקמע" הופיע במקרה באותה שנה כמו הפרק הראשון של סיפור אחר הכולל ילדים שצופים בתקופות שונות בהיסטוריה, "פאק מגבעת פוק" מאת רודיארד קיפלינג .
במהלך ההרפתקה שלהם בבבל, הילדים מנסים לזמן אלוהות בבלית בשם נסרוך אך אינם מסוגלים להיזכר באופן זמני בשמו: סיריל, בבדיחה, מתייחס לאל כ"נסביט". הסופרת אדית' נסביט הייתה חברה במסדר השחר המוזהב, [3] והייתה בקיאה בדתות עתיקות; ייתכן שהיא הייתה מודעת לכך שאכן הייתה אלוהות עתיקה בשם נסביט: זה היה האל המצרי של השעה החמישית של היום.[4] ברומן "האישה בין העולמות" מאת פ' גווינפליין מקינטייר (1994, המתרחש ב-1898), אדית' נסביט מופיעה בקצרה בנרטיב, לבושה בתלבושת האל המצרי נסביט.
רמיזות ורפרנסים בספר הקמע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרק "מלכת בבל בלונדון" עיתונאי מזהה בטעות את המלכה בתור התיאוסופית אנני בזנט. כמו נסביט, גם בזנט הייתה סוציאליסטית ורפורמטורית. העיתונאי מזכיר את התיאוסופיה בהקשר של אירוע יציאת העתיקות הבבליות באופן קסום מן המוזיאון הבריטי לרחוב.
בפרק האחרון מתאחדים הג'נטלמן המלומד והכהן המצרי לישות אחת, בטקס בניצוחה של אנתיאה. איחוד זה מתיישב עם רעיונות האגודה התאוסופית.
הג'נטלמן המלומד מנסה להסביר חלק מן המאורעות הקשורים במלכת בבל באמצעות העברת מחשבות: טלפתיה.
הפרק על אטלנטיס מבוסס בעיקר על הדיאלוג "קריטיאס" של אפלטון. פרטים מסוימים שאובים מספרו של צ' ג' קטקליף היין, "היבשת האבודה: סיפורה של אטלנטיס" (1899): נוכחותם של ממותות, דינוזאורים והרי געש באטלנטיס.
השפעה על יצירות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר אלמנטים מן הספר הושאלו על ידי ק.ס. לואיס עבור סדרת נרניה שלו, במיוחד בספרים "הסוס ונערו" (1954) ו"אחיינו של הקוסם" (1955).[5] האל הקלורמני טש דומה מאוד לאל ניסרוך, ששמו השפיע אולי גם על התואר של מלך קלורמן, הטיסרוק. לאחר אמירת שמו של הטיסרוק של לואיס, כמו אחרי שמו של מלך בבל של נסביט, יש לומר "שיחיה לנצח". הופעתה של ג'דיס, מלכת צ'ארן, בלונדון ב"אחיינו של הקוסם", וההרס שהיא גורמת שם, דומים מאוד לביקורה של מלכת בבל בלונדון.[5]
בקנטו השלישי של שירו "Villon" (נכתב ב-1925, פורסם ב-1930), המשורר המודרניסט הבריטי באזיל באנטינג מופיע דימוי של שתי טיפות כספית מתמזגות. באנטינג הצהיר כי שאב דימוי זה מתוך "הקמע" של נסביט והתייחס לעבודתה בתור "הקריאה הכי נעימה של ילדותי". [6]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Vidal, Gore (3 בדצמבר 1964). "The Writing of E. Nesbit". The New York Review of Books. 3 (2). נבדק ב-27 באוקטובר 2016.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Red jasper tit amulet of Nefer, British Museum
- ^ Owen, Alex (2004). The Place of Enchantment: British Occultism and the Culture of the Modern. Chicago: University of Chicago Press. p. 61. ISBN 0226642046.
- ^ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary Volume 1, E.A. Wallis Budge, page 392
- ^ 1 2 Nicholson, M. "C.S. Lewis and the Scholarship of Imagination in E. Nesbit and Rider Haggard", Renascence, Fall 1998
- ^ Basil Bunting, “Notes to Collected Poems”, Basil Bunting Collected Poems, edited by Richard Caddell (New York: New Directions, 2000), 223.