הקבלת פני רבו ברגל

הקבלת פני רבו היא מצווה לעלות ולבקר את רבו בשבתות בחגים ובימים טובים. יש שכתבו שמצווה זו אינה נוהגת בזמן שבית המקדש חרב.

מקור

בתלמוד למדו מצווה זו מדבריו של בעלה של האישה השונמית כאשר שמה פניה ללכת אל אלישע, באחד מימי החול, לאחר שבנה שנולד לה בזכות ברכת אלישע מת,

אמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר 'מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת' מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז, עמוד ב'

לאור העובדה שהחיוב נלמד מפסוק בספרי הנביאים, לכאורה התוקף שלו הוא מדברי קבלה, וכך כתב רבי יעקב יהושע פלק. אולם, לדעת החתם סופר תוקף המצווה (לגברים) הוא מדאורייתא, והוא לומד זאת מהפסוק העוסק בעלייה לרגל: ”שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה'” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז) – "את" לרבות תלמידי חכמים.

טעם

מלשן הרמב"ן משמע שטעם המצווה הוא מדיני תלמוד תורה, שכתב שם שיש לילך לרב על מנת 'ללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי השם'.

אמנם מלשון הרמב"ם ועוד משמע שהחיוב הוא מטעם לחלוק כבוד לרבו על ידי שעולה לבקרו.

באחרונים כתבו כמה חילוקי דינים בין שיטות אלו, כגון האם מכלל החיוב אף ללמוד מהרב, או שהחיוב הוא רק לעלות ולבקר.

פרטי ההלכות

כתב במגן אברהם שאף אישה חייבת במצווה זו.

החיוב להקביל את פני רבו, הוא בשבת בראשי חודש ויום טוב וכן ברגלים.אמנם כתב במגן אברהם שגם בימי החול מקיים מצווה, אף שאינה חובה.

לדעת רבי יחזקאל לנדא (ה'נודע ביהודה') הטעם שהחיוב הוא דווקא בזמנים אלו הוא שבימים שיש בהם קרבן מוסף יש בהם גם תוספת קדושה, וגם על הרב נוסף אז שפע להשפיע על תלמידו.

בספר שבט סופר כתב שהחיוב אינו דווקא לרבו שמלמדו תורה, וניתן להקביל אף את גדול הדור.

בשם מהרי"ד מבעלזא הובא לבאר הטעם שמצווה זו לא נזכרה להלכה, מאחר שאין לגור בקרבה לרבו, ובמקרה שאינו יכול לחזור באותו היום לביתו מבואר בתלמוד שפטור ממצוה זו.

חשיבות

מצוות 'הקבלת פני רבו', נזכרת פעמים אחדות בתלמוד ובהלכה כדוגמה למצווה שדוחה איסורים שונים. למשל, הותר לעבור אל רבו ביום הכיפורים בתוך מים, ואף התירו לעבור בהם בחזרה לביתו, מפני שאם לא נתיר לו לחזור ימנע מללכת.

כמו כן נאמר בתלמוד ש'ההולך להקביל פני רבו בחג הסוכות פטור ממצוות סוכה', מאחר שהעוסק במצווה פטור מן המצווה.

הריטב"א כתב שזמן הקבלת פני רבו תלוי בקרבה למקום הרב:

הקבלה הוא בכל תלמיד כפי קירובו לרבו, כי אם הוא בעיר חייב לראותו בכל יום, ולא סגי בלאו הכי. ואם הוא חוץ לעיר במקום קרוב ,פעם אחת בשבוע או בחודש. ואם הוא במקום רחוק יש לו לראות פעם אחת ברגל

— חידושי הריטב"א על הש"ס, ראש השנה, ט"ז, ב

כיום

לדעת הנודע ביהודה בזמן הזה שאין בית המקדש קיים מצווה זו אינה נוהגת. טעמו הוא, שאין מצוות עליית לרגל נוהגת בזמן הזה, וכדי שלא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים, אין חיוב לעלות ולראות את פני רבו. אמנם כתב בסיום דבריו:

נכון לקבל פני רבו. אף שאין עתה חיוב מכל מקום לא גרע מקימה מפני רבו שאינו רשאי, היינו שאין חוב אבל ראוי מצד המוסר

אמנם לדעת אחרונים אחרים אף בזמן הזה ישנה מצווה זו של הקבלת פני רבו. בספר מנחת אליהו מסיק דאף אם אין חיוב בזמן הזה, מכל מקום וודאי יש בדבר מצווה קיומית, והמקביל פני רבו נחשב כעוסק במצווה. לדעת רבי יהונתן אייבשיץ בזמן בית המקדש החיוב היה להקביל בשבת וראש חודש, ובזמן הזה שאין חיוב לעלות לרגל לירושלים חייב להקביל פני רבו.

בספר 'אורחות רבינו' כתב בשם הסטייפלר שמצוות הקבלת פני רבו נהגה רק בזמן שלמדו בעל פה, אבל בזמן הזה שלומדים מספרים אין דין של "רב מובהק" ולכך אין חיוב הקבלת פני רבו.

מדי שנה קודם חג הסוכות וחג הפסח ישנם פרסומים שונים על מעמדי קיום מצוות 'הקבלת פני רבו'. כך למשל מתקיים טקס הקבלת פני הרבנים הראשיים לישראל, וכן אצל רבני ערים, ראשי ישיבות, אדמו"רים ועוד.

קישורים חיצוניים

• הקבלת פני רבו ברגל באתר עולמות
• הערך "הקבלת פני רבו" באתר המכלול
• הרב אליעזר מלמד, הקבלת פני רבו ברגל בספרו פניני הלכה