העלמות מרושפור

העלמות מרושפור
Les Demoiselles de Rochefort
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
בימוי	ז'אק דמי
הופק בידי	גילברט דה גולדשמיט
תסריט	ז'אק דמי
עריכה	ג'ין האמון
שחקנים ראשיים	קתרין דנב; פרנסואז דורליאק; ג'ורג' צ'קיריס; מישל פיקולי; ז'אק פרין; ג'ין קלי; דניאל דארייה
מוזיקה	מישל לגראן
צילום	ג׳יסלאן קלוקה
מדינה	צרפת
חברה מפיצה	האחים וורנר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 במרץ 1967 (צרפת)
משך הקרנה	126 דקות
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	מחזמר, קומדיה
הכנסות	8 מיליון דולר
	דף הסרט ב־IMDb

העלמות מרושפור (בצרפתית: Les Demoiselles de Rochefort) הוא סרט קומדיה מוזיקלית צרפתית משנת 1967^[1]^[2] שנכתב ובוים על ידי ז'אק דמי. צוות השחקנים כלל את האחיות קתרין דנב ופרנסואז דורליאק, וכן את ג'ורג' צ'קיריס, מישל פיקולי, ז'אק פרין, גרובר דייל, ז'נב ת'נייה, ג'ין קלי ודניאלה דארייה.

מישל לגראן הלחין את הפסקול לסרט, למילים של דמי. השירים המפורסמים ביותר מהסרט הם "זוג תאומות" ("Chanson des Jumelles") ו"אתה חייב להאמין באביב" ("Chanson de Maxence"). את קטעי הריקוד יצר הכוריאוגרף נורמן מאן.

הסרט זכה להצלחה עבור דמי במולדתו צרפת ומכר 1,319,432 כרטיסים^[3]. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר עבור הפסקול הטוב ביותר של סרט - מקור או עיבוד בטקס האוסקר ה-41. מחזמר המבוסס על הסרט הופק בצרפת ב-2003, בעיבודו של אלן בובליל ובבימויו של דניאל מוין.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי בבוקר מגיעה שיירת משאיות לעיירת החוף הצרפתית רושפור, על מפרץ ביסקאיה, ומביאה את היריד שיתקיים בכיכר העיר באותו יום ראשון. אטיין וביל, שני עובדי קרנבל שמוכרים אופנועים, אופניים וסירות, עוזרים להקים, בעוד שבדירה שליד, דלפין מלמדת בלט לקבוצת ילדים ואחותה התאומה, סולאנג', מלווה את הרקדנים בפסנתר. התאומות חיות ברושפור, אבל כמהות למצוא את האהבות האידיאליות שלהן ולעבור לפריז, דלפין כדי להיות רקדנית וסולאנג' כדי להיות מלחינה.

לאיבון, אמם של התאומים, יש בית קפה בכיכר העיר. בין לקוחותיה הקבועים ניתן למצוא את מקסנס, מלח שרואה את בעצמו בעיקר צייר ומשורר המחפש בעולם את האישה האידיאלית שלו. ציור שצייר של איך שהוא מדמיין שהאישה האידיאלית תיראה מוצג בגלריה לאמנות שבבעלות החבר האגואיסטי של דלפין, גיום לנסיין. דלפין רואה את הציור כשהיא הולכת לגלריה כדי לנתק את הקשר עמו. מכיוון שהיא דומה לה להפליא, היא רוצה לפגוש את האמן, אבל גיום משקר ואומר לה שהצייר בדיוק עזב לפריז.

דלפין מספרת לסולאנג' על האמן והן מחליטות סוף סוף לעבור לפריז. סולאנג' הולכת לבקר את סימון דאם בחנות המוזיקה שלו. היא מבקשת ממנו לארגן היכרות בינה לבין חברו הוותיק, המלחין האמריקני המצליח אנדי מילר, שעושה באותם ימים סדרת רסיטלים בפריז. בזמן שהיא בחנות, סימון מספר לה על עברו הרומנטי עם אישה שהביאה לעולם את בנו, אך עזבה אותו כי היא לא יכלה לסבול את שם משפחתו. הוא מספר שלאחרונה חזר לרושפור כדי לפתוח את החנות במקום בו פגש את האישה. אם כי, עד כמה שהוא יודע, היא נמצאת כעת במקסיקו. מאוחר יותר, איבון מספרת למקסנס את סיפור מערכת היחסים שלה עם אבי בנה הצעיר, בובו. היא מספרת שהיא מתחרטת על שעזבה את האיש רק מפני שהיא לא רצתה להיות "מאדאם דאם".

כאשר סולאנג' אוספת את בובו מבית הספר, היא נתקלת בזר מקסים, והם מיד נפעמים אחד בשני. האיש הוא אנדי, שהגיע לרושפור לבקר את סימון בהפסקה מסדרת הרסטילים שלו, אבל הוא וסולאנג' נפרדים מבלי להחליף שמות. לאחר שהיא הולכת, הוא שם לב שהפילה את התווים עבור חלק מקונצ'רטו לפסנתר שהיא הלחינה ומרים אותו.

החברות של אטיין וביל בורחות עם זוג מלחים, וזה פוגע בהם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית, מכיוון שהנשים היו אמורות לרקוד בדוכן של אטיין וביל ביריד כדי למשוך לקוחות. לאחר שהכירו את איבון, הם חושבים לבקש מבנותיה לעזור להם, בתמורה לנסיעה חינם לפריז.

התאומות מופיעות ביריד לקול תשואות נלהבות. גיום אומר שהוא יהפוך את דלפין לכוכבת בפריז אם היא תחזור להיות ביחד איתו, אבל היא דוחה אותו. סימון אומר לסולאנג' שאנדי הסכים לפגוש אותה בפריז. אטיין וביל אומרים שהם אוהבים את דלפין וסולאנג', אבל התאומות דוחות אותם, אם כי הבנים עדיין מסכימים להסיע אותן לפריז.

ביום שני בבוקר, סימון מגיע לדירתן של התאומות. הוא אומר לסולאנג' ללכת לחנות שלו כדי לראות את אנדי, שחזר במפתיע לעיר לזמן קצר, ומסכים לאסוף את בובו מבית הספר כדי שתוכל לעשות זאת. מקסנס נפרד מאיבון בבית הקפה ואז עוזב לפריז כדי להיות אמן ולהמשיך לחפש את האישה האידיאלית שלו. דלפין נכנסת ובזמן שהיא נפרדת מאמה, מציינת שאדם בשם "סימון דאם" הלך לאסוף את בובו. איבון עוזבת בפתאומיות ומתאחדת עם סימון בבית הספר של בובו.

בחנות המוזיקה, סולאנג' מוצאת את אנדי מנגן את הקונצ'רטו שלה, והזוג רוקדים ומתנשקים. דלפין מבקשת מאטיין וביל לחכות לסולאנג', אבל הגיע הזמן לעזוב, לכן הקבוצה עוזבת בלעדיה. בדרך, השיירה של היריד חולפת על פני מקסנס בטרמפיאדה, ואטיין עוצר לאסוף אותו, מפגיש את דלפין ומקסנס לבסוף (אף על פי שהפגישה שלהם לא מוצגת על המסך).

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתרין דנב - דלפין גארנייה
ג'ורג' צ'קריס - אטיין
פרנסואז דורליאק - סולאנג' גארנייה
ז'אק פרין - מקסנס
מישל פיקולי - סימון דאם
ז'אק ריברול - גיום לנסיין
גרובר דייל - ביל
ז'נבייב ת'נייה - ז'וסט
הנרי קרמייו - סאבטיל דוטרו
פאמלה הארט - ג'ודית'
לסיל נורת' - אסטר
פטריק ג'נ'ט - בובו
ג'ין קלי - אנדי מילר
דניאל דארייה - איבון גארנייה
רנה פסקל (רנה בזראט) - הסבא

זמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אן ג'רמיין - דלפין גארנייה
קלוד פארו - סולאנג' גארנייה
כריסטיאין לגראן - ג'ודית'
קלודין מונייה - אסתר
אליס הראה - ג'וסט
ז'וז'ה ברטל - ביל
רומולד - אטיין
דונלד ברק - אדי מילר
אוליבייה בונה - בובו
ז'ורז' בלנה - סימון דאם
ז'אק רוו - מסקנס

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדם-הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור נקרא הסרט "בובו", על שם האח הצעיר בסרט. קתרין דנב ופרנסואז דורליאק התאמנו בלונדון במשך חודשים בריקוד עם הכוריאוגרף נורמן מן ולהקת הבלט הבריטית. דמי התעקש שדנב תהיה המורה לריקוד, על אף חוסר ניסיונה היחסי בריקוד לעומת אחותה, בעוד דורליאק תגלם את המורה למוזיקה "בשל מזגה ואופייה הנלהב" ^[4].

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי הסרט נערכו בין ה-31 במאי ל-27 באוגוסט 1966^[5]. בזמן סצנות הצילום והריקוד, השחקנים נעזרו ברמקולים גדולים שהשמיעו את הפלייבק.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין השחקנים הראשיים, היחידה ששרה בקולה היא דניאל דארייה. אפילו ג'ין קלי, אף על פי שהיה ידוע בשירתו במחזות זמר אחרים ודיבר צרפתית די טוב, לא הקליט את השירים שלו. לפי מישל לגראן, "ל[קלי] הייתה טסטיטורה קצרה, רק אוקטבה אחת. בהוליווד, שם עבדתי איתו לא פעם, הוא נהג להקליט עם עוד שני זמרים: אחד משמאלו לתווים הנמוכים ואחד מימין לתווים הגבוהים". הזמר הקנדי דובר האנגלית דון בורק הקליט את הקטעים של קלי, שר בצרפתית במבטא אמריקאי^[6].

גרסה אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה באנגלית של הסרט צולמה במקביל לגרסה בשפה הצרפתית^[7]. לפי ג'ורג' צ'אקיריס, הגרסה בשפה האנגלית הייתה זו שיצאה במקור בבתי הקולנוע בארצות הברית, שם היא לא התקבלה טוב^[8]. נכון לשנת 2020, הגרסה האנגלית מעולם לא יצאה בווידאו ביתי.

שירים ורצפים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Le pont transbordeur" ("גשר המעבורת")
"Arrivée des Camionneurs ballet" ("בלט הגעתם של נהגי המשאית")
"Leçon de ballet" ("שיעור בלט")
"Chanson des jumelles" ("שיר התאומות", ידוע גם כ"זוג תאומות") - אן ג'רמיין, קלוד פארנט
"Chanson de Maxence" (שירו של מקסנס, ידוע גם כ"אתה חייב להאמין באביב") - ג'ק רוו
"De Delphine à Lancien" ("מדלפין ללנסיין") - אן ג'רמיין, ז'אק ריברו
"Nous voyageons de ville en ville" ("אנחנו מטיילים מעיר לעיר") - רומולד, ז'וז'ה ברטל
"Chanson de Delphine" ("שירה של דלפין", ידוע גם כ"אתה חייב להאמין באביב") - אן ג'רמיין
"Chanson de Simon" ("שירו של סימון") - ג'ורג' בלנס
"Andy amoureux" ("אנדי מאוהב") - דונלד ברוק
"Marins, amis, amants ou maris" ("מלחים, חברים, מאהבים או בעלים") - ז'וז'ה ברטל, אן ג'רמיין, קלוד פרנט
"Chanson d'Yvonne" ("שירה של איבון") - דניאל דארייה
"Chanson de Maxence Reprise" ("שירו של מקסנס - חזרה") - ז'אק רוו
"Chanson de Solange" ("שירה של סולאנג'") - קלוד פרנט
"De Hambourg à Rochefort" ("מהמבורג לרושפור") - אן ג'רמיין, קלוד פרנט
"Chanson des jumelles" ("שיר התאומות") - אן ג'רמיין, קלוד פרנט, רומולד, ז'וז'ה ברטל
"Lola Lola" ("לולה לולה") - דניאל דארייה
"Ballet de basketball" ("בלט הכדורסל")
"La femme coupée en morceaux" ("אישה חתוכה לחתיכות")
"Les rencontres" ("הפגישות")
"Chanson d'Andy" ("שירו של אנדי")
"Kermesse" ("יריד")
"Chanson d'un jour d'été" ("שיר של יום קיץ") - אן ג'רמיין, קלוד פרנט
"Toujours, jamais" ("תמיד, אך פעם") - אן ג'רמיין, קלוד פרט, רומולד, ז'וז'ה ברטל
"Concerto ballet" ("קונצטרו לבלט")
"Départ des forains ballet" ("בלט עזיבת היריד")
"Départ des camionneurs final" ("נהגי המשאים עוזבים" פינאלה)

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט פתח באופן צנוע בקופות בצרפת, אך בהמשך טיפס ברשימת שוברי הקופות והיה להצלחה בינלאומית. זה סרטה השני בו פרנסואז דורליאק כיכבה לצד אחותה, קתרין דנב והאחרון בחייה. היא נהרגה בתאונת דרכים ב-26 ביוני 1967, שלושה חודשים לאחר יציאת הסרט לאקרנים. היא הייתה בדרכה ללונדון, לאחר שפספסה את הטיסה לפרמיירה של הסרט בשפה האנגלית.

הביקורות בשעתו החמיאו לצילום ולצבעי הסרט. כיום, הסרט מוערך ביותר בקרב המבקרים, באתר Rotten Tomatoes, המאגד ביקורות על סרטים, קיבל הסרט 98 אחוזי תמיכה, בהתבסס על 45 ביקורות.