העיר הקיסרית החופשית בזאנסון
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | בזאנסון |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1180  |
| תאריכי פירוק |
1654 |
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} רוזנות בורגונדי |
| ישות יורשת |
 העיר החופשית בזאנסון |
  | |
העיר הקיסרית החופשית בזאנסון (בגרמנית: Freie Reichsstadt Bisanz) הייתה עיר אימפריאלית חופשית בעלת שליטה עצמית שהייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. בירתה הייתה בזאנסון.
מ-1184 עד 1654 הייתה העיר בזאנסון עיר קיסרית חופשית כפי שמראה הסמל עד היום ונקראה ביזאנץ. העיר הופרדה לראשונה מהממשל של רוזנות בורגונדי בשנת 1034 בתור נסיך-בישוף, מדינה כנסייתית באימפריה הרומית הקדושה. העיר נשלטה על ידי הנסיכות-ארכיבישופות של בזאנסון, אם כי מאוחר יותר רוב כוחו הועבר למועצה בתוך העיר. העיר הקיסרית החופשית כללה רק את העיר בזאנסון שהייתה מוקפת הפראנש-קונטה, כך שבמשך חלק גדול מהזמן היא נשלטה על ידי אלו ששלטו בגישה על פני הארץ שמסביב, תחילה על ידי הדוכסים של בורגונדי, ולאחר מכן על ידי ההבסבורגים. לבסוף, היא איבדה את מעמדה הקיסרי אך נותרה עיר חופשית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבלת עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזאנסון הפכה לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה בשנת 1034, יחד עם שאר פראנש-קונטה.
ב-1184 הפכה העיר לארכיבישופות של בזאנסון, וקיבלה אוטונומיה כעיר קיסרית חופשית תחת קיסר האימפריה הרומית הקדושה.[1] הארכיבישוף של בזאנסון הועלה לנסיך האימפריה הרומית הקדושה[1] ב-1288. הבישופים הקודמים, כגון איג הקדוש הראשון, כונו נסיכי האימפריה. הקשר ההדוק לאימפריה בא לידי ביטוי בסמל העיר.
ב-1290, לאחר מאה שנים של לחימה בכוחם של הארכיבישופים, הכיר הקיסר בעצמאותה של בזאנסון.
באוגוסט 1336, הדוכס מבורגונדי ניסה לכבוש את בזאנסון לאחר מחלוקת עם הכמורה של פראנש-קונטה. הדוכס שלח 9,000 חיילים שהקימו מחנה בסן-פרז'ה, ליד פלאנואז. הדוכס נטש את המצור לאחר מספר חודשים.
העיר נקלעה למספר מחלוקות עם הארכיבישוף שלה וביקשה את עזרתם של מספר מגינים חיצוניים, או קפטנים, כגון פיליפ הטוב. במאה ה-15, בזאנסון נכנסה להשפעתם של דוכסי בורגונדי, למרות שמעולם לא הכירה בריבונותם.
שליטה הבסבורגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר נישואיה של מארי, דוכסית בורגונדיה למקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1477, העיר הייתה למעשה נחלה הבסבורגית. בשנת 1519, הפך קרל החמישי, מלך ספרד, לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. זה הפך אותו לאדון פראנש-קונטה ובזאנסון, שהייתה אז עיר גרמנית פרנקופונית. בזאנסון התייחסו להבסבורגים כמגינים שלהם באותו אופן שבו התייחסו בעבר לדוכסי בורגונדי.
בשנת 1526 קיבלה העיר את הזכות להטביע מטבעות, אותם המשיכה להטביע עד 1673. עם זאת, כל המטבעות נשאו את שמו של קרל החמישי.
כשקרל החמישי התפטר בשנת 1555, הוא העניק את פראנש-קונטה לבנו, פליפה השני, מלך ספרד. בזאנסון נותרה עיר קיסרית חופשית בחסותו של מלך ספרד. ב-1575, בעקבות מותו של שארל התשיעי, מלך צרפת, ניסו ההוגנוטים לכבוש את בזאנסון על מנת להפוך אותה למעוז, ובעקבות כך העיר נאלצה לקבל חיל מצב ספרדי להגנה - ירידה חשובה במעמדה העצמאי.
בשנת 1598, פליפה השני נתן את המחוז לבתו בשל נישואיה לארכידוכס אוסטרי. העיר נותרה רשמית חלק מהאימפריה עד לוויתור שלה מאוסטריה לספרד, יחד עם פראנש-קונטה, בשלום וסטפליה ב-1648.[1] העיר איבדה את מעמדה כעיר חופשית בשנת 1651 כפיצוי על אבידות אחרות שספגו הספרדים במלחמת שלושים השנים. לאחר התנגדות מסוימת ההסכם אושר לבסוף על ידי בזאנסון ב-1654, למרות שבזאנסון שמרה על רמה גבוהה של אוטונומיה פנימית.
מחלוקות עם צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1667, לואי הארבעה עשר, מלך צרפת תבע את פראנש-קונטה כתוצאה מנישואיו למריה תרסה, נסיכת ספרד. במסגרת מלחמת השחרור הגיעו כוחות צרפתים לאזור ב-1668. בזאנסון ניסתה לטעון שהיא נייטרלית בכל פעולות איבה שכן היא עיר קיסרית חופשית של האימפריה הרומית הקדושה, דבר שהמפקד הצרפתי הנסיך דה קונדה דחה כארכאי. הצרפתים הסכימו לתנאי כניעה נדיבים מאוד עם שלטונות העיירה שכללו את העברת האוניברסיטה מדול הסוררת לידיהם. היו גם שמועות כי ייתכן שהפרלמנט האזורי יועבר מדול. העירייה גם קבעה שיישארו להם שריד של שבר של תכריכי טורינו ושלא יהיה לפרוטסטנטים חופש דת באותו אופן כמו שהיה להם אז בשאר צרפת.
בזמן שהייתה בידי צרפת, המהנדס הצבאי המפורסם וובאן ביקר בעיר וערך תוכניות לביצורה. הסכם אקס לה שאפל החזיר את העיר לספרד תוך מספר חודשים בתמורה לעיר פרנקנטל.
הספרדים בנו את נקודת המרכז המרכזית של הגנות העיר, "לה סיטאדל", והציבו אותה על מונט סנט אטיין, שסוגר את צוואר העיקול בנהר המקיף את העיר העתיקה. בבנייתם הם עקבו אחר התוכניות של וובאן.
מזמן זה ואילך צמח פלג פרו-צרפתי גדול בקרב חלק מהעיר.
כניעה לצרפתים[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר הייתה אמורה לאבד סופית את האוטונומיה שלה כתוצאה ממלחמת הולנד–צרפת שהחלה ב-1672, שבה הבסבורגים ניצבו לצד ההולנדים וכך היו אמורים לאבד את השליטה בפראנש-קונטה ובבזאנסון. לאחר מצור על העיר, כוחות צרפתים כבשו את העיר ב-1674, למרות שהסכימו לאפשר לבזאנסון לשמור על זכויות היתר שלה.
בשנת 1676, השלטונות הצרפתיים פיטרו את שלטונות העיר, צורת השלטון הדמוקרטית של בזאנסון. במקומו הוקם בית משפט מקומי. כחלק מהעסקה הפכה העיר למרכז האדמיניסטרטיבי של פראנש-קונטה, כאשר הפרלמנט של בזאנסון ניהל את האזור, והחליף את הפרלמנט של דול. השליטה הצרפתית אושרה ב-1678 על ידי הסכמי ניימכן.
מוסדות השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבזאנסון הייתה צורת ממשל דמוקרטית למדי, בניגוד לרוב הערים הקיסריות החופשיות, שהפכו בהדרגה לאוליגרכיות. הממשלה כללה עשרים ושמונה חברי מועצה שנבחרו מדי שנה על ידי שבע הקהילות. אלה, בתורם, בחרו ארבעה-עשר נגידים, שעסקו בענייני היום-יום. עיקר ענייני העיר טופלו על ידי חברי מועצה וגם נגידים שישבו יחד. הייתה גם הוראה לאספה כללית של אזרחים במקרים חשובים מאוד.
למגן, תחילה הדוכסים של בורגונדי ולאחר מכן להבסבורגים האוסטריים והספרדים הייתה הזכות למנות נשיא למושלים ומפקד לחיילים ששמרו על הסוללות. אלה מעולם לא הוכרו כריבונים, למרות שהם עדיין טענו שהם עיר חופשית.