המשטרה הצבאית של ארצות הברית
 | |
| Assist. Protect. Defend | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 26 בספטמבר 1941 – הווה (82 שנים) |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד | בריגדיר גנרל |
חיל המשטרה הצבאית של ארצות הברית הוא זרוע אכיפת החוק של צבא ארצות הברית. החקירות מנוהלות על ידי חוקרי משטרה צבאית או סוכנים מיוחדים של פיקוד החקירות הפליליות של צבא ארצות הברית (USACID).
ליחידות המשטרה הצבאית של צבא ארצות הברית יש אחריות על אזורי לחימה בנוסף לתפקידי אכיפת החוק. תחומי אחריות אלה כוללים סיורים רכובים, פעולות כוחות תגובה, בקרת נזקים באזור, אבטחת אתרים קריטיים, וליווי שיירות וכוח אדם. מאז תחילת המלחמה העולמית בטרור, המשטרה הצבאית הפכה לנכס רב ערך למבצעי לחימה.
ייעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל המשטרה הצבאית מספק מומחיות בפעולות שיטור, עיכובים ומעצרים על מנת להגביר את הביטחון ולאפשר ניידות לכוחות. המשטרה הצבאית פעילה באופן ישיר בלחימה ובזמן שלום.
ניתן להפריד את משימות המשטרה הצבאית לארבעה חלקים:
- פעולות תמיכה באבטחה וניידות
- פעולות שיטור
- פעולות מעצר
- פעולות מודיעין משטרתיות
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחיל המשטרה הצבאית שישה מסלולי קריירה בתוך הצבא:
- 31A - קצין משטרה צבאית
- 311A - קצין חקירות פליליות;
- 31B - שוטר צבאי
- 31D - סוכן מיוחד לחקירות פליליות
- 31E - מומחה לכליאה
- 31K - מטפל בכלבי עבודה של המשטרה הצבאית
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל המשטרה הצבאית הוא אחד הזרועות הצעירות ביותר של צבא ארצות הברית. הוא הוקם רשמית ב-26 בספטמבר 1941, אם כי יש לו היסטוריה לא סדירה החל משנת 1776.[1]
המשטרה הצבאית במהפכה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה של חיל המשטרה הצבאית מתחילה במהפכה האמריקאית. הגנרל ג'ורג' וושינגטון ביקש לאייש את תפקיד מפקד הפרובסט מרשל (Provost Marshal) כדי לטפל בבעיות משמעת. בינואר 1776, ויליאם מרוני מונה למפקד הפרובסט מרשל הראשון של צבא היבשת.[2] מפקדי הפרובסט מרשל הסתמכו על חיילים שנמשכו זמנית מיחידות אחרות, והתקשו לאכוף משמעת. ב-20 במאי 1778 הקונגרס הקים את חיל הפרובסט, שאותו כינה הגנרל וושינגטון כ"מארכאוס" (Marechaussee).[2] השם נגזר מהמילה הצרפתית: "maréchaussée". קפטן ברתולומיאו פון הייר, קצין דובר גרמנית מפנסילבניה, מונה למפקד הראשון של ה-Marechaussee ב-1 ביוני 1778.[2][3] במסגרת הארגון החדש, הפרובסט מרשל היה אחראי על חיילים במעצר ועל עונשים, בעוד שהמארכאוס הוטל על אכיפת הסדר בצבא. חיל המארכאוס עוצב אך ורק כארגון משטרתי, והיה מאורגן ומצויד בציוד קל, הדבר אפשר לנצל את מהירותו כדי לסייע בתנועות כוחות והעברת שבויים משדה הקרב. המארכאוס הגן על העורף והאגפים של הצבא במהלך תנועות הכוחות, חיפשו אחר נפילות, שמרו על מעברי נהרות, ואף עסקו בלחימה בעת הצורך, כמו בקרב ספרינגפילד.[4] חיל הפרובסט פורק בנובמבר 1783.[4]
מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1863 הוקם משרדו של הפרובסט מרשל הכללי ופיקח על חיל המילואים הוותיק (VRC). במלחמת האזרחים בארצות הברית, ה-VRC שמר על חוק וסדר באזורים בהם מוקם חיל מצב, בעוד יחידות משמר פרובסט אחרות נשלחו לחזית. לאחר המלחמה בוטל משרדו של הפרובסט מרשל הכללי עם פירוק צבא האיחוד.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורכבות הלחימה במלחמת העולם הראשונה הצריכה חיל של חיילים מאומנים במיוחד כדי לטפל במספר עצום של שבויי מלחמה ולשלוט בתנועת החיילים והאספקה באזורי הפעילות. מחלקת ההכשרה של המשטרה הצבאית הוקמה ב-9 בספטמבר 1918 באוטן, צרפת.[5] לאחר המלחמה, המליץ בריגדיר גנרל הארי היל בנדהולץ, ששימש כפרובסט מרשל של חיל המשלוח של ארצות הברית, להקים חיל משטרה צבאי קבוע. אף על פי שהקונגרס לא פעל בהתאם להמלצה זו, הוא איפשר את הארגון הקבוע של יחידות המשטרה הצבאית בתיקון חוק ההגנה הלאומית משנת 1920.[6]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה, הוקמו בתי ספר למשטרה צבאית במחנה גורדון ובפורט בנג'מין הריסון. שוטרים צבאיים התאמנו גם על אבטחת נמלים בפורט מקהנרי.[5] חיילי המשטרה הצבאית הכווינו את התנועה לאורך דרך בורמה, תמכו בפעולות אמפיביות בחופי נורמנדי[7] וטיפלו בשבויי מלחמה של האויב מאיטליה עד לדרום האוקיינוס השקט.
כאשר הוקם באוגוסט 1944 אקספרס הכדור האדום (נתיב אספקה שהחל מנורמנדי ועד לקווי החזית), השוטרים הצבאיים ביצעו סיורים ואבטחו את הנתיב כדי לשמור על תנועת המשאיות והאספקה. זו הייתה המשימה הראשונה של גדוד המשטרה הצבאית 793 (אשר פורק ב-2014) וסמל היחידה של הגדוד ציין זאת על ידי שדה ירוק, דרך צהובה ושני עיגולים אדומים המסמלים את הנתיב המפורסם.
הודות לפעולותיו של לוטננט ראשון ג'ון הייד וחוליית השוטרים הצבאיים שלו, החיילים פעלו בגבורה בקרב ברמאגן, ותפקדו ככוח לוחם בפעולות לחימה רבות וככוח שמירת שלום בסיומה. ב-1944, הצבא ראה שוב את הצורך ביחידה שתחקור פשיעה של חיילים באירופה. חטיבת החקירה הפלילית של צבא ארצות הברית הוקמה כשלוחה של משרד הפרובסט מרשל הכללי והיא קיימת עד היום.
לאחר סיום המלחמה, יחידות חיל פרשים בגרמניה נוצלו כדי להקים את הז'נדרמריה של ארצות הברית (United States Constabulary), ארגון דמוי משטרה. הוא פעל בין 1946–1952.
בשנת 1949, מחלקת ההגנה הייתה בתהליך של ארגון מחדש של הצבא ופותחו תוכניות לפירוק חיל המשטרה הצבאית. אך לבסוף כשהקונגרס העביר את חוק הארגון מחדש של הצבא במאי 1950, החיל שרד, ונשאר כזרוע נפרדת של הצבא.
מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת קוריאה, המשטרה הצבאית שמרה על דרכי אספקה פתוחות. לאחר המלחמה, המשטרה הצבאית פיקחה על חילופי השבויים וסיירה באזור המפורז. המשטרה הצבאית, שהסתגלה לסגנון אחר של לוחמה בווייטנאם, זכתה למעמד של זרוע תומכת לחימה, גם כתוצאה מההצלחה שלה בלחימה במהלך מתקפת טט.[8]
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הפלישה האמריקאית לפנמה ומלחמת המפרץ סיפקה המשטרה הצבאית אבטחה אזורית, לקחה חלק בשדה הקרב והחזיקה במשמורת אלפי אסירים. מאז 1991, המשטרה הצבאית סייעה בהתערבויות בסומליה, האיטי ובוסניה. המשטרה הצבאית שמרה על הסדר בקוסובו שסועת המלחמה, כמו גם שמרה על השלום באפגניסטן. במהלך הפלישה לעיראק ב-2003, נעשה שימוש נרחב בשוטרים צבאיים כדי לשלוט על מספר העצורים הגדול שהוחזקו על ידי כוחות הקואליציה, כמו גם סיוע בביצוע פשיטות, אבטחת שיירות וסיורים סדירים. השוטרים הצבאיים היו הכוח העיקרי האחראי בבנייה מחדש ובאימון של משטרת עיראק. בתוך ארצות הברית, השוטרים הצבאיים סיפקו לעיתים קרובות סיוע באסונות, תוך שהם עדיין ממלאים את תפקידם הבסיסי של שמירה על משמעת וביטחון בתוך הצבא.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המשטרה הצבאית של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Military police". Britannica. 20 ביולי 1998. נבדק ב-30 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Valuska, David L.; Reppert, Byron. "The Marechausee: von Heer's Provost Corps. A Pennsylvania German Unit". נבדק ב-12 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ruppert, Bob (2014). "Bartholomew von Heer and the Marechaussee Corps". Naperville, IL: Journal of the American Revolution.
- ^ 1 2 "Military Police Corps". GlobalSecurity.org. 2000. נבדק ב-12 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "History of the United States Army Military Police School (USAMPS)" (PDF). Fort Leonard Wood, Missouri: Military Police Regimental Association. p. 6. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 באפריל 2012. נבדק ב-16 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wright Jr., Robert K. (1992). "Army Lineage Series: Military Police". United States Army Center of Military History. p. 9. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2011. נבדק ב-12 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "MP: The Story of the Corps of Military Police". Stars and Stripes.
- ^ Rogers, Jim (10 בספטמבר 2015). "Tet Offensive: The battle that changed MP history". Fort Leonard Wood: Guidon. נבדק ב-15 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה)
