המצעד

המצעד

מילות השירים	Jason Robert Brown
מוזיקה	Jason Robert Brown
הצגת בכורה	17 בדצמבר 1998
שפה	אנגלית
פרסים	פרס טוני לסיפור הטוב ביותר למחזמר, New York Drama Critics' Circle Award, Tony Award for Best Revival of a Musical, פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזמר, פרס דרמה דסק למחזמר מצטיין, פרס דרמה דסק למוזיקה, פרס דרמה דסק לספר של מחזמר, פרס טוני למוזיקה המקורית הטובה ביותר, Drama Desk Award for Outstanding Revival of a Musical

ליאו פרנק במהלך המשפט

גופתו של ליאו פרנק שנתלתה לראווה על ידי ההמון לאחר הלינץ'

המצעד (באנגלית: Parade) הוא מחזמר בעיבוד על ידי אלפרד יורי, מילים ולחן מאת ג'ייסון רוברט בראון. המחזמר הועלה לראשונה בברודוויי שבניו יורק, בתיאטרון ויויאן בומונט ב-17 בדצמבר 1988, בבימויו של הרולד פרינס. המחזמר מבוסס על סיפור משפטו של ליאו פרנק והלינץ' שנערך לו אחר-כך. פרנק היה קורבן מעשה הלינץ' היחידי שבוצע ביהודים בארצות הברית.

המחזמר זכה בפרס טוני עבור העיבוד והמוזיקה, ובפרס דרמה דסק.

רקע היסטורי

המחזמר מספר על המשפט שנערך בשנת 1913 לליאו פרנק במסגרתו הואשם באינוס וברצח של מארי פייגן, ילדה בת 14 שעבדה במפעל אותו ניהל.

המשפט שהתנהל היה שנוי במחלוקת ורווי בשנאה בעלת מאפיינים אנטישמיים. פרנק הורשע, וזאת על אף שרוב העדויות במשפט הצביעו על שרת המפעל, ג'ים קונלי, כעל הרוצח. לטענת התביעה קונלי סייע לפרנק להיפטר מהגופה בלבד. פרנק נדון למוות, אולם מושל ג'ורג'יה, ג'ון סלייטון, המיר את העונש למאסר עולם בכלא. ב-17 באוגוסט 1915, שנתיים לאחר מתן גזר הדין, התפרץ לחצר הכלא שבו הוחזק פרנק המון זועם, שכינה את עצמו "אביריה של מארי פייגן". המתפרעים חטפו את פרנק מחצר המשק של הכלא וביצעו בו לינץ'.

היסטוריה של המחזמר

הרולד פרינס פנה לבראון על מנת שיכתוב את הלחנים עבור המחזמר.

בראון ויורי ביססו את המחזמר שכתבו על ההתפתחות ביחסיהם של פרנק ורעייתו לוסיל. בראשית המחזה יחסיהם קרים, ואין ביניהם אהבה. במהלך משפטו לומד פרנק, על פי המחזה, להעריך את לוסיל, והיא לבסוף משכנעת את מושל ג'ורג'יה לבחון את העדויות במשפט והביאה להמרת עונש המוות במאסר, ובהמשך ניסתה להביא לחנינה. המחזמר מדגיש את האהבה הגדלה ביניהם, המגיעה לשיאה לפני סופו המר של פרנק.

המחזמר מרמז, בין השורות, כי הרוצח האמיתי היה ג'ים קונלי השרת. הוא מדגיש את האינטרסים של התובע, יו דורסי, להביא להרשעתו של פרנק כחלק מתוכניתו הפוליטית להפוך למושל המדינה - שאיפה שאכן התממשה לבסוף.

עלילת המחזמר

מערכה ראשונה

משפטו של ליאו פרנק

יו דרסי

המחזמר מתחיל בשלהי מלחמת האזרחים האמריקנית. חייל הקונפדרציה עוזב את ביתו, בעיר מרייטה שבמדינת ג'ורג'יה, נפרד מאהובתו ויוצא להילחם למען הדרום.

בתמונה הבאה, השנה היא 1913, ואותו חייל הוא לוחם זקן, קטוע רגל, המתכונן לקראת יום הזיכרון של הקונפדרציה ושר את שיר הנושא "הגבעות האדומות של הבית" (The Old Red Hills of Home) - בהתייחסו לגבעות האדומות של ג'ורג'יה. עם תחילת המצעד מגיעים תושבי העיר ושרים על "החלום של אטלנטה" (The Dream of Atlanta). לעומתם, ליאו פרנק, יהודי ינקי מברוקלין שבניו יורק, בוגר אוניברסיטה, בז לתושבי הדרום ביניהם הוא גר בשירו "איך אוכל לקרוא לזה בית?" (How Can I Call This Home?). יחסו השלילי למקום מגוריו בא לידי ביטוי גם ביחסו השלילי לאשתו, הרוצה לחוג עמו את יום הזיכרון בהשתתפות במצעד ובפיקניק, אולם פרנק מסרב ומעדיף ללכת לעבודה.

במהלך המצעד, שני תושבי העיר הצעירים, פרנקי אפס (Frankie Epps) ומרי פייגן (Mary Phagan) נוסעים יחדיו בחשמלית. פרנקי מנסה לשכנע את מרי לבוא עמו לסרט, ומרי מסרבת לו (בשירם "הסרט" ("The Picture Show")). לבסוף מרי מסכימה, אולם אומרת שעליה לקבל קודם את שכרה בגין עבודתה במפעל העפרונות.

בזמן שפרנק נמצא במשרדו, עובר על ספרי החשבונות, לוסיל מבכה את נישואיה הכושלים ("ליאו בעבודה/למה אני מחכה?" ("Leo at Work/What Am I Waiting For?")). מרי מגיע למשרדו של ליאו, מקבלת את משכורתה ממנו, והבמה מוחשכת רגע לפני עזיבתה את המשרד, באמצע משפט שהיא אומרת לליאו.

בתמונה הבאה הבלש סטארנס (Starnes) והשוטר אייבי (Ivey) מגיעים לביתו של פרנק ודורשים ממנו כי יבוא לחקירה.

ראשית המשטרה חוקרת את ניוט לי (Newt Lee), שומר הלילה השחור של המפעל, אשר גילה את הגופה של מרי (בשיר "חקירה" - "Interrogation"). לי טוען לחפותו אולם מציין שפרנק לא ענה בביתו לטלפון כאשר התקשר אליו לספר לו שגילה את הגופה.

בריט קרייג (Britt Craig), כתב עיתון מקומי, שומע על הרצח ורואה בו הזדמנות לקדם את הקריירה שלו. במקביל, מושל המדינה סלייטון (Slaton) לוחץ על התובע המקומי יו דרסי למצוא במהירות את הרוצח ולהרשיע אותו.

בלווייתה של מארי, תושבי העיר הכועסים מבכים את מותה בשיר כנסייתי "יש מעיין של דם", ופרנקי אינו מבין מדוע מתה בשירו "אני לא מבין" ("There is a Fountain/It Don't Make Sense"). פרנקי נשבע כי ינקום את מותה, וגם טום ווטסון, מטיף ימני, שר על כך שיש להעניש את הרוצח (Tom Watson's Lullaby).

דרסי חוקר את ניוט לי, אולם לי אינו מודה ברצח. דרסי משחרר את ניוט, ומנמק כי "לא די בתליית כושי, צריך לתלות מישהו יותר טוב" (hanging another Nigra ain't enough this time. We gotta do better) ומחליט להאשים את פרנק. דרסי שולח את סטארנס ואייבי למצוא עדים ("משהו אינו בסדר כאן" - "Something Ain’t Right") והכתב קרייג, שמח על כך שיש לו סיפור טוב לסקר ("החדשות הגדולות באמת" - "Real Big News") ומתחיל בכתבה המשחירה את פניו של פרנק.

דרסי מאיים על שרת המפעל השחור ג'ים קונלי, פושע נמלט שעבד במפעל והסתיר את זהותו, להעיד כנגד פרנק (תוך שהוא מאיים כי יכלא אותו לתקופה ארוכה אם לא יפליל את פרנק, ומאידך מציע לו חסינות בשל בריחתו מהכלא).

תושבי העיר רודפים אחרי לוסיל, רעייתו של פרנק, וכאשר העיתונאי קריג "מציל" אותה הוא גורם לה להתראיין (והיא שרה "אינך מכיר איש זה" - "You Don't Know This Man").

לוסיל באה לבקר את בעלה בכלאו ומספרת לו שהיא אינה יכולה להישאר בעיר בזמן המשפט. פרנק דורש שתישאר שכן העדרה יפגע בו, והוא מתעלם מחששותיה ורגשותיה.

במהלך המשפט, קהל עוין ממלא את אולם המשפט. יו דרסי מתחיל בנאום הפתיחה של התביעה ומספר על מרי שנולדה "20 מילין ממארייטה" ("Twenty Miles from Marietta") ולאחר מכן מעידים שורה של עדי שקר - פרנקי אפס מעיד כי כאשר דיבר עם מרי בחשמלית, היא חששה מהתנהגותו של ליאו פרנק; שורה של נשות המפעל מעידות אותה עדות בדיוק כי ליאו פרנק הטריד אותן ופיתה אותן "לעלות למשרדו" (Come Up to My Office); אימה של מרי פייגן מעידה ומבקשת סליחה מבתה ("My Child Will Forgive Me") על כך שלא הגנה עליה מפני היהודי, ומיני מקנייט, המשרתת של פרנק, מעידה כי בליל הרצח ליאו פרנק התנהג בצורה מוזרה. אחרון מעיד השרת, ג'ים קונלי, אשר מעיד שראה את פייגן עולה למשרדו של פרנק, ולאחר מכן סייע לו להוריד את גופתה אל המרתף של המפעל. לדברי קונלי, בשירו "כך הוא אמר" (“That's What He Said”), פרנק דרש שיסתיר את הרצח עבור 100 דולרים.

בתחילת עדות ההגנה, ובניגוד לעצת עורך דינו, ליאו מחליט לספר למושבעים על רגשותיו וטוען לחפותו (בשירו "קשה לאמר את אשר על ליבי" - "It's Hard To Speak My Heart"). בסיום המשפט ליאו מורשע ונדון לתלייה.

מערכה שנייה

כותרת בעיתון מקומי: "ההמונים דורשים לינץ", בעקבות החלטת המושל להמיר את עונשו של פרנק מעונש מוות למאסר עולם

בעקבות המשפט, ליאו עובד על ערעור על ההחלטה. מיני מקנייט ושחורים נוספים שרים על כך שבמדינות הצפון מוחים על תוצאת המשפט, אך לא היו עושים זאת אם היה מדובר בנאשם שחום עור.

לוסיל מנסה לסייע לליאו במשפטו, ובטעות מספרת לעיתונאי קרייג על הערעור, דבר הגורר ריב בין לוסיל ופרנק. לוסיל מחליטה כי תציל את בעלה לבדו.

לוסיל מתפרצת למסיבה בבית המושל, קוראת למושל טיפש פחדן ודורשת כי יבחן את תוצאות המשפט. במהלך המסיבה טום ווטסון, המטיף הימני, נפגש עם דרסי ואומר לו כי יתמוך בו לתפקיד המושל. גם השופט רואן הודיע כי יתמוך בדורסי.

המושל מחליט לבחון את העדויות במשפט (וליאו ולוסיל שמחים על כך בשירים "זה עוד לא נגמר" ("This Is Not Over Yet")). המושל נפגש עם עובדות המפעל, מוצא שקרים בעדויותיהן ומוכיח כי מדובר בעדויות שמיעה. כמו כן הוא נפגש עם המשרתת מיני, המודה כי לחצו עליה לחתום על עדות שקר. המושל נפגש עם קונלי (המצוי בכלא בשל סיוע לרצח, ושר את שיר הבלוז "הרגש את הגשם" (Feel the Rain Fall). קונלי מסרב לשנות את עדותו על אף סתירות שהתגלו בה (חוקר מקרי המוות קבע כי מארי נפטרה בהיותה במרתף, בשל נסורת שנמצאה בריאותיה, ואילו קונלי סיפר כי נרצחה בקומה השנייה).

המושל מחליט לשנות את עונשו של פרנק מעונש מוות למאסר עולם, ומעביר אותו לכלא אחר. בהמשך מקווה המושל להביא לחנינתו של פרנק. החלטה זו מביאה לסוף הקריירה הפוליטית שלו ולתמיכת התושבים בדורסי לתפקיד המושל.

דורסי ווטסון, בשירם "היכן תעמוד שיבוא המבול" ("Where Will You Stand When the Flood Comes?") מעודדים את תושבי העיר לבצע לינץ'.

לוסיל מבקרת את פרנק בכלאו, ופרנק מודה באהבתו הגדולה לאשתו, ובהערכתו לה ובשירם "כל הזמן שבוזבז" ("All The Wasted Time") הם מצטערים על השנתיים שחלפו שהם אינם יחד. לאחר שלוסיל עוזבת את הכלא, פרנקי אפס, הבלש סטארנס, השוטר אייבי וחייל הקונפדרציה הזקן חוטפים את ליאו פרנק, כשהוא בתחתוניו ואינם מאפשרים לו להתלבש, לוקחים אותו למרייטה, ותולים את ליאו פרנק כשהוא שר "שמע ישראל".

לוסיל בביתה מבכה את מות בעלה, אולם בטוחה שהוא בגן עדן. העיתונאי מחזיר לה את טבעת הנישואין של בעלה. המחזמר מסתיים בבני העיר השרים שוב לרגל יום הזיכרון של הקונפדרציה.

הצלחה

המחזמר זכה לתשבחות רבות, אולם לא זכה להצלחה בעת הופעתו הראשונה. הפקה נוספת עלתה על הבמה באטלנטה ביוני 2000 בניצוחו של ג'ייסון רוברט בראון. ביולי 2008 הועלתה בלוס אנג'לס הפקה נוספת של המחזמר ובשנת 2023, אף בברודווי.

בנובמבר 2007 המחזמר הוצג בלונדון. ההפקה הלונדונית הוצגה בלוס אנג'לס בספטמבר 2009.

בתרגום לעברית, המחזמר הוצג בתיאטרון הקאמרי בשיתוף הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין ובתיאטרון ירושלים בבימויו של משה קפטן, במסגרת פסטיבל ישראל בשנת 2012.

פרסים

המחזמר זכה בשנת 1999 בפרס דרמה דסק עבור המוזיקה, העיבוד, השחקן הראשי, השחקנית הראשית, והתזמור והיה מועמד לקטגוריות נוספות בפרס זה (ובהם ניצוח, כוריאוגרפיה, מילות השירים, התפאורה והתאורה).

המחזמר זכה בשנת 1999 בפרס טוני עבור העיבוד הטוב ביותר, והמוזיקה הטובה ביותר והיה מועמד בקטגוריות המחזמר הטוב ביותר, השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר, השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר, הבימוי, הכוריאוגרפיה, התזמור והתפאורות.

ההפקה הלונדונית של המחזמר הייתה מועמדת במספר קטגוריות לפרס לורנס אוליביה בשנת 2008: המחזמר הטוב ביותר, השחקן והשחקנית הטובים ביותר במחזמר, שחקן המשנה הטוב ביותר, הבימוי, הכוריאוגרפיה ועיצוב הצליל.

קישורים חיצוניים

• תיאור המחזמר(הקישור אינו פעיל) באתר פסטיבל ישראל
• ביקורות שונות על המחזמר
• ציפי שוחט, תיאטרון, טרגדיה במפעל העפרונות, באתר הארץ, 19 במרץ 2012