הלל פבזנר

**הרב הלל פבזנר**
	אין תמונה חופשית
לידה	27 בפברואר 1922; כ"ט בשבט תרפ"ב; מינסק, רוסיה הסובייטית
פטירה	3 באוקטובר 2008 (בגיל 86); ד' בתשרי תשס"ט; צרפת
מקום קבורה	הר הזיתים
מקום פעילות	צרפת
תקופת הפעילות	? – 3 באוקטובר 2008
תחומי עיסוק	הרבצת תורה, רבנות, הנהגה, חינוך
פרסים והוקרה	לגיון הכבוד

הרב הלל פֶּבְזְנר (ביידיש: פעווזנער; כ"ט בשבט תרפ"ב, 27 בפברואר 1922 - ד' בתשרי תשס"ט, 3 באוקטובר 2008) היה רב, פוסק, ומנהיג יהודי בצרפת. כיהן כרבם של חסידי חב"ד בצרפת במשך 55 שנים, וכאב"ד ועד רבני ליובאוויטש בצרפת. ייסד את בית הספר היהודי-תורני הראשון בפריז לאחר מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במינסק, רוסיה הסובייטית (כיום בלארוס), בנם הבכור של הרב אברהם ברוך והרבנית אלטא. אביו היה מנהיגם הרוחני של חסידי חב"ד בעיר מינסק ומרבני העיר - שלוחו של הרבי הריי"צ למינסק. אמו היא בתו של הרב מנחם מענדל הילביץ, רב בעיירה זמבין שהיה חתנו של רבי אברהם סגל-לנדא מזמבין, מצאצאי החכם צבי ומחסידי הרבי ה"צמח צדק".

בהיותו ילד בן 8, בשנת תר"צ (1930), נעצר אביו על ידי השלטונות הסובייטיים עקב פעילותו הדתית לשימור וחיזוק היהדות, וגורש מהעיר לגלות למשך שנתיים. משפחתו עברה להתגורר בבית הורי אמו בעיר סנובסק, ולאחר שחרורו עברו לחרקוב, שם חזר אביו לעסוק בפעילות יהודית והיה חבר במחתרת החסידית. בשנת תרצ"ט (1939) נעצר אביו שוב באשמת "חבר במחתרת קלריקלית אנטי סובייטית" ונידון לחמש שנות גלות במחוז קזיל ארדא (אנ') בקזחסטן, שם הסתלק בשנת ה'ת"ש, כשהוא בן חמישים שנה.

למד בישיבות תומכי תמימים ברוסיה גרמניה וצרפת בשנים תרצ"ו-תרצ"ח ובשנים תש"ה-תש"ח.

שנות נעוריו עברו עליו בלימוד תורה בישיבות תומכי תמימים חב"ד המחתרתיות. מפאת רדיפות השלטון הסובייטי, נדדו התלמידים מעיר לעיר. תחילה למד בעיר ברדיצ'ב, שם למד גם אחיו שלום דובער (שנרצח כעבור זמן על ידי הנאצים). מברדיצ'ב נדד לז'יטומיר ומשם לוורונז'.

בימי מלחמת העולם השנייה נמלט יחד עם חסידי חב"ד רבים לסמרקנד. בתום המלחמה יצא עם משפחתו מברית המועצות והגיע לעיר בענסהיים, ומשם למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה, שם למד בישיבת תומכי תמימים שנפתחה במקום בראשות הרב אברהם אליהו פלוטקין.

בתקופה זו, סייע בארגון הברחתם של חסידי חב"ד מגבולות ברית המועצות, הן ברוסיה והן בפראג. לאחר תקופה קצרה בפראג, חזר לספסל הלימודים בפוקינג.

בשנת תש"ז הגיע לפריז ולמד שם בישיבת תומכי תמימים.

הוסמך לרבנות על ידי הרב שניאור זלמן גרליק, הרב נחום שמריהו ששונקין והרב אברהם אליהו פלוטקין.

בחנוכה תש"ט נשא לאשה את עשקא, בתם של סלאווא ור' אריה דוב איידלמאן מחשובי חסידי חב"ד שברחו מרוסיה.

לאחר נישואיו כיהן כמשגיח בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בעיירה ברינואה. לאחר תקופה עבר לתפקיד מגיד שיעור בישיבה, תפקיד בו שימש עד שנת תשל"ט, במשך כשני עשורים.

לצד בקיאות בש"ס ובפוסקים, התמצא גם במדעים שונים.

רבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשי"ג, לאחר הגירתו של הרב זלמן שמעון דבורקין (אנ') מפריז לניו יורק מונה לרב קהילת חב"ד בצרפת.

בשנת תשכ"ב (1962) התמנה לרב בית הכנסת "זיביצן" ברחוב ראזיע בפריז.

בשנת תשמ"ח (1988), עם התרחבות הקהילות החב"דיות בצרפת, הוקם ועד רבני ליובאוויטש בצרפת, כשהרב פבזנר עומד בראשו ומכהן כאב בית הדין.

בתחילת שנות החמישים לאחר הגעתו לצרפת החל במתן כשרות לחלב ישראל. עם השנים הלך והתפתח לכדי מערכת כשרות ענפה. בשנת תשל"א 1971 התחיל לראשונה במתן הכשר על יין בורדו ויינות נוספים.

שיטתו בכשרות בעניין חליבה הייתה מחמירה. הוא סבר כי בחליבה לא ניתן לסמוך על משגיח ש"יוצא ונכנס" (כלומר, מגיע לכמה רפתות זה אחרי זה). לדבריו, הדבר הועיל רק בימים עברו, שהגוי לא יכניס בהמות טמאות או חלב טמא, מחשש שיתפס בידי המשגיח, אולם בזמננו הם יכולים לעדכן זה את זה בטלפון^[1].

פעל גם בבניין מקוואות. לאחר נפילת מסך הברזל נסע למדינות חבר העמים ופעל שם לבניית מקוואות טהרה.

הרב פבזנר היה ממייסדי וחבר נשיאות של מרכז רבני אירופה.

"סיני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשכ"ה הקים את מוסד החינוך "סיני" במטרה להעניק חינוך יהודי שורשי לילדים היהודים בפריז. לימים הפך "סיני" לאחד מבתי הספר היהודיים הגדולים בפריז, המתפרס על פני 4 מבנים גדולים (הרביעי בשם "בית הלל" נוסף לאחר פטירתו) ומונה אלפי תלמידים החל מגיל גן עד לתיכון. במשך עשרות שנים כיהן כנשיא ומנהל המוסדות.

בתשרי תשנ"ב חנך בניין בן 7 קומות של מוסדות חינוך "סיני" לכל הגילאים, מקווה, בית חב"ד ועוד.

בתשנ"ה הקים את בניין היכל מנחם, בתשס"ג הקים בניין החינוך נוסף ובו גני ילדים, בית ספר יסודי ומקצועי, כולל אברכים ועוד.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר בד' בתשרי תשס"ט מדלקת ריאות חריפה. בהלווייתו ספדו לו הרבנים דוד משה ליברמן, יוסף סיטרוק, דוד משאש ועוד. במהלך הלוויה הוכתר בנו הרב אברהם ברוך לממלא מקומו ברבנות. נטמן בהר הזיתים שבירושלים. ביום השלושים לפטירתו נערך במוסד "סיני" בפריז מעמד זיכרון והכתרה רשמי לבנו^[2].