הבית האדום
 | |
| הבית האדום בשנות ה-20 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מבנה ציבורי  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1926 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1926 |
| תאריך פירוק |
שנות ה־70 של המאה ה־20 |
| אדריכל |
דב הרשקוביץ |
| סגנון אדריכלי | הסגנון האקלקטי |
| קואורדינטות | 32°04′55″N 34°46′05″E / 32.081972222222°N 34.768111111111°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   הבית האדום  | |
  | |
הבית האדום עמד מעל חוף גורדון בתל אביב, ברחוב הירקון 115, במקום בו עומד כיום מלון שרתון. הבית שימש את מועצת פועלי תל אביב ויפו, את מרכז הנוער העובד ואת מרכז גורדוניה, מאוחר יותר שימש את ארגון "ההגנה" בפעילות ההעפלה. מראשית 1948 ועד תום מלחמת השחרור שימש הבית כמשכנו של מטכ"ל ההגנה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבית תוכנן בידי דב הרשקוביץ בסגנון האקלקטי, שאפיין את התקופה ונבנה בשנים 1923–1926 על ידי פלוגת תל אביב של גדוד העבודה. קירותיו נצבעו אדמדם, צבעה המייצג של האידאולוגיה הסוציאליסטית ומכאן שמו. הבית שימש מועדון אליו נהגו הפועלים להגיע בשעות הערב ובחוף הים שתחתיו היו שרים ורוקדים. בשנת 1936 הוקם בבית חדר העיון על שם נחמן סירקין[1] והועבר אליו ארכיון העבודה שביחד תפסו קומה שלמה. לידם שכן בבניין מטה הנוער העובד[2].
החל משנות ה-30 השתמשה "ההגנה" בבניין לפיקוד על פעולות ההעפלה, מתחת לאפם של שלטונות המנדט הבריטי. תחת מסווה של מועדון פועלים, הצליחו חברי "ההגנה" לאפשר למעפילים לעלות אל החוף בנקודה זו ולהסתירם בתוך המוני הפועלים החוגגים ובליווי הרעש, אשר הקשה על הבריטים באיתורם. הבית שימש את ההגנה גם לאיתות לספינות המעפילים המתקרבות אל החוף. ב-1939 הגיעו לחוף גורדון למרגלות הבית האדום אניות המעפילים פאריטה וטייגר היל.
בסוף 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה התמקם במבנה מטה של הצבא הבריטי ואף בית סוהר של המשטרה הבריטית, וארכיון העבודה וחדרי העיון על שם נחמן סירקין גלו למקומות אחרים.
לאחר המלחמה ועד הקמת המדינה שב הבית האדום לפעול בשירות מפעל העפלה. במקביל לפעילות מועצת הפועלים, גם מטה הפלמ"ח עבר אל הבית מקיבוץ מזרע בעקבות השבת השחורה. בעקבות החרמת מבנה ארכיון העבודה ברחוב מקוה ישראל על ידי השלטונות הבריטים בפברואר 1947, הושבו הארכיון וחדרי העיון על שם נחמן סירקין לבית האדום[3][4]. ב-1947 גם עברה אליו מפקדת ההגנה, ובסוף אותה שנה הורה דוד בן-גוריון גם על העברת המטה הכללי אל הבית האדום. שלושה חודשים לאחר מכן גם עברה אליו לשכת הגיוס של ההגנה. הבית הופקע לצורכי ביטחון וחדרי העיון על שם נחמן סירקין גלו פעם נוספת לבית הספר של פעילי ההסתדרות[5].
בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות נהג בן-גוריון, שהתגורר לא הרחק מן המקום (בבית בן-גוריון) להפגש בבית זה עם מנהיגים צבאיים כגון יעקב דורי, צבי איילון, ישראל גלילי, יגאל ידין לצורך עריכת תוכניות מלחמה (כמו תוכנית ד'). ארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה עבר המטכ"ל לגבעת החלמה ברמת גן. בתקופת המדינה ולאחר הקמת צה"ל עברו מן הבניין הגופים שישבו בו. בבניין מוקמה מפקדת יחידת האזנה של צה"ל ובמשך תקופה קצרה שימש גם את משרד החוץ. בשנות ה-50 הוא שימש את איחוד הקיבוצים.
בשנות ה-70 נהרס המבנה ובמקומו נבנה מלון שרתון תל אביב אשר משכנו הישן היה בקצה המערבי של שדרות נורדאו.
עיריית תל אביב הציבה במקום שני לוחות זיכרון - לבית האדום ולגדוד העבודה שאנשיו בנו אותו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבית האדום באתר עיריית תל אביב-יפו
- ניר מן, ללכת עד החוף: סיפורו יוצא הדופן של "הבית האדום", באתר nrg, 5 באוקטובר 2011
- הבית האדום, דבר, 29 באוקטובר 1951
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חדרי עיון ע"ש נחמן סירקין, דבר, 3 במרץ 1936
- ^ נשמור כל גרגיר של מלט תנועתנו, דבר, 3 בדצמבר 1936
- ^ תערוכת גיבורי תל חי, דבר, 19 בפברואר 1947
- ^ חיפוש בבית האדום בתל אביב, המשקיף, 17 באוגוסט 1947
- ^ עמנואל בן גוריון, אבן פינה וראש פינה, דבר, 2 ביוני 1949