האשמות בניצול מיני של ילדים בידי מייקל ג'קסון ב-1993
בשנת 1993, רופא השיניים והתסריטאי מלוס אנג'לס, אוון צ'נדלר, האשים בפומבי את הזמר האמריקאי מייקל ג'קסון בהתעללות מינית בבנו בן ה-13, ג'ורדן כריסטופר "ג'ורדי" צ'נדלר. ברישומי התיק נכתב כי היחסים בין ג'קסון לג'ורדן החלו בפברואר 1993, אך מקורות אחרים מציינים את מאי 1992. אביו החורג של ג'ורדן, סוחר הרכב דייוויד שוורץ, הכיר את ג'ורדן בפני ג'קסון לאחר שג'קסון שכר רכב מסוכנות הרכב שלו.[1][2][3] צ'נדלר עודד תחילה את הקשר בין בנו לבין ג'קסון אך מאוחר יותר החל לחשוד ביחסים הלא תקינים ביניהם ואף התעמת על כך עם גרושתו ג'ון שדחתה את הטענות.
ב-15 ביולי שלח הפסיכיאטר מת'יס אברמס מכתב לעורך דינו של צ'נדלר בו כתב כי קיים חשד סביר כי ג'ורדן עבר התעללות מינית. בנוסף אברמס כתב כי אם כן יוכח כי ג'ורדן עבר התעללות מינית הוא ייאלץ לפנות למחלקה לשירותי ילדים במחוז לוס אנג'לס.[4] ב-4 באוגוסט נפגשו צ'נדלר וג'ורדן עם ג'קסון ואנתוני פליקאנו, החוקר הפרטי של ג'קסון, וצ'נדלר הקריא את מכתבו של אברמס. הוא פתח במשא ומתן לפתרון הבעיה בהסדר כספי. ג'קסון הציע לצ'נדלר פיצוי כספי בסך 350 אלף דולר אך הוא ורוטמן דחו את ההצעה. ב-14 בספטמבר 1993 צ'נדלר וגרושתו תבעו את ג'קסון באופן רשמי בגין 6 סעיפי אישום.[5][6]
ב-24 באוגוסט 1993 פרטים אודות הפרשה החלו להתפרסם בתקשורת וזכו לתשומת לב ברחביי העולם. בשלב מאוחר יותר ג'קסון ביטל את שאר המופעים בסיבוב ההופעות בעקבות הפרשה. בינואר 1994 נקבע הסכום הכספי אותו ישלם ג'קסון להוריו של ג'ורדן. בספטמבר 1994 הסתיימה החקירה הפלילית לאחר שהוריו של ג'ורדן סירבו לשתף פעולה.[7]
ההאשמות השפיעו על מעמדו של ג'קסון ועל ההצלחה המסחרית שלו. למשל פפסי ביטלו את החוזה שלה עם ג'קסון אשר היה אמור להימשך 10 שנים. בהמשך הורים נוספים טענו שהילדים שלהם עברו התעללות מינית מצד ג'קסון מה שהוביל למשפט נגדו ב-2005 אך במשפט ג'קסון נמצא לא אשם.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1993 מכוניתו של ג'קסון התקלקלה וכתוצאה מכך היא נגררה ונלקחה למוסך מקומי. כשבעל המוסך, אביו החורג של ג'ורדן שמע שג'קסון בא למוסך הוא סיפר זאת לאשתו ג'ון שלקחה את ג'ורדן למוסך על מנת שייראה את ג'קסון.[8] כתוצאה מכך ג'קסון וג'ורדן החלו להתקרב מה שגרם לצהובון נשיונל אינקוויירר לכנות את משפחתו של ג'ורדן "המשפחה המאומצת החדשה של מייקל" ואף כתבו כי ג'קסון כביכול "גנב" את ג'ורדן מאוון. בסופי שבוע ג'קסון הזמין את ג'ורדן, אחותו החורגת ואמו לבקר בביתו. הם גם הם יוצאים לטיולים בלאס וגאס ופלורידה. ביקורים אלו הפריעו לו לבלות עם אוון מכיוון שג'ורדן העדיף לבלות בחברת ג'קסון לעיתים קרובות.
אך בחודש מאי אוון דווקא עודד את ג'ורדן לבלות עם ג'קסון ואף אוון הציע לג'קסון לבנות יחידת דיור נוספת בביתו שתהיה מיועדת עבור ג'ורדן. כשבקשה זו לא קיבלה אישור אוון הציע שג'קסון יקנה לג'ורדן בית שיהיה ליד הבית של ג'קסון. באותו חודש טסו ג'ורדן ואימו עם ג'קסון לטקס פרסי המוזיקה העולמית במונקו. באותה תקופה על פי עורך דינו של ג'ון ג'ורדן קינא בהם והרגיש ממודר. לאחר שחזרו ג'קסון ישן בביתם של ג'ון ודייוויד באותו החדר עם ג'ורדן ואחיו החורג במשך 5 ימים. אז לטענת אוון הוא התחיל לחשוד בג'קסון אף על פי שמעולם לא היה עד למשהו לא תקין שהם עשו. הקשר של ג'ורדן וג'קסון הסתיים ביוני 1993.
האשמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 ביולי שוורץ התקשר לאוון כדי לדון ביחסיו של ג'ורדן עם ג'קסון. מבלי שאוון ידע, שוורץ הקליט את שיחת הטלפון. במהלך שיחת הטלפון אוון כינה את ג'קסון כאדם "מרושע". הוא טען שג'קסון מידר אותו מהמשפחה שלו. הוא טען כי ג'קסון הפסיק ליצור איתו קשר וסכסך בינו לבין אשתו לשעבר ובנו וטען שבגללו הם לא מדברים איתו. בנוסף הוא טען כי הוא שכר את העורך דין הכי אכזרי שיכל למצוא בשביל להשפיל את ג'קסון, בארי רוטמן.
בהמשך טען כי רוטמן מסוגל להרוס כל דבר שעומד בדרכו ובדרך הכי מגעילה ואכזרית שהוא יכול לעשות את זה וכי הוא נתן לו את מלוא הסמכות לעשות זאת. ואם הוא אכן יעשה זאת הוא ינצח בגדול במשפט. הוא טען כי רוטמן מסוגל "להרוס את ג'קסון לנצח", "לסיים את הקריירה שלו", "להשפיל אותו" ו"להשאיר אותו ללא אמונה". לאחר מכן הוא המשיך ואמר: "הוא [מייקל] לא יאמין למה שיקרה לו. זה יהיה מעבר לסיוטים הגדולים ביותר שלו, הוא לא ימכור עוד אלבום אחד".
כששוורץ שאל כיצד זה ישפיע על ג'ורדן, השיב צ'נדלר: "זה לא רלוונטי בעיני. בשורה התחתונה מייקל פוגע בו ואימו פוגעת בו. אני יכול להוכיח זאת ואוכיח זאת. עלה לי עשרות אלפי דולרים לקבל את המידע שקיבלתי ואתה יודע שאין לי כסף לזה אבל אני מוכן להתאבד כלכלית רק בשביל זה".[9]
באוגוסט 1993 עקר אוון את אחד משיניו את ג'ורדן. כאשר היה תחת תרופות הרגעה שאל אוון את ג'ורדן אם ג'קסון נגע אי פעם באיבר מינו וג'ורדן אמר שכן.
כתוצאה מכך צ'נדלר והצוות המשפטי שלו פנו לג'קסון בבקשה שישלם להם פיצויים בסך 20 מיליון דולר אחרת יגישו נגדו תביעה. ג'קסון סירב. כמה שבועות לאחר מכן הצוות המשפטי של ג'קסון הציע הצעה נגדית אך בעבור מיליון דולר בלבד אך ההצעה נדחתה על ידי צ'נדלר שביקש במקום זאת 15 מיליון דולר. ג'קסון סירב והוריד את הצעתו ל-350 אלף דולר אך צ'נדלר סירב להצעה זו.
ב-15 ביולי פסיכיאטר הילדים מת'יס אברמס כתב לרוטמן חוות דעת לבקשת בית המשפט. הוא טען כי ישנו חשד סביר שג'ורדן עבר התעללות מינית על סמך המידע שמסר לו רוטמן אודות הפרשה. רוטמן אמר לאברמס כי מדובר במקרה היפתוטי אך אברמס אמר כי אם יגלה שמדובר במקרה אמיתי הוא יידרש על פי חוק לדווח על כך למחלקה לשירותי ילדים במחוז לוס אנג'לס. ב-17 באוגוסט לקח אוון את ג'ורדן לפגישה פנים מול פנים עם אברמס ואמר לו שג'ורדן הוטרד מינית. במסגרת הפגישה סיפר ג'ורדן לאברמס במשך 3 שעות כיצד ג'קסון התעלל בו מינית וסיפר תיאורים גרפים על אוננות ומין אוראלי. ג'ורדן סיפר טענות אלו גם במשטרה ואף תיאר את איבר מינו של ג'קסון.[10]
חקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 באוגוסט החלה המחלקה להתעללות מינית בילדים במשטרת לוס אנג'לס בחקירה פלילית נגד ג'קסון. אימו של ג'ורדן, ג'ון אמרה תחילה למשטרה כי היא אינה תומכת בטענות שג'קסון הטריד מינית את ג'ורדן אך דעתה התערערה לאחר מספר ימים.[11]
כתוצאה מכך המשטרה הוציאה צו חיפוש בביתו של ג'קסון בחוות נוורלנד. בנוסף במסגרת החקירה המשטרה חקרה 30 ילדים שהיו בקרבת ג'קסון אך אף אחד מהם לא טען שג'קסון התעלל בהם מינית.[12] במסגרת החקירה הנהג של ג'קסון העיד כי נהג להסיע את ג'קסון לביתו של ג'ורדן בלילה ואסף אותו בבוקר במשך 30 ימים.
באותה תקופה אנתוני פליקאנו, בלש אשר שכר ג'קסון ערך מסיבת עיתונאים וטען כי את אביו של ג'ורדן בניסיון לסחוט מג'קסון 20 מיליון דולר אך לא ציין פרטים נוספים מעבר לזה. גם משפחתו של ג'קסון ערכה מסיבת עיתונאים וטענה שמדובר בסחיטה. בעקבות הפרשה נאלץ ג'קסון לבטל הופעות בסיבוב ההופעות Dangerous World Tour.[13]
ב-26 באוגוסט גורם בחקירה דיווח כי אוון לא זכר את הזמנים והתאריכים של ההתנכלות לכאורה. אם כי דווח שג'ורדן כן היה עקבי בדבריו. גורם אחר בחקירה אמר כי אין הוכחות רפואיות או מוקלטות כנגד ג'קסון וגם החיפוש שנעשה בביתו של ג'קסון לא העלה ממצאים. בתיק החקירה נטען כי ג'ורדן אוים על ידי ג'קסון שלא לספר שום דבר על ההתעללויות.
ב-31 באוגוסט עורכת הדין גלוריה אלרד קיימה מסיבת עיתונאים ואמרה כי תוגש תביעה אזרחית נגד ג'קסון. למרות השמועות על כך שאלרד ייצגה את אוון וג'ון בתביעה האזרחית כי טענה שלא. ב-13 בספטמבר נודע כי העורך דין של התיק הוא לארי ר. פלדמן.
בספטמבר 1993 נסעה משטרת לוס אנג'לס לפיליפינים על מנת לחקור שניים מעובדי הבית לשעבר של ג'קסון. אם כי עדותם של העובדים לא הייתה נחשבת אמינה במיוחד מכיוון שהיה להם וויכוח עם ג'קסון לגבי המשכורת שלהם. ב-8 בנובמבר הוציאה המשטרה צו חיפוש גם בבית הוריו של ג'קסון. בשלב מאוחר יותר החלו הורים להתלונן כי המשטרה השתמשה בשיטות חקירה אגרסיביות כאשר חקרו את ילדיהם. הם טענו כי הם הפחידו את הילדים בשקרים כמו שיש להם תמונות עירום שלהם ואז אמרו להורים שהם הוטרדו אף על פי שזה לא היה נכון.
ב-6 באוקטובר 1993 ג'ורדן עבר שיחה עם ד"ר ריצ'רד גרדנר בניו יורק. במהלך השיחה ג'ורדן סיפר על האירועים שהתרחשו בזמן שהיו במונקו בטקס פרסי המוזיקה העולמית.
בשלב מאוחר יותר אביו החורג של ג'ורדן שלח לצוות החקירה הקלטה של השיחה שלו עם אוון. השיחה נחשבה כראיה עבור צוות ההגנה של ג'קסון שבעזרת ההקלטה טען כי אוון היה אב קנאי שניסה לסחוט מג'קסון כסף. הקלטת של השיחה שוחררה על ידי החוקר של ג'קסון באופן פומבי לאחר שנעשו בה עריכות.
עדויות מצוות העובדים ומילדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברט בראנס, אחד מהילדים שהעידו בחקירה אמר כי הוא חולק מיטה עם ג'קסון אך כי הוא לא עבר התעללות מינית: "הייתי בצד אחד של המיטה והוא היה בצד השני, זו מיטה גדולה", אמר בראנס בחקירה. וייד רובסון (אשר לימים היה הדמות המרכזית בסרט לעזוב את נוורלנד) אמר בזמנו כאשר היה בן 10 כי גם הוא חולק מיטה עם ג'קסון אך שום דבר מיני לא קרה.
לעומת זאת אחד המאבטחים של ג'קסון טען כי הוא פוטר מכיוון "שידע יותר מדי" ואף אמר כי ג'קסון אמר לו להשמיד צילום עירום של ילד. המאבטח טען כי לא התלונן שמטרה מכיוון שמכר את הסיפור תמורת 150 אלף דולר. ב-13 בדצמבר 1993 טענה המשרתת לשעבר של ג'קסון בלנקה פרנסיה כי היא ראתה אותו מתקלח עם ילד אחר. מאוחר יותר התברר כי גם היא מכרה את הסיפור שלה תמורת 20 אלף דולר. למרות השמועות פרנסיה טענה כי ג'קסון לא פיטר אותה.
בהמשך נודע בעקבות תביעה נוספת שהוגשה על ידי מאבטחים לשעבר של ג'קסון כי ישנן עדויות נוספות של מאבטחים שטענו כי נהגו להסיע את ג'קסון לבתים של ילדים קטנים בלילה.
החקירה כנגד אוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לחקירה נגד ג'קסון התקיימה גם חקירה כנגד אוון. במסגרת החקירה נודע כי אוון היה פיגר בתשלומי מזונות בסך של 68,400 דולר למרות שהרוויח הרבה בעבודתו. לאחר חקירה שנמשכה חמישה חודשים, פרסם סגן התובע המחוזי במחוז לוס אנג'לס, מייקל מונטניה, הודעה פומבית לפיה לא הוגשו כתב אישום נגד אוון מכיוון שעורכי דינו של ג'קסון לא ידעו לספק פרטים מדויקים אודות הסחיטה לכאורה וגם כי ג'קסון עצמו מצא לנכון לשתף פעולה עם הסחיטה לכאורה של אוון. בנוסף אמר כי בכללי כל הדיונים שהתנהלו סביב הסחיטה לכאורה היו נראים כדיונים ליישב סכסוך אזרחי ולא כסחיטה.
שימוש בתרופות הרגעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוון הודה כי כאשר שאל את ג'ורדן האם ג'קסון התעלל בו מינית הוא השתמש בסם הרגעה בשם אמוברביטל לאחר שג'ורדן נאלץ לעבור ניתוח שיניים. אך מחקרים שנערכו בשנת 1952 הוכיחו כי בעזרת הסם אפשר לשתול זיכרונות שווא. בנוסף לדברי אליסון ווינטר, היסטוריונית מדעים מאוניברסיטת שיקגו ניתן לגרום לאנשים להגיד דברים בניגוד לרצונם כשהם נמצאים תחת השפעת הסם כאשר רומזים להם דברים וחוזרים על השאלות ובעקבות כך ראייה זו נפסלה מהתיק.
מארק טורבינר הרופא המרדים בניתוח טען כי משתמשים בתרופה זו רק בעת טיפולי שיניים וכי לא נעשה שימוש בתרופה בשביל העדות. אך על פי תוכנית הרכילות "Hard Copy" טורבינר נתן לג'ורדן גליקופירוניום ברומיד והידרוקסיזין במקום אמוברביטל. כתוצאה מכך המנהל לאכיפת הסמים חקר את התרופות שנתן טורבינר במהלך ניתוחי שיניים והתגלה כי הוא נהג לתת למטופלים מורפיום ודמרול. על פי האישורים שהיו בידיי מועצת בוחני השיניים האמריקאית נקבע כי טורבינר מוגבל בתרופות שאותם הוא יכול לתת למטופלים אך הסתבר בהמשך כי הוא חרג ממגבלות אלה למשל כאשר השתמש בתרופות לביצוע הרדמה כללית לאחד המטופלים.
חיפוש גופני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 בפברואר 1993 חשף ג'קסון כי הוא סובל ממחלת עור בשם ויטיליגו, מחלת עור אוטואימונית, שבה מאבדים אזורים מסוימים של העור את צבעם והעור הופך בהיר. בריאיון בו ג'קסון סיפר על כך צפו 90 מיליון איש והמחלה זכתה להכרה רבה בעולם ולתפוצה נרחבת בתקשורת. ביולי 1993 העיד ג'ורדן כי ג'קסון הרים פעם אחת את חולצתו על מנת להראות לו את הכתמים שלו.
ב-20 בדצמבר 1993, חוקרי מחלקת השריף של מחוז סנטה ברברה ושל ה-LAPD הוציאו לג'קסון צו לביצוע חיפוש גופני, מכיוון שהמשטרה רצתה לאמת את תיאורו של ג'ורדן על האנטומיה הפרטית של ג'קסון. כתוצאה מכך השוטרים צילמו את כל גופתו של ג'קסון. השוטרים חיפשו סימנים על גופו של ג'קסון אשר תואמים לכתמים אותם תיאר ג'ורדן. ג'קסון הסכים לבקשה מכיוון שאי הסכמה לבקשה נחשב לאינדיקציה לאשמה בבית המשפט.
הנוכחים בפרקליטות היו התובע המחוזי טום סנדון, בלש, צלם ורופא. הנוכחים מטעם ג'קסון היו שני עורכי דינו, רופא, בלש, שומר ראש וצלם. עורכי הדין וסנדון הסכימו לעזוב את החדר במהלך הבדיקה. בהתעקשותו של ג'קסון גם בלש התביעה עזב. שהוא במצב רגשי קשה ג'קסון עמד במרכז החדר ופשט את בגדיו. החיפוש נמשך 25 דקות ללא מגע.
ב-28 בינואר 1994 הגיעו דיווחים כי התיאורים של ג'ורדן לא תאמו את מה שמצאו בחיפוש הגופני על ג'קסון. על פי בלש LAPD ומומחה הפדופיליה ביל דוויין, שדיבר עם חדשות NBC בפברואר 2003, התיאור של ג'ורדן תאם את התמונות של איברי המין של ג'קסון. דוויין האמין כי העדות של ג'ורדן הייתה אמיתית ולא פיקטיבית. ה-DA וצלם השריף ציינו כי התיאור מדויק, אך השופטים סברו שהתמונות אינן תואמות את התיאור. במרץ 1994 נקראה אמה של ג'קסון קתרין להעיד בפני חבר השופטים הגדול של מחוז לוס אנג'לס. החוקרים שאלו אם בנה שינה את מראה איברי המין שלו. ג'ורדן טען כי ג'קסון היה נימול אך בדוח הנתיחה היה נראה שג'קסון לא נימול ושהעורלה שלו נראתה שלמה.
הטענות של לה טויה ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בדצמבר 1993 טענה אחותו של ג'קסון לה טויה ג'קסון שג'קסון הוא אכן פדופיל וכי שאר המשפחה שלהם תומכת בו מכיוון שהם פוחדים שהוא לא יתמוך בהם כלכלית. היא טענה כי העובדה כי עבר התעללות בילדות הפכה אותו לאדם מתעלל בעצמו. היא ובעלה דאז ג'ק גורדון סיפרו פעם כי ג'קסון ניסה לחטוף אותה ולהרוג אותה. אם כי ללה טויה לא היו תחילה הוכחות ממשיות כלשהן לדברים שאמרה.
אך לאחר מכן לה טויה טענה כי יש לה הוכחות לדברים שאמרה והציעה למכור אותם תמורת חצי מיליון דולר. בעקבות כך החלו מלחמות בין צהובונים שונים על המידע אך בסופו של דבר ההוכחות לא התפרסמו מכיוון שלא היו מספקות. בשנים מאוחרות יותר לה טויה חזרה מדבריה לאחר שטענה כי בעלה הכריח אותה להגיד את זה ובשנת 2000 ג'קסון אף סלח לל טויה על דבריה.
ליסה מארי פרסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'קסון פגש את ליסה מארי פרסלי בסביבות ה-26 במאי 1974 במהלך מסיבת אירוסין של אחד מאחיו של ג'קסון. בנובמבר 1992 ג'קסון יצר קשר מחדש עם ליסה. מאוחר יותר כאשר החלו ההאשמות נגדו, ליסה תמכה בו לאורך כל התקופה. ג'קסון הפך לתלוי רגשית בליסה שגם דאגה למצבו הבריאותי. בסוף 1993 ג'קסון הציע לליסה נישואים, השניים התחתנו אך התגרשו לאחר שנתיים.
בריאותו של ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הלחץ של ההאשמות נגדו ג'קסון החל להתמכר למשככי כאב אותם לקח בעקבות ניתוחים שעבר בקרקפת שלו. ככל שההאשמות נגדו התחזקו כך מצבו הבריאותי של ג'קסון הידרדר אף יותר, הוא הפסיק לאכול ואיבד 10 קילוגרם ממשקלו. לדבריו של ג'קסון הייתה לו נטייה להפסיק לאכול כשהוא ממש כעס או סבל מכאב נפשי. הוא סיפר כי חברתו אליזבת' טיילור אילצה אותו לחזור לאכול: "היא לקחה את הכף והכניסה אותה לתוך הפה שלי". הוא אמר שבסופו של דבר הוא התעלף והיה צריך להכניס לו מזון דרך הוריד.
כשהיה במקסיקו ב-8 בנובמבר 1993, בתצהיר של בית המשפט שאינו קשור להתעללות בילדים לכאורה, ג'קסון נראה מנומנם, חסר ריכוז ומלמל תוך כדי דיבור. לדבריו, הוא אינו זכר את תאריכי הוצאת האלבומים שלו או את שמות האנשים איתם עבד, ולקח לו מספר דקות לנקוב בכמה מאלבומיו האחרונים. ב-12 בנובמבר הוא ביטל את שאר סיבוב ההופעות שלה וטס עם טיילור ובעלה ללונדון. כשג'קסון הגיע לשדה התעופה הוא נעצר ונלקח לביתו של המנהל של אלטון ג'ון ולאחר מכן למרפאה. במהלך חיפוש שערכו בדברים שלו מצאו 18 בקבוקונים של תרופות במזוודה. ג'קסון הזמין את כל הקומה הרביעית במרפאה, שם קיבל דיאזפאם כדי לגמול אותו ממשכי כאבים. בהיותו במרפאה הוא השתתף במפגשי טיפול קבוצתיים ואחד על אחד.
ב-15 בנובמבר, עורך דינו של ג'קסון, ברט פילדס, דיבר בפומבי על פגישתם האחרונה במקסיקו סיטי והתמכרותו של ג'קסון: "חייו של [מייקל] היו בסכנה אם היה ממשיך ליטול כמויות אדירות כאלה של תרופות. הוא בקושי הצליח לתפקד כראוי או באופן אינטלקטואלי".
תגובתו של ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1993 ג'קסון הגיב לראשונה על ההאשמות נגדו:
"לאחרונה נאמרו הצהרות מגעילות רבות בנוגע לטענות על התנהגות לא תקינה מצידי. ההצהרות האלה עליי שגויות לחלוטין. כפי שאמרתי כבר מההתחלה, אני מקווה לסיום מהיר של החוויה המזוויעה והמחרידה הזו שאליה נקלעתי. לא אגיב בהצהרה זו על כל הטענות הכוזבות שמועלות נגדי מכיוון שעורכי הדין שלי יעצו לי שזה לא הפורום המתאים לעשות זאת. אני אגיד שאני מוטרד במיוחד מההתמודדות עם ההמונים ועם הפרסומים הנוראים של התקשורת. בכל הזדמנות, התקשורת פיתחה ותמרנה את הטענות האלה כדי להגיע למסקנות משלהן. אני מבקש מכולכם לחכות ולשמוע את האמת לפני שאתם מתייגים או מגנים אותי. אל תתייחסו אליי כאל עבריין, כי אני חף מפשע. נאלצתי לעבור בדיקה לא אנושית ומשפילה של מחלקת השריף במחוז סנטה ברברה ומשטרת לוס אנג'לס בתחילת השבוע. הם הגישו לי צו חיפוש שאפשר להם לצפות ולצלם את גופי כולל איבר מינן, ישבן, פלג גוף תחתון, ירכיים וכל אזור אחר שהם רוצים. הם חיפשו כביכול כל שינווי בצבע של העור שלי או כתמים על העור או עדויות אחרות למחלת העור שלי הנקראת ויטיליגו, עליה דיברתי בעבר. הצו גם הורה לי לשתף פעולה בכל בדיקה של הגוף שלי על ידי הרופא שלהם כדי לקבוע את מצב העור שלי כולל האם יש לי ויטיליגו או כל הפרעת עור אחרת. בצו עוד צוין כי אין לי זכות לסרב לבדיקה או לצילומים, ואם לא אשתף איתם פעולה, הם יציגו סירוב זה בכל משפט כאינדיקציה לאשמתי. זו הייתה החוויה הכי משפילה בחיי, שאף אחד לא צריך לסבול. וגם לאחר שמימשו את צו החיפוש הזה, הצדדים המעורבים עדיין לא היו מרוצים ורצו לצלם עוד יותר. זה היה סיוט, סיוט מחריד. אבל אם זה מה שאני צריך לסבול כדי להוכיח את חפותי, את חפותי המוחלטת, כך יהיה".
ב-5 בינואר 1994 בטקס פרסי ה-NAACP Image ה-26 נשא ג'קסון נאום בו טען כי הוא חף מפשע וזכה למחיאות כפיים מהקהל. גם מנחה הטקס תמך בג'קסון כאשר באחד מהפעמים שקרא בשמו הוסיף את המילים "חף מפשע עד שיוכח אחרת".
תגובת המדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב המידע על הפרשה התקבל על ידי התביעה ועל ידי ג'קסון עצמו. אף על פי שרוב החומרים שהתקבלו לתקשורת לא הוכיחו שג'קסון אשם התקשורת ניסתה לצייר זאת כך כי ג'קסון אשם בעיקר על ידי כותרות שקריות שלא תאמו לנכתב בתוכן הכתבה. בנוסף הודלף גם חומר מחקירת המשטרה וסופרו סיפורים לא רשמיים על פעילותו הפלילית לכאורה ואף פורסמו תמונות לא מחמיאות של ג'קסון.
אחת הכותרות שהוצגו הייתה: "מייקל ג'קסון: וילון נסגר" ובניו יורק פוסט הציגו את הכותרת "פיטר פן או סוטה" וכך היו רוב הכותרות שהוצגו. עיתונאי בשם דיימונד מהצהובון "Hard Copy" ניצל את 15 השנים הבאות על מנת להוכיח שג'קסון אכן פדופיל. למשל באחד מהפעמים הוא אמר שיש בידיו מסמכים שקשורים לחקירה והם "מצמררים". הוא טען כי אחד מהשמות שהופיעו בחקירה הוא השם מקולי קאלקין אך קאלקין הכחיש את הטענות שעבר התעללות על ידי ג'קסון.
שני צהובונים קנו מסמכים חסויים מהחקירה בשווי של 20 אלף דולר. באחד מהמסכים נכתב כי מספר עובדים לשעבר של ג'קסון מכרו עדויות שלהם על התנהגות בלתי הולמת של ג'קסון במקום לדווח על כך למשטרה. למשל זוג אחד טען כי ג'קסון ליטף את קאלקין באופן מיני. לאחר מכן הם טענו הכניס את ידיו למכנסיו. קאלקין הכחיש טענות אלו במשפט וגם במשפט שהיה נגד ג'קסון ב-2005.
כשג'קסון עזב את ארצות הברית בשביל מרכז הגמילה בלונדון הציע העיתון דיילי מירור טיול חינם בדיסניוורלד למי שיידע היכן ג'קסון נמצא בדיוק. בדיילי אקספרס טענו כי ג'קסון נמצא "במנוסה". בעיתון ניוז אוף דה וורלד טענו גם כי ג'קסון "נמלט". בצהובונים אלה גם טענו כי ככל הנראה ג'קסון טס לאירופה לעבור ניתוחים קומסטים שיהפכו אותו לבלתי מזוהה. מגיש תוכניות הטוק שואו הרלדו ריברה אף עשה באחד מתוכניותיו משפט מדומה שכביכול מאשים את ג'קסון בפשעיו. אם כי למרות זאת בסקר שנערך נמצא כי 75% מהמשיבים על הסקר חושבים שג'קסון דובר אמת.
תביעה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 בספטמבר הגישו ג'ורדן והוריו תביעה נגד ג'קסון. התביעה האשימה את ג'קסון במספר עבירות: פיתוי, גרימה מכוונת של מצוקה רגשית, התנהגות בלתי הולמת בכוונה, הונאה, רשלנות וביצוע מעשים מיניים בלתי הולמים. בנובמבר ביקשו עורכי דינו של ג'קסון להשהות את התיק למשך 6 שנים או עד לסגירת התיק הפלילי. החששות בנוגע למשפט אזרחי במהלך חקירה פלילית מתמשכת, ונגישות התובעים למידע על משפט אזרחי של התובעים, נבעה מזכויות התיקון החמישי של ג'קסון. מאחר ששתי קבוצות מושבעים גדולות סברו כי אין עדויות מספיקות להאשמות פליליות עד תום החקירה, התביעה יכלה להצליח להרכיב תיק סביב אסטרטגיית ההגנה במשפט, וליצור מצב הדומה לסיכון כפול.
בינואר 1994 ג'קסון היה אמור להעיד בעצמו אך העדות שלו נדחתה על ידי שופט בית המשפט העליון דייוויד מ. רוטמן אך רוטמן אמר כי אם יוגש נגד ג'קסון כתב אישום הוא ישקול לתת לו להעיד קודם. עורכי דינו אמרו שהוא "להוט" להעיד ושאם יוגש כתב אישום הם יתנגדו למהלך. ב-18 בינואר ג'קסון הסכים באופן רשמי כי הוא מוכן לדחות את העדות שלו. בנוסף עורכי דינו הצהירו כי אם אכן יוגש נגד ג'קסון כתב אישום הם יהיו מעוניינים שהמשפט הפלילי יהיה ראשון. אך החקירה נמשכה עד פברואר ולכן עורכי דינו היו צריכים להגיש בקשה לעכב את התביעה האזרחית. הבקשה נדחתה על ידי רוטמן ורוטמן קבע כי המשפט יתחיל ב-21 במרץ.
באותו החודש נקבע גם כי לא יוגש כתב אישום נגד אביו של ג'ורדן לאחר שעורכי דינו של ג'קסון הגישו נגדו תביעה בגין סחיטה בסוף אוגוסט 1993 מכיוון שג'קסון איחר על לדווח למשטרה על הסחיטה ואף ניהל משא ומתן עם אביו של ג'קסון במשך מספר שבועות סביב הנושא. אף על פי שנערך חיפוש בביתו של ג'קסון לא נערך בשום שלב חיפוש בבתים ובמשרדים של צ'נדלר או בבית של בארי רוטמן. בנוסף השוטרים חקרו ארוכות את העדים שהעידו כנגד ג'קסון ואף הפחידו אותם, בניגוד לחקירת הסחיטה שם לא הופעלו מהלכים שכאלה. אם כי חבר מושבעים גדול כן התכנס כאשר השניים סירבו להיחקר במשטרה. הארווד וויצמן, אחד מהאנשים בצוות ההגנה של ג'קסון טען כי הסיבה שהם ניהלו את המשא ומתן היה על מנת לפתור את המחלוקת מבלי לערב גורמים חיצוניים מבלי שהיא תיחשף לציבור
בפברואר 1994 התכנס חבר השופטים הגדול של מחוז סנטה ברברה כדי לבחון האם יש להגיש כתב אישום. במהלך 1994 הוצאו 2 מיליון דולר לחקירה בנושא ואף כונס פעמיים חבר מושבעים גדול אך אף אחד לא הצליח להוכיח את טענותיו של ג'ורדן.
הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצוות המשפטי של ג'קסון היה נפגש שלוש פעמים בשבוע בביתו של טיילור כדי לדון בתיק. בסופו של דבר, הוסכם שג'קסון חולה מכדי לעמוד במשפט ממושך וכי עליו להתייצב מחוץ לבית המשפט.
ב-25 בינואר 1994 ג'קסון והוריו של ג'ורדן הגיעו להסכם כאשר במסגרת ההסכם המשפחה קיבלה כ-23 מיליון דולר כאשר 5 מיליון מהם כיסו הוצאות משפטיות, 1.5 מיליון דולר לכל אחד מהוריו ושאר הכסף הלך לקרן נאמנות של ג'ורדן.
ב-29 בינואר נחשף כי ג'קסון ביקש מחברת הביטוח שלו לקחת חלק בתשלומי ההסדר. עורך דין מטעם החברה אמר כי החברה הציעה לג'קסון הצעה לפתרון הבעיה אך ג'קסון דחה אותה אף לאחר מכן ניהל עליה משא ומתן. רוס וורדריפ אנליסט מטעם החברה שלח מכתב לעורך דינו של ג'קסון ובו היה רשום:
"אקטים של פעילות מינית אינם מהווים פגיעה פיזית. יתר על כך פעולות מיניות, במיוחד כשהן נגד קטין, הן מטבען מכוונות והן פסולות ומזיקות. כיסוי בגין מעשים אלו הם תחת קוד המדיניות של מדינת קליפורניה".
על פי עורך דינו של ג'קסון חברת הביטוח שלו הייתה המקור הכלכלי להסכמי ההסדר. עורך דינו טען כי אף על פי שזה נשמע תמוה שחברת הביטוח הייתה המקור הכלכלי להסדר לחברת ביטוח יש את הזכות להסדיר תביעות המכוסות בביטוח כראות עיניו. בית המשפט הוא הגוף היחיד שיכול למנוע את הזכות הזו.
בשנת 2004 טען עורך דינו כי ג'קסון מתחרט על כך שהסכים להסדר. הוא טען כי אנשים אשר היו אמורים להרוויח מעבודתו של ג'קסון דחפו אותו להסכים להסדר על מנת למנוע פרסום שלילי אשר היה חשש שיוביל לפגיעה במכירות אלבומיו או כרטיסים להופעותיו. לטענתו ג'קסון לעולם לא הודה במעשיו (על פי החוק הסכמה להסדר לא משמש כראיה) ובנוסף גם רצה להימנע מקרקס תקשורתי. גם ג'קסון עצמו הגיב לנושא ההסדר כאשר אמר: "רציתי להמשיך את חיי. יותר מדי אנשים כבר נפגעו. אני רוצה להמשיך ליצור תקליטים. אני רוצה לשיר. אני רוצה להופיע שוב... זה הכישרון שלי. העבודה הקשה שלי. החיים שלי. ולכן החלטתי כך".
סגירת החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התובע המחוזי גיל גרסטי אמר כי ההסדר לא השפיע על העמדה לדין פלילי וכי החקירה נמשכת. ג'ורדן צ'נדלר נחקר לאחר ההסדר על ידי בלשים שחיפשו ראיות להתעללות בילדים, אך לא הוגשו כתב אישום פלילי לאחר חקירה זו. ב-2 במאי 1994, חבר המושבעים הגדול של מחוז סנטה ברברה התפרק מבלי להרשיע את ג'קסון, בעוד חבר מושבעים גדול בלוס אנג'לס המשיך לחקור את הטענות על התעללות מינית.
ב-11 באפריל 1994, מושב המושבעים הגדול בסנטה ברברה הוארך ב-90 יום, מה שאפשר לאסוף ראיות נוספות. אם כי אנשים אשר היו מעורבים בחקירה אמרו כי הם היו מתוסכלים מחקירת חבר המושבעים הגדולה, ולא מצאו ראיות ישירות להאשמות ההטרדה.
משפחת צ'נדלר הפסיקה לשתף פעולה עם החקירה בסביבות 6 ביולי 1994 אך עד אז ג'ורדן הביע את נכותנו להעיד במשפט. ב-22 בספטמבר בעקבות חוסר העדות של ג'ורדן במשפט ועקב חוסר הראיות החקירה נסגרה באופן רשמי והמשטרה לא הגישה כתב אישום פלילי. פרקליטת המחוז סנידון לורן וייס, וראש היחידה לפשעי מין במחוזי DA, אמרו כי הפסקת החקירה אינה משקפת חוסר אמונה באמינות הקורבנות לכאורה. כל החקירה כללה שני מושבעים גדולים ויותר מ-400 איש ונחקרו במשך 13 חודשים, כך הם טענו. עוד נאמר כי חלק מהילדים שמחקרו העדויות שלהם נמצאו יותר מאוחר כשקריות. לטענת חבר השופטים הגדול, הראיות שהציגו משטרת סנטה ברברה ומפלגת ה-LAPD לא היו משכנעות מספיק כדי להפליל את ג'קסון או לזמן אותו למשפט, אף על פי ששופטים גדולים יכולים להפליל את הנאשם אך ורק על עדויות. על פי דו"ח של "Showbiz Today" משנת 1994, חבר השופטים הגדולים טענו כי "לא נשמעו ראיות מזיקות" והם "לא שמעו שום עדות מזיקה" במהלך הדיונים.
לאחר ההסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבוע לאחר ההסדר בינואר 1994 הודיע פרקליט מחוז לוס אנג'לס אתורני גרסטי כי הוא תומך בתיקון חוק האוסר על קורבנות תקיפה מינית להיאלץ להעיד בהליכים פליליים. התיקון, שהוכנס לאספת המדינה בפברואר, היה מאפשר מיד לגרסטי לחייב את עדותו של ג'ורדן צ'נדלר.
ב-15 בפברואר 1994 שידרה PBS Frontline סרט תיועדי תחת השם "Tabloid Truth: The Michael Jackson Story" אשר עסק בפרשה. הסרט התמקד בעיקר בעוזרי משק הבית של ג'קסון שמכרו לצהובונים סיפורים אודות הפרשה, אם כי הסרט הציג את עדותם כלא אמינה. בנוסף הסרט סיפר גם את סיפורו של סוג עובדים נוסף שעבד אצל ג'קסון בעבר ומכר גם הוא סיפור על התעללות בילדים באמצעות שחקן הקולנוע הפורנוגרפי פול ברסי, שבעבר מכר בהצלחה סיפור ל"נשיונל אנקווירר". ברסי ערך הקלטה מוקלטת של ראיות לכאורה ואמר כי בכוונתו להעביר אותה לפרקליט המחוז. הוא מכר את הסיפור לעיתון "גלוב" תמורת 15,000 דולר.
שלוש שנים לאחר מכן הוציא ויקטור מ. גוטיירז ספר על מערכת היחסים בין ג'ורדן צ'נדלר וג'קסון. גוטיירז טען כי הספר מבוסס על יומן שג'ורדן ניהל אז וכלל פרטים על מפגשים מיניים לכאורה עם ג'קסון. אך על פי העיתון הגרמני די טאגסצייטונג, גוטיירז השתתף בפגישות של איגוד אהבות הנערים הצפון אמריקאי (NAMBLA), קבוצה הדוגלת באי-הפללה של פדופילים ופדרסטים, כעיתונאי בשנות השמונים. לדבריו, הקבוצה חשבה על ג'קסון כ"אחד מאיתנו" והם התעקשו שהקשר בין ג'ורדן לג'קסון היה רומנטי.
בשנת 1997, ג'קסון הגיש תביעה אזרחית נגד גוטיירז בגין לשון הרע לאחר שהוא טען כי יש לו קלטת של ג'קסון שהטרידה את אחיינו ג'רמי, בנו של ג'רמיין ג'קסון. חבר המושבעים פסק לטובת ג'קסון, וגוטרייז נאלץ לפצות אותו ב-2.7 מיליון דולר. גוטיירז ברח לצ'ילה לאחר התביעה. עורכת דינו של ג'קסון, זיה מודאבר, אמרה, "השופטים אמרו לנו שהם לא רק רוצים לפצות את מר ג'קסון ולהעניש את ויקטור גוטיירז, אלא לשלוח הודעה שנמאס להם מהצהובונים שמשקרים על ידוענים תמורת כסף". ג'קסון הגיש גם תביעה בסך 100 מיליון דולר נגד דיאן דימונד לאחר שהופיעה בתוכנית הבוקר של KABC "קן וברקלי" כדי לדון בקלטת לכאורה של גוטיירז. לאחר שידור הדיווח, ג'קסון הודיע שיתבע את חברי התקשורת ש"הפיצו שקרים ושמועות אכזריות עליו בניסיונות להרוויח כסף, להועיל לקריירה שלהם, למכור עיתונים או לגרום לצופים לצפות בתוכניות שלהם". אך תביעתו נדחתה בשנת 1997.
ג'ורדן שחרר את עצמו באופן חוקי מהוריו בשנת 1994, בגיל 14. בשנת 1996 תבע אוון צ'נדלר את ג'קסון בסביבות 60 מיליון דולר, בטענה שג'קסון הפר הסכם שמעולם לא ידון במקרה. בשנת 1999 פסק בית משפט לטובת ג'קסון ודחה את התביעה. בשנת 2006 האשים ג'ורדן את אביו כי תקף אותו בעזרת מוט, חנק אותו וריסס את פניו עם גז מדמיע אך האישומים בוטלו. ב-5 בנובמבר 2009, ארבעה עשר שבועות לאחר מותו של ג'קסון, אוון צ'נדלר נמצא מת לאחר שהתאבד.
השפעה על הקריירה של ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תדמיתו של ג'קסון והצלחתו המסחרית נפגעו בעקבות הפרשה. ממשלת איחוד האמירויות הערביות אסרה עליו להופיע במדינה. בנוסף באותה תקופה ג'קסון היה אמור להקליט שיר ולצלם קליפ עבור הסרט החיים על פי משפחת אדמס אך נמנע מלעשות זאת וכתוצאה מכך הפסיד 5 מיליון דולר. בנוסף לכך באותה תקופה הוא התמכר לסמים בעקבות הפרשה וכתוצאה מההתמכרויות שלו לסמים מותג לא ידוע של בשמים אשר היה אמור לשתף איתו פעולה, ביטל איתו את שיתוף הפעולה. בנוסף גם חברת פפסיקו ביטלה את שיתוף הפעולה איתו. בנוסף באותה תקופה ג'קסון היה אמור לכתוב שיר המהדורה השלישית של המשחק סוניק הקיפוד אך מסיבות לא ידועות הפרויקט לא יצא לפועל, ככל הנראה גם בגלל הפרשה.
ב-6 בדצמבר 1993 היה ג'קסון אמור להופיע בתיאטרון ביקון בניו יורק ואף המופע היה אמור להיות מוקלט ומשודר בטלוויזיה על ידי רשת HBO אך כתוצאה מהלחץ הנפשי שנגרם לו בעקבות הפרשה ג'קסון התמוטט לפניי ההופעה וכתוצאה מכך ההופעה בוטלה. כשנה לאחר מכן יצא לסיבוב ההופעות HIStory World Tour שלמרות ההצלחה המטורפת שלו ג'קסון הופיע רק פעמיים בצפון אמריקה במהלך כל סיבוב ההופעות.
טענות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 בדצמבר 2003 הואשם ג'קסון בשבעה אישומים של התעללות מינית בילדים ושתי עבירות של שידול אדם אחר לבצע התעללות מינית בילדים. ג'קסון הכחיש את ההאשמות. סנדון שוב הוביל את התביעה.
המשפט נגד ג'קסון החל בסנטה מריה, קליפורניה, ב-31 בינואר 2005. השופט התיר עדויות על טענות עבר, כולל פרשת 1993, כדי לקבוע האם לנאשם יש נטייה לבצע פשעים מסוימים. עם זאת, ג'ורדן צ'נדלר עזב את המדינה כדי להימנע מלהעיד. ההגנה טענה: "התובעים ניסו לגרום לו [צ'נדלר] להופיע והוא לא התייצב. יש לנו עדים שיכולים להעיד שהוא אמר להם שזה לא קרה ושלעולם לא ידבר עם הוריו שוב על מה שהם גרמו לו לומר".
ג'ון צ'נדלר העידה כי לא דיברה עם בנה 11 שנים. במהלך עדותה טענה כי לא זכרה שהייתה תביעה נגדית על ידי ג'קסון וכי מעולם לא שמעה על כך מעורך דינה. היא גם אמרה כי מעולם לא הייתה עדה להתעללות. ג'קסון לא נמצא אשם בכל 14 האישומים ב-13 ביוני 2005.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Case Files: Boy Says Jackson Molested Him, AP NEWS (באנגלית)
- ^ A timeline of all the allegations against Michael Jackson, The Independent, 2019-03-06 (באנגלית)
- ^ Amelia McDonell-Parry, Amelia McDonell-Parry, Michael Jackson Child Sexual Abuse Allegations: A Timeline, Rolling Stone, 2019-01-29 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Steve Knopper, MJ: The Genius of Michael Jackson, Simon and Schuster, 2016-06-28. (באנגלית)
- ^ Press, The Associated (1994-01-11). "Jackson's Accuser Details Sexual Allegations". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-07.
- ^ Cros, Jessica (1993-11-08). "WHILE JACKSON TOURS, THE LAWYERS WAR". Washington Post (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-07.
- ^ Sisario, Ben (2019-01-31). "What We Know About Michael Jackson's History of Sexual Abuse Accusations". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-07.
- ^ https://consequence.net/2017/04/the-unsolved-controversies-of-michael-jackso
- ^ Michael Jackson Child Sexual Abuse Case: Timeline of Events, web.archive.org, 2021-01-20
- ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, LinkedIn, Email, Copy Link URLCopied!, Print, Judge Gives Prosecutors Access to Information in Jackson Civil Suit : Courts: Jurist also refuses to restrict attorneys' remarks to the media. Lawyers agree on subjects they won't discuss., Los Angeles Times, 1993-12-18 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Randall Sullivan, Untouchable: The Strange Life and Tragic Death of Michael Jackson, Grove/Atlantic, Inc., 2012-11-06. (בערבית)
- ^ "1993: Michael Jackson accused of child abuse" (באנגלית בריטית). 1993-08-24. נבדק ב-2021-08-07.
- ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, LinkedIn, Email, Copy Link URLCopied!, Print, Police Say Seized Tapes Do Not Incriminate Jackson : Investigation: Officials continue to interview children in connection with molestation allegations., Los Angeles Times, 1993-08-27 (באנגלית אמריקאית)