האגן איש טרונג
הַאגֶן איש טְרוֹנֶג[1] (בגרמנית: Hagen von Tronje) הוא דמות המופיעה בשירת הניבלונגים, בה הוא מתואר כווסל של המלך גונתר משושלת בורגונד. האגן מייצג את דמותו של הווסל הנאמן נאמנות מוחלטת לאדונו, ואשר לא נוטש את אדונו גם במחיר מותו הוודאי (של הווסל). נאמנות זו, כפי שמתבטאת בהתנהגותו של האגן בשירת הניבלונגים, מכונה בשפה הגרמנית Nibelungentreue.
דמותו של האגן בשירת הניבלונגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שירת הניבלונגים
באפוס הגרמני "שירת הניבלונגים" מצווה המלכה ברונהילדה (אשתו של גונטר) את האגן להרוג את הגיבור המיתולוגי זיגפריד, אשר חילל את כבודה. האגן, רוכש את אמונה של קרימהילדה (אשת זיגפריד ואחות המלך), וטרם יציאה למסע ציד, נודע לו ממנה על נקודת התורפה של זיגפריד - חלק אחד בגבו של הגיבור כוסה על ידי עלה תאנה, בעת שהלה רחץ בדמו של הדרקון פפניר, אותו הרג. בחלק זה של גופו, זיגפריד הגיבור אינו מוגן מפני התקפה.
בעת מסע הציד, זיגפריד נהייה צמא, ורואה מעיין סמוך למקום המצאם. האגן מציע לו לשתות ממימי המעיין, ובעת שזיגפריד כורע לשתות, האגן נועץ סכין בגבו, והורגו. לאחר הרצח, דורשת קרימהילדה לנקום ברוצח בעלה, אך גונתר מסרב לבקשת אחותו ולא מוכן לבגוד במשרתו.
לאחר זמן, קרימהילדה נישאת לאצטל, ומתכננת את הנקמה בהאגן ובבני משפחתה. היא מזמינה אותם לארצו של בעלה, כביכול על מנת ליישר את ההדורים ביניהם, והם נענים בחיוב להזמנתה. בדרכם אל ממלכתו של אצטל, מתגלה להאגן כי אם ימשיכו במסע, יבוא הקץ על כל חברי המשלחת. על אף הידיעה, הם ממשיכים בדרכם לעבר מוות ודאי, תוך קיום מצוות הנאמנות לה הם מחויבים מתוקף שבועתם הפיאודלית.
השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחס אל האגן השתנה עם הזמן, ובעוד בתחילה הוא נחשב לנבל שפל התוקע סכין בגב, בתקופה מאוחרת יותר, הוא נתפש דווקא כדוגמה למופת של הווסל הצייתן, שממלא את הוראות אדוניו ללא שאלות.
במאה ה-19 וראשית המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר גילויים מחדש של כתבי "שירת הניבלונגים", בשלהי המאה ה-18 היצירה זכתה לעדנה מחודשת, אך האגן נחשב לאדם מנוול, אשר לא מהסס לנקוט באמצעים בלתי מקובלים על מנת לחסל את יריביו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הואשמו היהודים בכך ש"תקעו סכין בגב האומה הגרמנית", בפרפרזה על מעשהו של האגן לזיגפריד.
בגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם זאת, בעקבות סרטו של פריץ לאנג, הניבלונגים (1924) בו הוצג האגן לא כנבל, כי אם המודל לחיקוי של הגרמני הצייתן, השתנה היחס אליו לטובה.[2] הנאצים אימצו סרט זה לחיקם, והוא שימש להם לתעמולה בעד הצייתנות של העם למנהיג העליון של העם.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירת הניבלונגים, תרגום: אריה סתיו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006.
