דרכו של עולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דרכו של עולםאנגלית: The Way of the World) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי האנגלי ויליאם קונגריב (William Congreve‏; 1729-1670). הצגת הבכורה שלו התקיימה ב-1700 בתיאטרון בלינקולנ'ס אין פילדס (Lincoln's Inn Fields) בלונדון. הוא נחשב כאחת מהקומדיות הטובות ביותר של תקופת הרסטורציה האנגלית בספרות ועדיין נוהגים להציג אותו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת המחזה נסובה סביב דמויותיהם של שניהם מאהבים: מיראבל ומילאמאנט (ידוע מאוד הביצוע המקורי שלהם בידי ג'ון ורברוגן (John Verbruggen) ואן ברייסגירדל (Anne Bracegirdle). על-מנת שהשניים יוכלו להינשא ולקבל את נדונייתה המלאה של מילאמאנט, מיראבל חייב לקבל את ברכת דודתה של מילאמאנט, ליידי וישפורט. לרוע מזלם, היא אישה מרירה מאוד, שבזה למיראבל ורוצה שהאחיין שלה, סר וילפול, יישא את מילאמאנט לאישה.

דמות אחרת, פיינול, מנהל רומן חשאי עם גברת מארווד, חברתה של גברת פיינול, שכתגובה על כך מנהלת רומן עם מיראבל.

וייטוול הוא משרתו של מיראבל, שנשוי לפויבל, בת-לווייתה של ליידי וישפורט. וייטוול מעמיד פנים שהוא סר רולאנד, לפי הוראתו של מיראבל ומנסה להערים על גברת וישפורט ולהתארס איתה אירוסים כוזבים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה הראשונה ממוקמת בבית השוקולד, שם מיראבל ופיינול סיימו זה עתה לשחק קלפים. משרת נכנס ומספר למיראבל שווייטוול (משרתו של מיראבל) ופויבל (בת-לווייתה של ליידי וישפורט) נישאו באותו בוקר. מיראבל מספר לפיינול שהוא אוהב את מילאמאנט והלה מעודד אותו לשאת אותה לאישה. וייטווד ופטיולאנט מגיעים ומודיעים למיראבל שעומד לשאת לאישה את ליידי וישפורט, שהוא עתיד להפסיד 6000 פאונד מירושתה של מילאמאנט. הוא יקבל את הכסף רק אם הוא יוכל להשיג את הסכמתה של ליידי וישפורט לנישואיו עם מילאמאנט.

מערכה שנייה מתרחשת בפארק סנט ג'יימס. גברת פיינול וגברת מארווד משוחחות על שנאתן לגברים. פיינול מופיע ומאשים את גברת מארווד (שאיתה יש לו רומן) שהיא אוהבת את מיראבל (מה שאכן נכון). בינתיים, גברת פיינול (שהייתה מאהבתו הקודמת) מספרת למיראבל שהיא שונאת את בעלה, והם מתחילים לרקום מזימות כדי להערים על ליידי וישפורט ולקבל את הסכמתה לנישואים. מילאמאנט מופיעה בפארק, וזועמת על ליל אמש (בו ליידי וישפורט התעמתה עם מיראבל). היא מיידעת אותו שהיא אינה שבעת רצון מתוכניתו של מיראבל, שעליה יש לה מושג קלוש. לאחר שהיא עוזבת את המקום, המשרתים שזה עתה נישאו ומיראבל מזכירים להם את תפקידם במשחק.

המערכות השלישית, הרביעית והחמישית נערכות כולן בביתה של ליידי וישפורט. אנחנו מתוודעים לליידי וישפורט, שזוכה לעידודו של פויבל לשאת את "סר רולאנד" – דודו לכאורה של מיראבל – כדי שמיראבל יאבד את הירושה. אולם, סר רולאנד הוא למעשה וייטוול בתחפושת, שהתוכנית היא להשיאו לגברת וישפורט, נישואים שאינם יכולה לצאת לפועל מכיוון שזו עלולה להיות ביגמיה, ויתרה מכך – חרפה מעמדית (וייטוול הוא רק משרת, בעוד שליידי וישפורט היא אריסטוקרטית). מיראבל יציע את עזרתו להוציא אותה מהמצב המביך אם היא תיאות לנישואיו. מאוחר יותר, גברת פיינול דנה על התוכנית עם פויבל, אולם הדבר נודע לגברת מארווד. אחר-כך היא מספרת על התוכנית לפיינול, שמחליט שהוא ייקח את כספה של אשתו ויעזוב עם גברת מארווד.

מיראבל ומילאמאנט, שניהם בהחלטה נחושה, דנים לפרטי פרטים על התנאים שבהם יוכלו להסכים להינשא זה לזה ומגלים את רגשותיהם העמוקים זה לזה. לבסוף מיראבל מבקש את ידה של מילאמאנט ובעידודה של גברת פיינול (כמעט הסכמתה, מכיוון שמילאמאנט יודעת על יחסיהם הקודמים), מילאמאנט נענית לו. מיראבל עוזב כשליידי וישפורט מגיעה, והיא מודיעה שהיא מעוניינת בכך שמילאמאנט תינשא לאחיינה, סר וילפול ויטווד, שזה עתה הגיע מהכפר). אחר-כך ליידי וישפורט מקבלת מכתב שמספר על מזימת סר רולאנד. סר רולאנד לוקח את המכתב ומאשים את מיראבל בניסיון לחבל בחתונתם. ליידי וישפורט נאותה להרשות לסר רולאנד להביא חוזה נישואים באותו הלילה.

במערכה החמישית ליידי וישפורט מגלה את המזימה, ופיינול דואג שווייטוול ייאסר. גברת פיינוול מספרת לפויבל על כך שהרומן שהיה לה קודם לכן עם מיראבל ידוע לכל. ליידי וישפורט מופיעה עם גברת מארווד, לה היא מודה על שחשפה בפניה את המזימה. בשלב זה פיינול מופיע ומשתמש במידע על הרומן שהיה לגברת פיינול עם מיראבל וחוזה הנישואים של מילאמאנט להתחתן אותו על מנת לסחוט את ליידי וישפורט, בטענה שאסור לה להתחתן לעולם ושעליה להעביר לידיו את כל כספה. ליידי וישפורט מספרת למיראבל שהיא תיתן את הסכמתה לנישואים אם הוא יוכל לשמור את ממונה וכבודה. מיראבל קורא לווייטוול שמביא לו חוזה מהתקופה שלפני נישואיהם של הזוג פיינול שבהם גברת פיינול נותנת את כל רכושה למיראבל. הדבר מנטרל את ניסיון הסחיטה, שלאחריו מיראבל משיב לעצמו את רכושה של גברת פיינול ולאחריו הוא חופשי לשאת לאישה את מילאמאנט ולקבל את מלוא הירושה בסך של 6000 פאונד.

האפיגרף של מהדורת 1700[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום פקסימיליה של המהדורה הראשונה "דרכו של עולם"

האפיגרף שנמצא בעמוד הראשי של מהדורת 1700 של "דרכו של עולם" מכיל שתי ציטטות לטיניות מתוך הסאטירות של הורטיוס:

1. "כדאי, לאלו מכם שאינם מייחלים להצלחתם של הנואפים, לשמוע מאיזה ביש מזל הם סובלים, ועד כמה הנאתם נפגמת כתוצאה מכאב, ואפילו אם הם מצליחים לעיתים נדירות, דרכם מסוכנת ורבת מהמורות."

2. "איני חושש להימצא במחיצתה, מכך שבעלה ייחפז בשובו מהכפר, הדלת תיפתח בפתאומיות, הכלב ינבח, הבית ירעד לקול הרעש, האישה, חיוורת כמתה, תקפוץ ממיטה, המשרתת ששותפה לכך תצרח, חוששת לעורה, בעלת הבית האשמה שלה תחשוש לנדונייתה ואני לשלי."

הציטטות מהוות תמרור אזהרה מהתוצאות שנגרמות בגין חוסר נאמנות ותרמית.

הקשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1700, עולם התיאטרון של לונדון עבר שינוי משמעותי, מהימים בהם היה לדוגמה המחזה, The Country Wife. צ'ארלס השני, מלך אנגליה כבר לא היה מלך והחצר הראוותנית שהתהוללה בצורה מופקרת ושופעת הוחלפה בחצרו האפורה והתכליתית יותר של ויליאם השלישי ההולנדי. אשתו, מרי השנייה יצאה לגמלאות הרבה לפני מותה, ולא נראתה הרבה בפרהסיה. ויליאם עצמו היה מלך לוחמני שידוע שהיה עוין לדרמה. התהפוכות הפוליטיות שבעבעו מתחת לפני השטח בהרבה מקומדיות הרסטורציה, עדיין היה נוכחות, אולם בצורה אחרת.

אחד ממאפייניה של קומדיות הרסטורציה היא ההתנגדות לאנשי החצר השנונים (שתכופות נמנו על הקבליירים), לאנשי העסקים או לאנשי הכפר הפשוטים וחסרי הבינה שרואים אותם לא רק כחסרי תחכום, אלא גם, תכופות (לשם דוגמה, במחזותיה הפופולריים מאוד של Aphra Behn בשנות השבעים של המאה ה-17) כפוריטניים או כמתנגדים לכנסייה האנגליקנית. ב-1685, אנשי החצר והקבליירים היו בעלי הכוח, וקומדיות הרסטורציה המעיטו בערכם של אותם טיפשים ורדודים שהפסידו ברסטורציה האנגלית. אולם, ב-1700, ידו של הצד האחר הייתה על העליונה.

המהפכה המהוללת, בה הודח המלך ג'יימס השני, יצרה מערכת חדשה של קודים חברתיים ששלטו בקרב הבורגנות. במערכת הקפיטליסטית החדשה היה דגש רב יותר על נכסים וחוקי קניין. לכן, המחזה שופע בעגה משפטית ופיסקלית ובחוזי נישואין. ההיבטים החוקיים החדשים הללו מאפשרים לדמויות כמו גברת פיינול להבטיח את החופש שלהן ולנישואיהם של למיראבל ומילאמאנט להתנהל בשוויון באמצעות הסכם טרום נישואים.

ניתן להבחין במפנה זה בנקודות מבט החברתיות באופן הטוב ביותר בדמויותיהם של פיינול ומיראבל, שמייצגים בהתאמה, את הצורה הישנה והצורה החדשה של קשרי הנישואין: עוצמה מינית בתחילה שמתפתחת אחר-כך לידי עוצמה חומרית.

היבטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר היבטים של המחזה עוררו שיח ביקורתי:

  1. האהבה המבוטאת במחזה נוטה להיות מושתתת על יתרון חומרי במקום על אהבת בן או בת הזוג. ניתן להבחין בזאת בסצנה בה מילאמאנט ומיראבל חותמים על הסכם טרום נישואים, מילאמאנט עומדת על כך שיהיו בידיה מגוון אפשרויות של חופש וכוח, מה שהיה די יוצא דופן באותה תקופה.
  2. לא ניתן לראות אף אחת מהדמויות במחזה כ"טובה", ומכיוון שכך, קשה להבחין בגיבור או גיבורה, או במישהו שמעורר סימפתיה.
  3. למרות שתכופות רואים במחזה סאטירה אודות המעמדות הבטלים בשנת 1700, ניתן לסבור שהמחזה פשוט נובע מתוך כך.

המחזה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Congreve, William (2000). The Way of the World. London, England: A & C Black Limited.
  • Klekar, Cynthia. “Obligation, Coercion, and Economy: The Gift of Deed in Congreve’s The Way of the World.” In The Culture of the Gift in Eighteenth-Century England, ed. Linda Zionkowski and Cynthia Klekar. New York: Palgrave MacMillan, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרכו של עולם בוויקישיתוף