דפוק וזרוק בפריז ובלונדון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ורג' אורוול |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
רומן  |
| נושא |
עוני, פריז, לונדון |
| מקום התרחשות |
פריז, לונדון |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Gollancz |
| תאריך הוצאה | 1933 |
| מספר עמודים | 239 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת כנרת |
| תאריך | 2010 |
| תרגום | סמדר מילוא |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002779508 |
  | |
דָפוּק וְזָרוּק בפריז ובלונדון (במקור האנגלי: Down and Out in Paris and London) הוא ספר מאת הסופר האנגלי ג'ורג' אורוול, שפורסם ב-1933. זהו ספר זיכרונות בשני חלקים על חוויית העוני בשתי ערים. החלק הראשון הוא תיאור החיים כנתמך של מערכת הרווחה בפריז, והחוויות של עובד במטבחי מסעדות. החלק השני הוא יומן מסע על החיים בדרכים בלונדון ובסביבתה מנקודת מבטו של חסר-בית, הכולל תיאורים של סוגי האכסניות וטיפוסי האנשים שניתן למצוא בשולי החברה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורוול, סופר בריטי עני, שהיה בעבר שוטר ועזב את תפקידו, מוצא את עצמו בשתי הבירות האירופיות הגדולות: לונדון ופריז. בלונדון הוא חווה מקרוב חסרי בית, ובפריז הוא עובד כשוטף כלים במסעדה, ומתאר בפירוט את קשייו.
בתחילה, בשנת 1927, עבר לגור בחדר בשוק פורטובלו בלונדון. בעודו כותב עבור מספר מגזינים, החל במסעות בלונדון ובסביבתה, על מנת לאסוף חומר עבור מאמרו "The Spike", המאמר הראשון שלו שראה אור, שישמש לאחר מכן כחלק השני בספרו "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון". באביב 1928 עבר לפריז וגר ברובע הלטיני. בעקבות המהפכה הרוסית, הייתה במקום קהילה גדולה של מהגרים רוסיים שהיגרו לפריז. דודתו של אורוול, נלי לימוזין, גרה גם היא בפריז ותמכה בו חברתית וכלכלית. אורוול ניהל חיים חברתיים פעילים, עסק בכתיבה ופרסם מספר מאמרים במגזינים אוונגארדיים.
בשנת 1929 חלה אורוול, וזמן קצר לאחר מכן, נגנב כסף מביתו. הגנב ככל הנראה לא היה האיטלקי הצעיר שתואר ב"דפוק וזרוק". באחת ההקדמות לספר נכתב ש"התחשבות ברגישות של הוריו הייתה דורשת את דיכויה של ההרפתקה. מי שדרדר את אורוול לעוני קיצוני עשה לו גם טוב. עשרת השבועות האחרונים שלו בפריז זרעו את הזרעים של ספרו הראשון שיצא לאור".
פרסום הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרסה הראשונה של הספר נקראה "יומנו של שוטף כלים", הושלמה באוקטובר 1930, וכללה רק את תיאור השהות שלו בפריז. הוא הציע את הספר למוציא לאור בקיץ 1931, אך נדחה. כעבור שנה כתב אורוול את הגרסה הכוללת את הסיפורים על לונדון והציע אותה לבית ההוצאה "פבר ופבר" (Faber and Faber), שם שימש ת"ס אליוט כעורך ראשי, אך גם הוא דחה אותו ואמר: "אכן מצאנו עניין רב מאוד, אך אני מצטער לומר שזה לא בשל לפרסום".
אורוול השאיר עותק בביתה של מייבל פיירץ, שהייתה ידידה של הוריו. היא לקחה את כתב היד לסוכן ספרותי, לאונרד מור, שסבר שהספר יתאים לבית ההוצאה "גולנץ" שהוקם באותה עת. ויקטור גולנץ היה מוכן לפרסם את היצירה, בכפוף להסרת ביטויים בשפה לא נקייה וכמה שמות של אנשים הניתנים לזיהוי, והציע מקדמה של 40 ליש"ט. אורוול התלונן כי קטע אחד שגולנץ ביקש לשנות או לחתוך היה "החלק הטוב היחיד בכתיבה בספר". שם הספר שהציע גולנץ, "וידויים של מטה ומעלה", הטריד את אורוול. ביולי 1932 הציע אורוול לקרוא לספר The Lady Poverty, בהתייחס לשירה מאת אליס מיינל. באוגוסט 1932 הציע את השם "שבחי העוני". ברגע האחרון שינה גולנץ את שם הספר. אורוול לא רצה לפרסם את הספר תחת שמו האמיתי, אריק בלייר, ו"אורוול" היה השם שבו השתמש מכאן ואילך ליצירותיו העיקריות, אם כי עדיין פורסמו מאמרים תקופתיים רבים תחת שמו אריק בלייר. הספר פורסם ב-9 בינואר 1933 וזכה לביקורות חיוביות. לאחר מכן הוא פורסם על ידי הרפר אנד ברדרס בניו יורק. אולם המכירות היו נמוכות עד דצמבר 1940, אז הדפיסה הוצאת ספרי פינגווין 55,000 עותקים למכירה במחיר של שישה פני.
אמת או דמיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד הוויכוחים סביב הספר הוא, האם מדובר באוטוביוגרפיה עובדתית או בדיה חלקית. אורוול כתב במבוא למהדורה הצרפתית משנת 1935: "אני חושב שאני יכול לומר שלא הגזמתי בדבר למעט ככל שהסופרים מגזימים מתוך בחירה. לא הרגשתי שעלי לתאר אירועים בסדר המדויק שבו הם התרחשו. אבל כל מה שתיארתי אכן התרחש בזמן כזה או אחר". בפרק 14, ברור שאורוול אכן עיוות את העובדות בכך שטען שבשובו מפריז הוא מצא את עצמו גר ברחוב בלונדון, ו"לא היה לו שמץ של מושג איך להשיג מיטה זולה". זה כמובן מגביר את המתח, אך האמת היא שבפריז הוא כבר כתב את המאמר הנחשב הראשון שלו, "הספייק", המתאר לילה שבילה באכסניה זולה בנוטינג היל שבלונדון לפני שעזב לפריז.
ב"הדרך לרציף ויגן" התייחס אורוול לחוויות הצפיפות המתוארות ב"דפוק וזרוק בפריז ובלונדון", וכתב כי כמעט כל האירועים שתוארו שם אכן קרו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמרי הרצוג, "דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון" מאת ג'ורג' אורוול: גיא עוני - ביקורת סיפרות, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
- ארנה קזין, מי צריך שוטפי כלים?, באתר "העוקץ", 20 בפברואר 2011
- דפוק וזרוק בפריז ובלונדון, באתר OCLC (באנגלית)
- דפוק וזרוק בפריז ובלונדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)