דיתי רונן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיתי רונן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 25 במאי 1952 (בת 71)
תל אביב, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק עורכת
משוררת
מרצה
יועצת
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
צאצאים אלה רונן עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5
ditironen.wordpress.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיתי רונן (נולדה ב-25 במאי 1952) משוררת, עורכת, יועצת, מרצה וחוקרת בתחומי מדיניות תרבות, תיאטרון וספרות. יצירתה פורסמה בכתבי עת, באנתולוגיות ובמוספים ספרותיים. כמה משיריה הולחנו וחלקם תורגמו לשפות זרות[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונן נולדה וגדלה בתל אביב. סיימה את התיכון במגמה ביולוגית. שירתה בנח"ל, בקיבוץ ארז ובקלייה.

רונן היא בוגרת לימודי תיאטרון בפקולטה לאמנויות שבאוניברסיטת תל אביב, ולימודי חינוך מיוחד במסגרת המכון להכשרת אקדמאים להוראה. בעלת תעודת הוראה בחינוך מיוחד. סיימה תואר שני בהצטיינות בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. עבודת הגמר שלה הוגשה ב-1987 ועסקה בבדיקת ההשפעה של התנסות בתיאטרון בובות על הדימוי העצמי של ילדים בעלי ליקויי למידה[2]. לאחר מכן סיימה תואר שלישי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. כותרת עבודת הדוקטורט שלה משנת 2007 היא "העצמי המשחק - מחליפים זהויות", והיא עסקה בזהויות בפעילות משחקית[3].

בתחילת דרכה עבדה כמורה טיפולית במסגרת החינוך המיוחד ולאחר מכן כמדריכה פדגוגית ומרצה בתחומי החינוך המיוחד והתיאטרון[1]. בשנים 1998–1999 עבדה בריכוז תחומי התיאטרון והספרות באגף לאמנויות בעיריית תל אביב. בשנים 1999–2002 עבדה בריכוז תחום מדיניות התרבות. היא ניהלה בשנים 1999–2006 את המחלקה לספרות ובשנים 2002–2006 את המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות במשרד התרבות[1].

רונן נשואה, אם לחמישה, ומתגוררת בנווה מונוסון[1]. בתה היא הזמרת-יוצרת אלה רונן.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס מנכ"ל משרד התרבות, 2001[4]
  • אות קסת הזהב מטעם אגודת הסופרים העברים בישראל, 2006[4]
  • Best Poetic Cycle (For Night Siècle. Given by Ditet e Naimit Poetry Festival, Macedonia, Oct.2011)[4]
  • A Special Contribution to the Literature (Given by Ditet e Naimit Poetry Festival, Macedonia, Nov. 2011)[4]
  • תחרות המשוררים והשירים שהתקיימה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי טרה פואטיקה, באוקראינה, 2014[5]
  • פרס קוגל לספרות יפה לסיפרה 'שיבת הבית ונדודיו', 2016[6]
  • אקו"ם פרס על שם נתן יונתן ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה על "דברי הימים", 2022[7]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם הבטנה בחוץ (תל אביב: גוונים, 1999)
  • יומן ירח (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2002)
  • שיבת הבית ונדודיו (בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015)
  • ציפורקטן (סוצ'אבה: הוצאת מושאטיני, 2017)
  • Une maison fissurée de poèmes / traduction de l'hébreu, Isabelle Dotan (Châteauroux-les-Alpes : Gros textes, 2014)

ספרים בעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הווים / נעמה יונג (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2015)
  • מחוללת / נטלי תורג'מן (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2016)
  • עד שהכישוף הפך את פניו / אורה הראל (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2017)
  • אם לא אומר זאת בקול / טל שמור (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2018)
  • שלושים רגעים שותקים / פנינה רינצלר (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2019)
  • במקום אחר מחוץ לזמן / ענבל אשל כהנסקי (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2019)
  • כה אמרה זאר לשוסתרא: פסוקי דרך / צילה זן-בר צור (רמת השרון: אסיה, 2020)
  • יד אחת החלה רושמת / בעז טרסי (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2021)
  • מעל אופק השכמות / הדס גלעד (תל אביב: לוקוס הוצאה לאור, 2021)
  • עננים מכי זהר / שושי שמיר (ירושלים: כרמל, 2021)
  • שפת אב שפת אם: שירים / מנחם מ' פאלק (תל אביב: עמדה, 2021)
  • רואה אותי ציפור / עידית ברק (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2021)
  • אישה מבראשית / אורית קלופשטוק (חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2022)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]