דייוויד מייסון
 | |
| לידה |
2 בדצמבר 1956 סטייטסבורו (אנ'), ג'ורג'יה, ארצות הברית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
24 באוגוסט 1993 (בגיל 36) בית הסוהר סן קוונטין (אנ') קליפורניה, ארצות הברית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| בת זוג | שרלין מייסון |
דייוויד אדווין מייסון (באנגלית: David Edwin Mason; 2 בדצמבר 1956 - 24 באוגוסט 1993) הוא רוצח סדרתי אמריקאי אשר רצח לפחות ארבעה קשישים לאורך שנת 1980 באוקלנד, קליפורניה, ואת שותפו לתא ב-1982. עבור פשעים אלו נידון למוות והוצא להורג באמצעות תא גזים בבית הסוהר סן קוונטין ב-1993, והוא האדם האחרון שהוצא להורג בשיטה זו במדינת קליפורניה[1].
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייסון נולד בסטייטסבורו, ג'ורג'יה, הבן הבכור מבין שמונת ילדיהם של האריס ומרג'י מייסון. אמו ניסתה להמיתו דרך הפלה יזומה באמצעות רכיבה על סוסים והרמת משקלים כבדים. מעט לאחר לידתו עברה המשפחה לאוקלנד, קליפורניה. הוריו היו פנטקוסטלים אדוקים[2] אשר נהגו להתעלל בילדיהם פיזית, נפשית ומילולית בגין כל הפגנת סטייה או חריגה מאורח חייהם הדתי. דייוויד וקרוביו העבירו את מרבית ילדותם בשטח ביתם או בכנסייה.
בצל הלחץ הכבד מצד הוריו המאיימים ניסה מייסון להתאבד באמצעות בליעת כדורים בגיל חמש. מאוחר יותר בחייו הודו הוריו כי היו מכים אותו אפילו בגין דברים חסרי חשיבות, ולפחות בשני אירועים הכתה אותו אמו יותר ממאה פעמים בעזרת חגורה או מרית[2].
בשנים הבאות החל מייסון להפגין התנהגות מוזרה וסימנים המרמזים על מחלת נפש. בגיל שמונה מצא אותו אביו עומד מול עריסתו של אחיו הפעוט כשהוא אוחז סכין בידו, ועל כך הכה אותו. בשל חוסר יכולתם להשתלט עליו החלו הוריו לנעול אותו בחדרו לפרקי זמן ארוכים והתקינו סורגי פלדה על חלונו. באחת הפעמים בה היה סגור בחדרו, עשה בלית ברירה את צרכיו במכנסיו, וכאשר אמו גילתה על כך אילצה אותו ללבוש את תחתוניו המלוכלכים על ראשו.
במהלך התבגרותו ניסה מייסון להתאבד עוד מספר פעמים באמצעות חתכים בידיים, נפילה מכוונת במורד המדרגות, תלייה והצתה עצמית[2][3]. הוא נהג להכות ילדים ומורים בבית ספרו, התנהגות שבגינה נתפס כבריון, וניסה להצית את בתי השכנים, את בית ספרו ואת הכנסייה.
ב-1970 נעצר מייסון עבור מספר עבירות קלות וסיפר לרשויות על האלימות שספג מידי הוריו. הוא עבר הערכה פסיכיאטרית שקבעה כי הוא בעל יכולות למידה טובות ושמנת המשכל שלו היא 110. במהלך הבדיקות זוהו אצלו סימנים של הפרעת דחק פוסט טראומטית. בהסכמת הוריו הוא נשלח לפנימייה, ממנה נמלט מספר פעמים בטענה כי נאנס בידי אנשי הסגל ובידי ילדים אחרים, אולם בכל פעם נשלח חזרה.
ב-1973 נעצר בגין הצתה ונכלא למשך מספר חודשים במוסד לעבריינים צעירים. לאחר שחרורו נשר מבית הספר בכיתה י"א והתגייס לחיל הנחתים, אך איבד עניין בשירותו הצבאי במהרה ושוחרר בשל עבירות המשמעת הרבות שנתפס מבצע.
לאחר ששב לבית הוריו נותר מייסון מחוסר עבודה ונטול כל הכנסה כספית, והחל להתפרנס כזונה. ב-8 ביולי 1977, נכנס לחנות בסן לינדרו ודקר את וירג'יניה ג'נסן בגבה עם דוקרן קרח בטרם שדד אותה. לפני שעזב איים כי יהרוג אותה אם תתקשר למשטרה ותעיד נגדו. ג'נסן אושפזה בשל פציעותיה אך שרדה, ולאחר מכן זיהתה את מייסון בתמונה שהוצגה בפניה בידי הרשויות. משגילה כי הוצא נגדו צו מעצר הסגיר את עצמו מייסון למשטרה. במשפטו הודה באשמה ובשל כך בחר בית המשפט לנהוג בו ביד קלה ודן אותו בנובמבר 1977 לשלוש שנות מאסר. הוא שוחרר על תנאי ב-13 ביולי 1979.
רציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 במרץ 1980, הגיע מייסון לביתה של ג'ואן פיקרד בת ה-73, שכנה שביצע עבורה עבודות ניקוי וגינון מאז ילדותו. מאחר ששהה בביתה לעיתים קרובות ידע כי החזיקה ברשותה אוסף מטבעות נדיר. הוא איים עליה בעזרת דוקרן קרח כי יהרוג אותה אם לא תמסור לידיו את אוסף המטבעות ואת כספה. פיקרד ניסתה להפעיל את מערכת האזעקה אך מייסון תפס וחנק אותה עד שאיבדה את הכרתה. הוא החל לחפש בבית אחר דברי ערך, אך פיקרד התעוררה וניסתה להימלט. משתפס אותה בשנית החל להכותה וקשר את ידיה עם כבל חשמלי, ולאחר מכן חנק אותה למוות. גופתה נמצאה כעבור יומיים בידי בתה.
ב-18 באוגוסט נכנס מייסון לביתו של ארתור ג'נינגס, הומוסקסואל מוכר הנודע לשמצה במנהגו לשלם לנערים וגברים צעירים תמורת יחסי מין. מאוחר יותר טען מייסון כי קיים עמו מגע מיני עבורה תמורה כספית במהלך שנותיו כתלמיד תיכון. הוא חנק אותו למוות וגנב ממנו שש עשרה דולרים וטבעת שענד על ידו.
ב-16 בנובמבר פרץ מייסון לביתה של אנטואנט בראון בת ה-75, הכה אותה נמרצות וחנק אותה בעזרת חבל שהכין מתחתונים ומספר פריטי לבוש אחרים. לאחר הרצח גנב את מעט הכסף והתכשיטים שמצא, הפשיט את גופתה של בראון מכל בגדיה, ועזב.
ב-6 בדצמבר פרץ מייסון לדירתה של דורותי לאנג בת ה-72. משהחל להכותה ניסתה לאנג להתנגד בכוח רב, אך הוא הכה אותה בראשה ובגופה עם מפתח ברגים, שבר כמה מצלעותיה, ולבסוף חנק אותה עם ידיו. לאחר הרצח גנב מספר דברי ערך והפשיט את גופתה מכל בגדיה למעט סוודר וחזייה.
מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 בינואר 1981, ארבעה שבועות לאחר מותה של דורותי לאנג, נסע מייסון לאורך כביש 580 במחוז אלמידה כשניידת סיור איתרה אותו. בניסיון להימנע ממרדף משטרתי נכנס מייסון לאזור מגורים ועבר בין מספר רחובות לפני שהגיע לדרך ללא מוצא ונטש את רכבו. הוא הצליח להימלט מהמשטרה אך ברכבו נמצאו מסמכים וקבלות שונות שהובילו את השוטרים לבית הוריו.
ב-22 בינואר הגיע השוטר לארי שוהרט לבית משפחתו בסן לורנזו. אחיו של מייסון, מארק, סיפר לו כי דייוויד עזב לפני מספר ימים והשאיר בידיהם קלטת עליה כתב "דייוויד א. מייסון - הספד". ברשות המשפחה האזין שוהרט לקלטת בה נשמע מייסון מתוודה על כל פשעיו ומתאר לפרטים את הרציחות שביצע, את מניעיו ואת אמונותיו, ואומר כי הוא מאמין שבקרוב ימות בקרב ירי עם המשטרה[4][5].
על בסיס הראיות הללו הוצא נגד מייסון צו מעצר וב-4 בפברואר הוא נתפס בהולידיי אין. במהלך חקירתו שחזר את הרציחות עליהן סיפר בקלטת, והתוודה על מקרה רצח נוסף של רוברט גרוף בן ה-55, בעל כלבייה שחי בקרוואן במחוז ביוט. מייסון טען כי לאחר אחד ממפגשיהם המיניים סיפר לו גרוף שהדביק אותו בכוונה בהרפס והשניים החלו לריב. בשל כך חזר מייסון אחרי מספר ימים לביתו וירה בו בזמן שישן.
מייסון נלקח למעצר בבית הכלא המחוזי בהמתנה למשפטו. ב-8 במאי 1982, הגיע לבית הכלא בויד וויין ג'ונסון בן ה-24, חשוד במקרה האונס והרצח של פטריסיה גרסיה ברדינג, אשר חיכה גם הוא למשפט[4]. ג'ונסון דרש להיכלא בתא בידוד נפרד משאר האסירים וסירב לדבר עם חוקריו. בזמן ששוחח עם עצירים אחרים, שמע מייסון כי ג'ונסון היה למעשה מודיע משטרתי אשר העיד לטובת התביעה כנגד נאשמים[4]. בעצת אחד הסוהרים, צפו מייסון ומספר אסירים בשידור הערב בטלוויזיה אשר עסק בפשעיו של ג'ונסון.
באותו הערב הציע מייסון לחבריו לתא, נתניאל ינסי, קוונטין שורטר ומוריס גרנט, לרצוח את ג'ונסון, הצעה לה כולם סירבו למעט שורטר. בשעות הבוקר המוקדמות פרצו השניים לתאו של ג'ונסון ותקפו אותו. על אף התנגדותו הצליחו מייסון ושורטר להכניע אותו, הכו אותו קשות וחנקו אותו למוות עם מגבת. לאחר מכן לקחו את גופתו לחדר המקלחות ותלו אותה מצינור מים בניסיון לביים את התאבדותו.
לאחר גילוי הגופה תוחקרו כל העצירים בדבר המקרה. במהלך החקירה התוודה שורטר כי הוא ומייסון רצחו אותו, טענה שאומתה מאוחר יותר בידי ינסי וגרנט. בחיפוש שנערך בחפציו האישיים של מייסון גילו הסוהרים כתמי דם על נעליו ועל המגבת שהייתה ברשותו, וכמו כן מצאו מספר חבלות וסימני פציעה על גופו אשר העידו כי השתתף בתגרה.
משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשפטו התכחש מייסון לעדותו המוקדמת וטען לחפות מפשע בפני כל האישומים. הוא אמר כי יש ברשותו אליבי עבור היום בו נרצח ארתור ג'נינגס, והצהיר על כך שעבד באותה תקופה בחנות כלבו קרובה וכי יש בידיו גיליון עבודה חתום שמוכיח כי שהה בחנות בזמן הרצח. בית המשפט ביטל את הראייה מאחר שאחיו של מייסון וחברתו הקרובה, קארן ווארדן, עבדו בחנות גם הם, ויכלו לזייף את המסמך לטובתו בקלות.
מייסון הכחיש כל מעורבות במקרה הרצח של בראון וטען שב-16 בנובמבר שהה בקרוואן של רוברט גרוף. שכנו של גרוף אישר את דבריו של מייסון ואמר כי באותו הערב עזר לשניים להתקין דוד חימום. אשתו של השכן סתרה את עדותו של בעלה בטענה ששגה בתאריכים, וכי השלושה התקינו את הדוד ב-23 בנובמבר, כשבוע לאחר הרצח. מאוחר יותר סיפקה הוכחות לכך שהיא ובעלה שהו אצל קרובי משפחה ביובה סיטי באותה העת.
בדבר מקרה הרצח של לאנג מסר מייסון כי שהה באותו הזמן בביתה של חברתו פטריסיה באקלי בברקלי. באקלי אישרה את דבריו ואמרה כי מייסון נכח בביתה בין השעות 17:00 ל-22:00. על אף זאת נמצא מייסון אשם בכל חמש הרציחות ונידון למוות ב-27 בינואר 1984. לא הוגשו נגדו אישומים בדבר הרצח של גרוף, אם כי הוא נותר החשוד המרכזי במקרה[6].
הוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הרשעתו הועבר מייסון לבית הסוהר סן קוונטין עד להוצאתו להורג. בזמן מאסרו התחתן עם אישה בשם שרלין. כמו כן הביע חרטה על הפשעים הרבים שביצע[1]. בתחילת שנות התשעים הגיש ערעור בו תיאר את ילדותו הקשה ורוויית האלימות, וביקש שעונשו יומתק למאסר עולם. על אף הסבירות הגבוהה למשפט חדש והמרת גזר הדין, חזר בו ומשך את הערעור ביוני 1993, מה שקבע את תאריך הוצאתו להורג ל-24 באוגוסט[5]. מאוחר יותר טען שהחלטתו נבעה מתוך החרטה שחש על מעשיו ובשל רצונו להשפיע על עבריינים ופושעים, כך שלא יחזרו על טעויותיו[7].
בחודש יולי אותה שנה מסר מייסון ראיון בן תשעים דקות בו דיבר על השנים האחרונות בחייו ואמר כי אימץ גישה הומניסטית ולמד להבין את הכאב שהטיל על משפחות קורבנותיו, וכן הביע רצון לקבל אחריות על מעשיו[5]. כמו כן הודיע כי אין בכוונתו לחזור בו מהחלטתו על אף שקיבל יותר ממאתיים מכתבים מאנשים שונים המפצירים בו לחדש את ערעורו[1].
לאחר סירובו החוזר ונשנה להגיש ערעורים, שלח באוגוסט 1993 צ'ארלס מרסון, עורך דינו של מייסון, עתירה לבית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית בבקשה כי לקוחו יעבור אבחנה פסיכיאטרית חוזרת מאחר שהוא לוקה בנפשו ואינו מסוגל לקבל החלטות בעצמו[3]. הרכב של שלושה שופטים דחה את העתירה בטענה כי מייסון זכאי להחליט בעצמו על גורלו. בשל תקרית זו פוטר מרסון והוחלף בעורך דין אחר[2].
מייסון בילה את שארית ימיו בחברת בני משפחתו וסירב לקבל ארוחה אחרונה באומרו כי יאכל את אותו האוכל ששאר האסירים קיבלו. כמו כן סירב להתוודות בפני כומר, וביקש מהנהלת בית הכלא גישה בלתי מוגבלת לטלפון במהלך שעותיו האחרונות[1].
רשויות קליפורניה מסרו למייסון כי הוא רשאי לעצור את ההוצאה להורג בכל רגע נתון, אפילו כאשר יהיה קשור בתוך תא הגזים, על ידי אמירה פשוטה בה יגיד כי ברצונו לערער על גזר דינו[3]. למקרה שישנה את דעתו הותקן טלפון מיוחד בתוך תא הגזים איתו יוכל לדבר עם עורך דינו, מייק בריידי. בריידי, בתורו, ייצור קשר עם בית המשפט, אשר ידחה את ההוצאה להורג בשלוש שנים עד לקבלת החלטה סופית בדבר הערעור[7]. מייסון סירב לעשות זאת, וביקש שבני משפחתו לא יהיו נוכחים בשעת מותו, ושיזכרו אותו כפי שהיה בביקוריהם האחרונים[1].
מייסון הוצא להורג ב-24 באוגוסט 1993, בשעה 12:23, שבע דקות לאחר שנכנס לתא הגזים. לפני הוצאתו להורג נאמר לו היכן יושב עורך דינו בחדר הצפייה, וכי אם יבחר לשנות את דעתו, כל שעליו לעשות הוא למצמץ פעמיים בכדי לסמן לו כי ברצונו לעצור[6]. משנמסרו לו הוראות אלה, נמנע מייסון מלהסתכל לכיוונו של בריידי. מאוחר יותר אמר מנהל בית הסוהר דניאל ואסקז כי מייסון סירב לומר מילים אחרונות, ורק אמר: "לא אדוני, אני רוצה להמשיך. תודה"[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Richard C. Paddock (August 24, 1993). "Keeping His Vow, Killer Is Executed : Death penalty: David Edwin Mason dies in San Quentin's gas chamber shortly after midnight. He had refused all appeals on his behalf". Los Angeles Times. Archived from the original on August 23, 2021.
- ^ 1 2 3 4 Richard C. Paddock (August 22, 1993). "Crime and Punishment: If David Mason Keeps Tuesday's Date With the Gas Chamber, a Life of Torment and Violence Will Have Come Full Circle". Los Angeles Times. Archived from the original on June 29, 2013.
- ^ 1 2 3 Richard C. Paddock (August 23, 1993). "Mason Said to Be 'at Peace', Ready to Die". Los Angeles Times. Archived from the original on August 23, 2021.
- ^ 1 2 3 "David Mason, who described in detail to authorities how..." United Press International. May 31, 1983. Archived from the original on August 23, 2021.
- ^ 1 2 3 Richard C. Paddock (July 28, 1993). "Convicted Killer Ready to Die : Prisons: David Mason, who strangled four elderly people and a fellow inmate, says he has found a 'pool of peace' in decision to drop appeals. He is to be executed Aug. 24". Los Angeles Times. Archived from the original on August 23, 2021.
- ^ 1 2 3 Richard C. Paddock (August 25, 1993). "Just Before Dying, Killer Refused to Make an Appeal". Los Angeles Times. Archived from the original on August 23, 2021.
- ^ 1 2 Jenifer Warren (June 29, 1993). "Judge Sets Execution Date for Killer Who Asked to Die : Courts: David Edwin Mason has abandoned his legal appeals. Barring an unforeseen change of heart, he will be put to death Aug. 24". Los Angeles Times. Archived from the original on August 23, 2021.
