דוד שאלתיאל

דוד שאלתיאל

דוד שאלתיאל במדי צה"ל
לידה	16 בינואר 1903 המבורג, הקיסרות הגרמנית
פטירה	23 בפברואר 1969 (בגיל 66) ה' באדר ה'תשכ"ט ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר הרצל
תאריך עלייה	1923
מדינה	ישראל
השתייכות	ההגנה לגיון הזרים הצרפתי צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1925–1927 (ההגנה) 1927–1932 (לגיון הזרים הצרפתי) 1932–1948 (ההגנה) 1948 – 1952 (צה"ל)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
לוחם בלגיון הזרים הצרפתי שליח ההגנה באירופה מפקד הר"ן מפקד המודיעין הצבאי בש"י מפקד מחוז חיפה חבר מטכ"ל ההגנה מפקד חטיבת עציוני מפקד חיל הספר נספח צה"ל בפריז
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
שגריר ישראל בברזיל, מקסיקו והולנד

דוד שאלתיאל פוגש את מפקד כוחות הלגיון הירדני בירושלים, עבדאללה א-תל, בעת ההפוגה בקרבות, יוני 1948

דוד שאלתיאל (16 בינואר 1903 – 23 בפברואר 1969) היה ממפקדי הש"י - שירות המודיעין של ארגון "ההגנה", מפקד חטיבת עציוני שלחמה בירושלים ובסביבתה במלחמת העצמאות, אלוף בצה"ל ושגריר ישראלי בארצות שונות.

ביוגרפיה

שאלתיאל נולד בי"ז בטבת תרס"ג (1903), להלנה לבית וורמסר ולבנימין שאלתיאל בהמבורג שבגרמניה, למשפחת יהודים מאנוסי פורטוגל. אביו היה סוחר במוצרי עור. היה חבר בתנועת הנוער היהודי בלאו וייס ("תכלת לבן"), למד חקלאות ובשנת 1923 עלה לארץ ועבד כפועל חקלאי. בשנת 1925 הצטרף שאלתיאל להגנה ויצא לצרפת בניסיון לרכוש הכשרה צבאית. בשנים 1927–1932 שירת בלגיון הזרים הצרפתי. נלחם בצפון אפריקה ורכש ניסיון צבאי כסמל בלגיון. בשנת 1932 חזר לארץ ישראל.

בשנת 1935 נשלח על ידי "ההגנה" לאירופה למטרות רכש. בנובמבר 1936 נתפס על ידי הגסטאפו ברכבת לאאכן בזמן שניסה להבריח מאה אלף מארק מגרמניה. הוא נאסר והועבר בין 24 מרכזים שונים של הגסטאפו, בהם עבר עינויים. בזמן מאסרו למד עברית מתוך ספר דקדוק קטן שהסתיר תחת המזרן. הוא נכלא למשך 8 חודשים במחנות הריכוז בדכאו ובבוכנוואלד. לאחר מאמצים רבים שוחרר ב-1937 וגורש מגרמניה.

שאלתיאל חזר ארצה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והמשיך את פעילותו בהגנה. הוא נאסר על ידי הבריטים ב-1939 כחשוד ברצח 3 ערבים כנקמה על רצח פועל יהודי אך שוחרר, ככל הנראה מחוסר ראיות.

בראשית שנת 1940 פיקד על ה-ר"ן - "ריגול נגדי", הגוף המודיעיני של "ההגנה" שקדם לש"י. עם היווסדו של הש"י, בקיץ של אותה השנה, פיקד עליו יחדיו עם זאב שרף, כשתחת אחריותו המודיעין הצבאי, בעוד שרף אחראי על המודיעין הפנים-יהודי. בשנת 1942 נתמנה למפקד מחוז חיפה של "ההגנה".

לאחר אביב 1942, לאור מצב המלחמה באירופה וסכנת התקרבותה למזרח התיכון, החליט הוועד הלאומי על הגברת פעילות המודיעין של היישוב העברי באירופה. עם נפילת צרפת ביוני 1940, ובמהלך "הקרב על בריטניה" שלאחריה, נשלח שאלתיאל שוב לאירופה, לבקשתו, כדי לסייע ליהודים באירופה שתחת שלטון הנאצים. הוא עמד בראש "תחנת אירופה" של מודיעין ההגנה (לימים המוסד). הוא פעל בשם בדוי, במסמכים מזויפים, ומראהו עבר שינוי על ידי איפור מכיוון שהנאצים הכירו אותו ממאסריו הקודמים. שאלתיאל התחזה לסוחר אמנות שמושבו בציריך. במימון המדינה רכש יצירות אמנות יקרות ערך וסחר בהן עם סוחרי אמנות גרמנים. במסגרת עסקיו רכש את אמונו של הרמן גרינג, שהיה אספן אמנות, ובזכות זאת הצליח לרכוש קשרים בצמרת הממשל והצבא.

בתקופה זו בה שהה מחוץ לארץ ישראל היה שאלתיאל גם בצרפת, בריטניה וכן מרוקו ואלג'יריה. הוא היה שליח רשמי של מחלקת העלייה של הסוכנות אבל באופן לא רשמי פעל מטעם המחלקה המדינית בתחומי רכש, גיוס לוחמים ומודיעין.

לאחר שובו לארץ ישראל ובין השנים 1945–1948 היה שאלתיאל חבר מטכ"ל "ההגנה" ומפקד מחוז ירושלים. במסגרת תפקיד זה השתתף בהסגרת פעילי אצ"ל ולח"י לבריטים.

בינואר 1948 מונה שאלתיאל למפקד חטיבת עציוני, ובתפקיד זה ניהל את המערכה הצבאית על ירושלים במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת העצמאות זכה לדרגת אלוף בצה"ל, ובכך היה בין המפקדים הראשונים בצה"ל שקיבלו דרגה זו. ביולי 1948 עם השבעת החטיבה לצה"ל, החליף משה דיין את שאלתיאל, שהודח, למעשה.

דב יוסף, המושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות חלק על החלטותיו של דוד שאלתיאל ומהלכיו. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת 1960, ובו תיאור אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, ביקר דב יוסף בחריפות את שאלתיאל על התנהלותו הצבאית ועל כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי ברובע היהודי של העיר העתיקה ערב נפילתו, בטענה שלו עשה כן היה פונה הוא בתגובה לדוד בן-גוריון בדרישה להזעקת כוחות תגבורת. פרסום הספר עורר סערה ציבורית עזה ואף הגיע לדיון בכנסת, כשסיעת חרות הגישה הצעה למינוי ועדת חקירה לבדיקת נסיבות נפילתו של הרובע היהודי (ההצעה נפלה בהצבעה).

שאלתיאל הקים במסגרת צה"ל את חיל הספר והיה מפקדו הראשון. החיל נועד לשמירה על גבולותיה של המדינה. בעקבות קשיים ארגוניים הציע שאלתיאל להעביר את חיל הספר למסגרתה של משטרת ישראל, והשם שניתן ליחידה במסגרת זו הוא משמר הגבול. שאלתיאל שימש גם כמפקח הכללי של צה"ל.

בשנים 1950–1952 שימש שאלתיאל כנספח צה"ל בפריז. לאחר מכן שימש כשגריר ישראל בברזיל ובוונצואלה (מ-1952 ועד 1956), במקסיקו (1956–1959) ובהולנד (1963–1966). פרש לגמלאות ב-1 באפריל 1968.

דוד שאלתיאל נפטר בה' באדר ה'תשכ"ט (1969).

רחובות נקראו על שמו בירושלים ובחולון.

לקריאה נוספת

• דוד שאלתיאל, ירושלים תש"ח. משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1981.
• אלי צור, שומר לישראל: פרקי חייו של דוד שאלתיאל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2001.
• דב יוסף, קריה נאמנה, מצור ירושלים 1948. הוצאת שוקן, 1960.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד שאלתיאל בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "דוד שאלתיאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1676
• משמר הגבול - השנים הראשונות, באתר משטרת ישראל
• ירושלים העתיקה בתש"ח - משחק מכור מאת: אהרון לירון
• דוד שאלתיאל מבקר בצ'ילה, יומני כרמל ינואר 1950 (התחלה 4:38)
• דוד בן בנימין שאלתיאל (1903-1969), דף שער בספרייה הלאומית