דוד פרומר
.gif) | |
| דוד פרומר פברואר 1960 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1920 פולין |
|---|---|
| פטירה | 30 באוקטובר 2000 (בגיל 79) |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק  |
| תאריך עלייה | 1936 |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 ההגנה הצי הבריטי צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 רב-סרן |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
  | |
דוד פרומר (9 בדצמבר 1920 – 30 באוקטובר 2000[1]) היה קצין צה"ל ממייסדי החוליה לחבלה ימית ושייטת 13, בעל עיטור העוז.
פרומר נולד בפולין ועלה לארץ ישראל ב-1936. שירת ביחידת הנוטרות ובפו"ם. במלחמת העולם השנייה היה ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי, שירת ביחידת המבצעים המשולבים והשתתף בפעולות קומנדו. לאחר שחרורו הפעיל בית מלאכה בחיפה. התמחה בהכנת אמצעי חבלה והיה מייסדי החוליה לחבלה ימית[2]. שהה עם חבריה באימונים באיטליה וב-1948 סייע לפעולת חבלה של פיצוץ מטוסי תובלה מצריים בשדה תעופה בוונציה[3]. שירת כקצין בשייטת 13 ולאחר מכן הצטרף ליחידה 131 בה עסק בפעולות חבלה, ובתכנון שחרור אסירי פרשת עסק הביש ובמבצע תושייה. הוא שב לשייטת ומונה לקצין אג"ם. ב-9 ביולי 1959 פיקד על כוח מהשייטת שחדר לנמל ביירות, על חלקו בפעולה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שהומר ב-1973 לעיטור העוז.
תיאור המעשה: בשנת 1959 ביצע רס"ן דוד פרומר משימה מסוכנת וקשה והתמיד בביצועה על אף סכנות תקלות וקשיים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.
ב-1960 מונה לממלא מקום מפקד השייטת, עד כניסתו לתפקיד של דב שפיר.
נפטר בשנת 2000 ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור העוז שהוענק לדוד פרומר, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לדוד פרומר, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר חברת קדישא
- ^ החוליה הימית - אמצעי החבלה, באתר הפלמ"ח
- ^ אמנון יונה, מאיטליה בלהבות, ביטאון חיל האוויר, גיליון 71, עמ' 67-79
מפקדי שייטת 13 
| |
|---|---|
|