דוד כהנא (רב)

**דוד כהנא**
לידה	15 במרץ 1903; הרימאיליב, ממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	24 בספטמבר 1998 (בגיל 95); ירושלים, ישראל
מדינה	פולין, ישראל
השכלה	אוניברסיטת וינה
תקופת הפעילות	? – 24 בספטמבר 1998
תפקידים נוספים	רב ראשי

הרב ד"ר דוד כהנא (15 במרץ 1903 – 24 בספטמבר^[1] 1998) היה רב ומנהיג ציוני של תנועת המזרחי בלבוב מ-1930, ניצול השואה, שבמהלכה חי בגטו לבוב, ולאחר מכן הרב הראשי של צבא פולין (1949-1945), הרב הראשי של חיל האוויר הישראלי (1950–1964) והרב הראשי לארגנטינה (1966–1975).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהנא נולד בעיירה גז'ימאלוב שבמחוז טרנופול במזרח גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בבית יהודי דתי. למד אצל רב העיר הרב יצחק ווידנפלד (בנו של הרב יעקב ווידנפלד). בשנת 1929 הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בווינה ובשנת 1929 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת וינה.

בסוף שנת 1929 חזר לגליציה, כעת בתחומי המדינה הפולנית, והתיישב בעיר לבוב, שם עסק בהוראה במקצועות דת ויהדות. בשנת 1930 התמנה כרב בית הכנסת סיקסטוסקה בלבוב וניהל בו מכון ללימודי תנ"ך.

במהלך מלחמת העולם השנייה שהה בגטו לבוב, היה אסיר בינובסקה^[2], ולאחר מכן הסתתר בצד הארי, בין היתר במנזרים, בעזרתו של הארכיבישוף המטרופוליטני של הכנסייה היוונית קתולית האוקראינית אנדריי שפטיצקי.

אז כתב ולימים פרסם את "יומן גטו לבוב", שבו תיעד את זוועות השואה שעברו עליו ועל משפחתו, ועל שנאלץ לשלוח את בתו למנזר על מנת להצילה.

ביולי 1944, לאחר שחרור לבוב על ידי הצבא האדום, נותר עוד כמה ימים במחבואו במנזר עד שיצא ממחבואו, ונכנס להתגורר במשרד ששימש קודם את הגרמנים. הוא הקים ועד יהודי והחל לנהל רישום של ניצולי השואה בעיר. בסוף יולי 1944 הוא מונה על ידי השלטונות הסובייטיים לרב בית הכנסת חדשים ששרד, ולאחראי על הספרייה היהודית בעיר^[3]. הוא גם פעל להוציא ילדים מידי משפחות נוצריות ששמרו עליהם בזמן השואה^[4]. בנובמבר 1944 יצא ללובלין לפי הזמנתו של אמיל זומרשטיין, חבר יהודי בממשלה הפולנית הזמנית, שהציע לו להתמנות לרב הראשי של צבא פולין. בהמשך עבר לבירה ורשה, כיהן בשנים 1945–1949 כרב הראשי של צבא פולין הקומוניסטית בדרגת לוטננט קולונל ועסק בשיקום חיי הקהילות היהודיות בפולין. לימים פרסם את זיכרונותיו מתקופה זו.

בשנת 1950 עלה לישראל, התגייס לצה"ל ובשנים 1950–1964 כיהן כרבו של חיל האוויר^[5]. בימי עליית גומולקה עמד בראש בית דין לגיור של הרב שלמה גורן שגייר רבים מהעולים. את הסכמתו לגיורים הסביר: "יהודי העולה לישראל - בעצם המעשה הזה הוא כבר מביע הזדהות עם עם ישראל ועם תורת ישראל, אפילו אינו מקיים עדיין את התורה כולה במלואה"^[6]. בתחילת 1966 נבחר למשרת הרב הראשי של ארגנטינה^[7]^[8]. במרץ 1966 יצא לשמש רבה הראשי של יהדות ארגנטינה, על פי חוזה לשלוש שנים^[9]. החוזה הוארך עד 1975. בימי שבתו בארגנטינה תמך באיסור הגיור שהותקן על ידי הרב שאול סתהון, אך ביצע באופן מוגבל גיורים על סמך זה שהוא שליח הרבנות של ישראל^[6].

בשנת 1975 שב לישראל וכיהן כרב שכונת צהלה בצפון תל אביב עד לפטירתו.

לקראת יום העצמאות בשנת 1989, נבחר הרב כהנא להשיא משואה בטקס בהר הרצל. הטקס עמד בסימן עליה וקליטה. מסיבות בריאותיות נעדר הרב כהנא מהטקס ואת המשואה השיאה בשמו נכדתו בת ה-14.^[10]

נפטר בשנת 1998, בן 95 במותו. על שמו רחוב בשכונת צהלה, בתל אביב.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומן גיטו לבוב, ירושלים: יד ושם, תשל"ח.
יהודים ויהדות בספרות הפולנית של המאה התשע עשרה: תולדות בעיית היהודים בפולין, תל אביב: הארגון הישראלי של חיילים משוחררים ולוחמי כל החזיתות במלחמת העולם השנייה, תשמ"א.
אחרי המבול: ניסיון להחיות את הקהילות הדתיות בפולין שלאחר מלחמת העולם השנייה (1944–1949), ירושלים: מוסד הרב קוק (מזכרת נורוק לידיעת חיי תורה ויהדות באירופה וחרבנם בשואה), תשמ"א 1981.
פרקים בתולדות היהודים בפולין, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג 1983.
--- הגולה אינה מקום של קברים בלבד ---; עריכה, צילום ועיצוב: פלטיאל הורוביץ, תל אביב – צהלה: בית הכנסת "עתירת יצחק", 1993.

בהשתתפותו:

תאדיאוש זאדרצקי [Zaderecki], במשול צלב הקרס בלבוב: חורבן הקהילה היהודית בעיני מחבר פולני (תרגם מפולנית צבי ארד; מבוא: הרב דוד כהנא; הערות: אהרן וייס, דוד כהנא), ירושלים: יד ושם; בשיתוף עם איגוד יוצאי לבוב, תשמ"ב 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דוד כהנא בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של דוד כהנא, בקטלוג הספרייה הלאומית
דוד כהנא, מיומנו של דוד כהנא על האדישות אותה פיתחו תושבי הגטו לאור המראות הקשים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
יוסי מלמן, אסף כרמל, שינדלר האוקראיני, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2005
דוד בן שלמה כהנא (1903-1998), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף הנפטר באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז.
^ הועלה זכרם של קדושי לבוב, למרחב, 6 בספטמבר 1963
^ הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 12-13
^ הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 15
^ אזכרה למלאת 9 שנים לחיסול קהילת לבוב, הארץ, 7 ביוני 1951
^ ¹ ² לוי יצחק הירושלמי, גיור בדרום אמריקה הוא אסון לאומי, מעריב, 17 בספטמבר 1972; המשך
^ הרב ר' דוד כהנא - רבה הראשי של ארגנטינה, הצופה, 10 בפברואר 1966
^ תורה מציון לגולה, הצופה, 4 במרץ 1966
^ הרב כהנא יצא לשמש כרב ראשי בארגנטינה, הצופה, 8 במרץ 1966
^ דורון מאירי, הדלקת המשואות עמדה בסימן עליה וקליטה, מעריב, 11 במאי 1989

[1] תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף הנפטר באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז.

[2] הועלה זכרם של קדושי לבוב, למרחב, 6 בספטמבר 1963

[3] הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 12-13

[4] הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 15

[5] אזכרה למלאת 9 שנים לחיסול קהילת לבוב, הארץ, 7 ביוני 1951

[הירושלמי-6] ¹ ² לוי יצחק הירושלמי, גיור בדרום אמריקה הוא אסון לאומי, מעריב, 17 בספטמבר 1972; המשך

[7] הרב ר' דוד כהנא - רבה הראשי של ארגנטינה, הצופה, 10 בפברואר 1966

[8] תורה מציון לגולה, הצופה, 4 במרץ 1966

[9] הרב כהנא יצא לשמש כרב ראשי בארגנטינה, הצופה, 8 במרץ 1966

[10] דורון מאירי, הדלקת המשואות עמדה בסימן עליה וקליטה, מעריב, 11 במאי 1989

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]