גרות כמהם

גֵרוּת כִּמְהָם (כתיב: כמוהם) אשר אצל בית-לחם הוא מקום בו יוחנן בן קרח ואנשיו התיישבו עם הפליטים ממצפה לפני בריחתם למצרים כמסופר בספר ירמיהו, פרק מ"א, פסוקים י"ז–י"ח: "וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כמוהם [כִּמְהָם] אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם. מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ".

פירוש השם

פרוש השם גֵרוּת כִּמְהָם שנוי במחלוקת: את המילה גרות פרשו כמלון-אורחים או חאן, ומאידך מנוסח תרגום השבעים והפשיטא עולה הנוסח 'גרנות', ומיוסף בן מתתיהו ועקילס הנוסח נראה 'גדרות'. חשובה לעניין הזיהוי גם השאלה אם יש לשם קשר לכמהם\ן בן ברזילי הגלעדי, כעולה מתרגום יונתן בן עוזיאל. אם המקום אכן קשור לכמהם בן ברזילי ולימי דוד המלך, ואם הוא התקיים אז כיישוב, יש לצפות לאתר שהחל קיומו בתקופת הברזל 2א, אולם אין לדעת זאת בבירור.

זיהוי אפשרי

כיוון שעצם מהותו ושמו המדויק של היישוב הנדון נתונים בספק, כל הצעת זיהוי אינה לעת עתה אלא אפשרות בלבד. במחקר לא אותר כל שם גאוגרפי עכשווי שעשוי לשמר את שם היישוב, ובסקר החירום בהר יהודה לא הועלתה כל הצעה בעניין. מאוחר יותר, בסקר הר יהודה, נמצא אתר המתאים מאד לגרות כמהם של יוחנן בן קרח, הן בתקופת קיומו והן במיקומו בהקשר של פרשת הבריחה למצרים. אתר זה הוא רס אל-כביר המצוי כ-2,300 מ' מערבית לאתרה הקדום של בית-לחם, בולט ומוגן היטב מ-3 כיוונים, ובראש נתיב העובר מערבה ויורד לשפלה, כלומר הנתיב הסביר ביותר לקבוצה הנמצאת סמוך לבית לחם ובכוונתה לצאת לכיוון הדרך הקדומה מארץ ישראל למצרים. יצוין כי בהמשך הנתיב התגלה ונחפר אתר נוסף מאותה תקופה, ח'רבת אַבּו טְוֵין שמו, ובו יישוב ואף מצודה מאותה תקופה. רס אל-כביר התקיים רק בשלהי תקופת הברזל ולכן אינו מתאים לקשר האפשרי לכמהם בן ברזילי ולימי דוד, ככל שהמסורות עליו משקפות אכן את המאה ה-10 לפנה"ס; אולם אין גם שום אתר אחר המתאים לזאת. לפיכך, רס אל-כביר הוא הצעת הזיהוי הנוכחית במחקר, אמנם כהשערה בלבד, לגרות כמהם של ימי ירמיהו.

האתר נמצא בנ"צ 1674.1237, גובה מוחלט 840 מ', גובה יחסי 2 מ', תצפית טובה, שטח מרבי כ-5 ד'. ראשית היישוב בתקופת הברזל 2ד, כלומר בסמוך לימי חורבן בית ראשון, ושטחו מוערך אז בכ-3 דונם. הוא ממשיך להתקיים בתקופה הפרסית (כ-5 ד'), בתקופה ההלניסטית (כ-2 ד'), ולאחר פער יישובי חוזר להתקיים בתקופה הביזנטית (כ-5 ד') ובימי הביניים (כ-2 ד').