גטו מינסק מזובייצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גטו מינסק מזובייצקי
מידע כללי
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מחוז מינסק מזובייצקי עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים
קואורדינטות 52°10′45″N 21°34′20″E / 52.1792°N 21.5721°E / 52.1792; 21.5721
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גטו מינסק מזובייצקי היה גטו בעת מלחמת העולם השנייה שהוקם על ידי גרמניה הנאצית בפולין. כ-7,000 יהודים פולנים נכלאו שם מכל היישובים השכנים לצורך רדיפה וניצול.[1] שנתיים לאחר מכן, החל מ-21 באוגוסט 1942, בשלב הקטלני ביותר של השואה בפולין הכבושה, הם רוכזו - גברים, נשים וילדים - וגורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה על גבי רכבות השואה. בתהליך חיסול הגטו, כ-1,300 יהודים הוצאו להורג סופית על ידי ה-SS ברחובות מינסק מזובייצקי.[2]

לאחר הפלישה הנאצית-סובייטית לפולין בספטמבר 1939, ב-25 באוקטובר 1940 נוצר גטו במינסק 41 קילומטרים (25 מיל) מזרחית לוורשה,[3] סביב כיכר העיר המופגזת בכבדות, ולאורך רחובות סיניצקה, נדרז'צ'נה, מוסטובה ו-ורשבסקה. כ-5,000 יהודים נאלצו לעבור לשם מכל רחבי העיר, ובעקבות זה התרחב הגטו עם עוד יהודים מגורשים שהובאו מקלושין, קליש, ליפנו ופביאניס.[2] ליהודים בתחומי הגטו הורשו מנות רעב על ידי ה-SS תמורת סכומי כסף בלתי סבירים. כשהתאפשר, היהודים קיבלו עזרה מהפולנים הלא יהודים מבחוץ שהבריחו אוכל, והסתובבו בקנינקארטים שחושלו מהמחתרת. פעילות כזו היוותה סכנה חמורה עקב נוכחות המיעוט הגרמני במינסק המשרת בגדוד הזונדרדינסט המקומי. בין חסידי אומות עולם מפולין היו הלנה וג'וליאן גרובלני, נשיא ז'גוטה, שאכסנו למעלה מתריסר פעילים יהודים בביתם הסמוך. היו גם פולנים נוצרים שהוצאו להורג על ידי ה-SS תחת האשמה של סיוע ליהודים.[1]

התנגדות הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר קורבנות השואה בבית העלמין היהודי במינסק

ההתנגדות המחתרתית נוצרה בגטו באמצע שנת 1941 והחלה תכנון הבריחה אל החופש. תרומות נאספו לצורך קניית נשק. ביוני וביולי 1942 אורגנה התרמה יהודית.[3] עם זאת, כבר בחודש לאחר מכן החלה פעולת חיסול של הגטו ב-21 באוגוסט[1] בפיקודו של ה-SS-Untersturmführer שמידט, ראש הגסטפו של מינסק.[4] כ-5,000 יהודים הועלו על רכבות משא, ננעלו ונשלחו לטרבלינקה למחרת. רוב 1,000 עד 1,300 היהודים הנותרים (רבים ניסו להסתתר) נורו במקומות שונים ברחבי העיר,[2] יחד עם כל חברי היודנראט כולל נשיאו משה קרמארץ, סגנו מג'ר ברייקס וכן יענקל. פופובסקי, היל מורגנשטרן, משה ויינברג, מר ברסלר, מר סלון, מר שטוטמן ואחרים שנרצחו מאחורי בניין ה-SS ברחוב Warszawska 35.[5] כמה מאות גברים הושארו בחיים והתפצלו לגדודי עבודה של אסירים, באופן זמני. הקבוצה הראשונה שהורכבה מ-150 איש הוצבה במפעל יציקת ברזל עליו השתלטו הנאצים במהלך המלחמה, ושכן ברחוב Piłsudskiego 55. הקבוצה השנייה של כ-500 גברים הועברה למתחם בית הספר ציבורי, ככוח העבודה של החברה הגרמנית Wolf & Goebel.[1]

הודעה גרמנית במינסק האוסרת על יהודים לצאת מחוץ לשטח המוגדר בגטו. חתום על ידי Kreishauptmann Bittrich ב-12 בדצמבר 1941.

הגל האחרון של ירי ההמוני החל מספר חודשים לאחר מכן. קבוצה גדולה של יהודים מבניין בית הספר הועברה ב-24 בדצמבר 1942 לבית הקברות היהודי ונרצחה שם; אלה שנותרו (כ-250 עובדי עבדים) נהרגו ב-10 בינואר 1943 בעקבות מרד אסירי קופרניקוס.[5] ה - הקצינים הנאצים הקיפו את המקום על מנת להחיל את פעולת הגירוש, אך האסירים הסתגרו בפנים והתנגדו, והכניסו את ה - הקצינים הנאצים למצב של הלם. לאחר מאבק הוצת בסופו של דבר הבניין ונשרף כשהיהודים בתוכו.[1] בינתיים, בבית היציקה ק. רודצקי (ששמה קרופ א.ג.) חולצו למעלה מ-100 פועלים יהודים ב-5 יוני 1943. תנועת התנגדות מחתרתית התפתחה במינסק,[6] ומאוחר יותר קיבל צבא הבית הפולני (AK) הזדמנות להשיב. ב-22 ביולי 1943 ארבו למפקד הגסטפו שמידט ונורה על ידי הפרטיזנים.[7]

בתום הכיבוש הגרמני של פולין שוחררה מינסק מזובייצקי לא על ידי הצבא האדום המתקדם, אלא על ידי החיילים הפולנים של הא"ק שנכנסו לעיירה לפניהם.[7] למרות שידוע כי 250 יהודי מינסק שרדו - רבים מהם ניצלו על ידי המשפחות הפולניות בצד ה"ארי" של העיר (כולל אלו שהצליחו להימלט מגירושי טרבלינקה), הקהילה היהודית שלפני המלחמה נמחתה למעשה במינסק במהלך השואה. אחרי שהמלחמה הסתיימה לא נשאר אף אחד, ולא היה למה לחזור.[1] הקהילה היהודית ששגשגה משנת 1768, חדלה להתקיים לחלוטין. מאז המלחמה, הקהילה לא הוקמה מחדש.[5]

אנשים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 "עלון הקהילה הדתית היהודית בוורשה" (2014). במלאת 70 שנה לחיסול גטו מינסק מזובייצקי. שבועון Strefa Mińsk.pl, Jarosław Rosłoniec (האתר הרשמי של Mińsk)., באתר web.archive.org, ‏2015-10-27
  2. ^ 1 2 3 Justyna Laskowska, Krzysztof Bielawski (2014). "Getto w Mińsku Mazowieckim". Miejsca martyrologii - Zabytki: Mińsk Mazowiecki. Wirtualny Sztetl (Virtual Shtetl), Muzeum Historii Żydów Polskich. נבדק ב-12 במאי 2014. Stłoczono w nim [w Mińsku Mazowieckim] około siedmiu tysięcy osób [7 000], w tym także przesiedleńców z Kałuszyna, Kalisza, Lipna, Pabianic. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Justyna Laskowska (trans. Katarzyna Majdan) (2014). "Mińsk Mazowiecki". History - Jewish community. Virtual Shtetl. pp. 6 of 6. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-13 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ The Erwin and Riva Baker Memorial Collection (2001). Yad Vashem Studies. Wallstein Verlag. p. 57. ISSN 0084-3296. נבדק ב-12 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Małgorzata Frąckowiak & K. Bielawski (2014). "Gmina żydowska dla Mińska Mazowieckiego". Cmentarz żydowski w Mińsku Mazowieckim. Kirkuty.xip.pl. נבדק ב-12 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ U.S. Holocaust Memorial Museum. "Jewish Resistance in Ghettos and Camps". Jewish Virtual Library. נבדק ב-12 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 "The history of Mińsk Mazowiecki". Polsko-Amerykańska Fundacja Wolnosci (בפולנית). Polski Portal Edukacyjny "Interkl@sa". נבדק ב-12 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גטו_מינסק_מזובייצקי&oldid=38601704"