גבריאלה אמורט
 | |
| לידה |
1 במאי 1925 מודנה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
16 בספטמבר 2016 (בגיל 91) רומא, איטליה |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה |
| מקום קבורה |
Cimitero Laurentino |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
האב גבריאלֶה אַמוֹרְט (באיטלקית: Gabriele Amorth; 1 במאי 1925 – 16 בספטמבר 2016) היה כומר קתולי איטלקי, מגרש השדים של דיוקסיית רומא והוותיקן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמורט נולד במודנה למשפחה קתולית אדוקה, והוריו היו חברים בארגון החילוני "פעולה קתולית" (Azione Cattolica). הוא למד משפטים באוניברסיטת מודנה והיה חבר אחוות הסטודנטים הקתוליים של איטליה. בגיל שמונה-עשרה הצטרף לחטיבת הפרטיזנים שהוקמה בעירו, בה שירת כמפקד, וזכה בעיטור לאחר המלחמה. ב-1947 מונה לסגן יו"ר תנועת הנוער של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, ג'וליו אנדראוטי. אמורט החליט שלא להיוותר בפוליטיקה והתפטר מהתנועה. הוא סיים את לימודי המשפטים ב-1951, ואז עזב את החיים החילוניים והצטרף לאחוות השליח פאולוס הקדוש. ב-24 בינואר 1954 הוסמך לכמורה. הוא עסק בהוראה ובעיתונות. ב-1959 ארגן את אירוע הקדשתה של המדינה לליבה חסר המתום של הבתולה, שהיה כרוך בהטסה במסוק של פסל גבירתנו מפאטימה בכל הבירות המחוזיות. ב-1977 מונה לעורך הירחון המריאני Madre de Dio.
ב-1986 ביקש ממנו הארכידיאקון (אנ') הראשי, החשמן אוּגוֹ פּוֹלֶטי, לקבל את תפקיד עוזרו של מגרש השדים של רומא, האב קנדידיו אמנטיני, שכיהן במשרה בסקלה סנטה מאז 1961. אמורט חסר כל ניסיון בגירוש שדים, וטען שהסכים רק לאחר תפילה ממושכת שבסופה אמר לו השטן שהוא טהור מכדי להיפגע. הוא התפטר מעריכת הירחון ונעשה לשולייתו של אמנטיני. ב-1992, עם מות אמנטיני, ירש אותו אמורט בתפקיד מגרש השדים הרשמי של הדיוקסיה כולה.
אמורט הדגיש בהזדמנויות שונות את ההכרח להאמין ששדים הם בריות ממשיות, לא מטאפורה לדחפים אנושיים, וציטט בעניין זה את הבשורה על פי לוקאס ט': ”וַיִּקְרָא אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיִּתֵּן לָהֶם גְּבוּרָה וְשָׁלְטָן עַל כָּל־הַשֵּׁדִים” ואת דברי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ש"מי שלא מאמין בשטן, כופר בבשורה." במהלך הקריירה שלו טען שערך יותר מ-70,000 גירושי שדים מוצלחים. ב-1999 הביע התנגדות לתקנון החדש להוצאת איחוזים שאושר בוותיקן, שהחליף את כללי הטקס שאושררו ב-1614, ושהמליץ לפנות לרופאים ולפסיכיאטרים תחילה. עם זאת, במאי 2016 אמר לוויליאם פרידקין שהוא תומך בהתייעצות באנשי רפואה, משום שרוב הטוענים לאיחוז שראה בקריירה שלו סבלו ממתחים נפשיים או בעיות בריאות. לדבריו, "רק אחד או שניים, לכל היותר, מכל מאה" סבלו באמת משדים.
בין היתר, אמורט סבר שליל כל הקדושים הוא חגיגה שטנית והמליץ להורים שלא לאפשר לילדיהם לחגוג אותו. הוא התנגד לספרי הארי פוטר, משום שקידמו לדעתו מאגיה שחורה, וליוגה, שהייתה פולחן מזרחי אלילי. הוא חיבר מספר ספרים על עבודתו כמגרש.
ב-1992 ייסד יחד עם מגרשי-שדים קתוליים מוסמכים אחרים (כמו האב ג'רמי דייוויס, המגרש של הארכיבישוף מווסטמינסטר) את "האיחוד הבינלאומי של מגרשי השדים". באגודה חברים כמאתיים וחמישים כמרים קתולים מ-30 מדינות. הוא היה ראש הארגון בין 1994 ל-2000, וקרא לטפח את המקצוע הדועך. ב-2014 הכיר הכס הקדוש באיחוד הבינלאומי כמסדר דתי בעל מעמד.
אמורט מת ב-2016 ממחלת ריאות. ב-2023 גילם ראסל קרואו את דמותו בסרט "מגרש השדים בשירות האפיפיור".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבריאלה אמורט, ברשת החברתית Goodreads- Father Gabriele Amorth. הטיימס, 17 בספטמבר 2016.
- Chief exorcist cast out 70,000 demons. הטיימס, 19 בספטמבר 2016.
- Italiens berühmtester Exorzist ist tot, זידדויטשה צייטונג, 17 בספטמבר 2016.
- Exorzist des Papstes: Teufelszeug im Vatikan, דר שפיגל, מרץ 2010.
- Satanische Sekten im Vatikan, דר שפיגל, ינואר 2008.
- ויליאם פרידקין, The Devil and Father Amorth: Witnessing “the Vatican Exorcist” at Work. ואניטי פייר, דצמבר 2016.
- גבריאלה אמורט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
