ג'סיקה סאביץ'
 | |
| לידה |
1 בפברואר 1947 כיכר קנט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1983 (בגיל 36) ניו הופ, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1968 |
  | |
ג'סיקה בת' סאביץ' (1 בפברואר 1947 – 23 באוקטובר 1983) הייתה עיתונאית טלוויזיה אמריקאית, הידועה בעיקר בהיותה מגישת מהדורת סוף השבוע של NBC Nightly News וכן קריינית חדשות יומית של חדשות רשת NBC בסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80. סאביץ' הייתה אחת הנשים הראשונות שהייתה המגישה היחידה של מהדורת חדשות ערב ברשתות הטלוויזיה של ארצות הברית, אחרי מרלין סנדרס מחדשות ABC וקתרין מקין מחדשות NBC. כמו כן הנחתה את תוכנית האקטואליה Frontline של ערוץ השידור הציבורי PBS מינואר 1983 ועד מותה בתאונת דרכים באותה שנה.[1]
זמן קצר לפני מותה באוקטובר 1983, עלתה סאביץ' לכותרות בעקבות שידור של תקציר חדשות NBC, שבו הדיבור שלה היה מעורער והיא נראתה תחת השפעת סמים. האירוע הוביל להשערות נרחבות כי היא משתמשת בסמים. שלושה שבועות לאחר מכן מתה סאביץ' בטביעה כאשר מכונית שבה נסעה נוּוטה בטעות לתוך תעלה במהלך סופת גשמים כבדה. בנתיחה שלאחר המוות לא התגלו בגופה סמים, והתגלה מעט מאוד אלכוהול.
בחייה, סאביץ' זכתה להצלחה בזכות אהדת הקהל שלה זכתה, והודות לכישוריה כקריינית, על אף שספגה ביקורת על חוסר הניסיון היחסי שלה כעיתונאית. לפני שהצטרפה לחדשות NBC, הייתה מגישת חדשות פופולרית בערוץ מקומי בפילדלפיה, ולפני כן, בזמן שעבדה בתחנת טלוויזיה ביוסטון, הייתה האשה הראשונה שהגישה חדשות בדרום ארצות הברית.
לאחר מותה, חוברו על סאביץ' שתי ביוגרפיות, ונעשה סרט טלוויזיה בשם "כמעט מוזהבת: סיפורה של ג'סיקה סאביץ'", וכן תוכניות תעודה טלוויזיוניות. בשנת 1996 יצא לאקרנים הסרט העלילתי "אישי ומקרוב" (Up Close and Personal) בכיכוב מישל פייפר ורוברט רדפורד, אשר התבסס באופן רופף מאוד על חייה של סאביץ'. חוויותיו של סאביץ' כעוגן חלוצה גם עזרו לעורר את וויל פרל ליצור את הסרט Anchorman: The Legend of Ron Burgundy משנת 2004.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'סיקה סאביץ' נולדה ב-1 בפברואר 1947 בווילמינגטון, דלאוור. היא הייתה בתם הבכורה של פלורנס (לבית גולדברגר), אחות בחיל הים, ודייוויד סאביץ', שניהל חנות בגדים. אביה היה ממוצא יהודי סלאבי וסבה מצד אמה ממוצא גרמני ויהודי־רוסי. סבתה מצד אמה הייתה ממוצא איטלקי־אמריקאי והייתה קתולית.[3] בשנת 1959, לאחר שאביה נפטר בגיל 33, עברה משפחתה מקנט סקוור, פנסילבניה, למרגייט סיטי, ניו ג'רזי. לפי גוונדה בלייר ואלנה נאש, מחברות שתי הביוגרפיות שלה, מותו בטרם עת של אביה רדף את סאביץ' לאורך כל חייה, והוביל אותה לפתח קריירה בין השאר כדי לפצות על אובדנו.[4]
כתלמידת תיכון באטלנטיק סיטי עבדה סאביץ' כמנחת תוכנית לנוער בתחנת רדיו מקומית. היא נהנתה מהעבודה ברדיו, ולימים עסקה גם בהגשת תוכניות מוזיקה וחדשות בתחנה. לאחר התיכון, למדה סאביץ' תקשורת במכללת איתקה, באיתקה, ניו יורק. לדברי סאביץ', הגישה המפלה של בית הספר כלפי נשים מנעה ממנה לצבור את הניסיון שרצתה בתחנות הרדיו והטלוויזיה שבבעלות המכללה. משום כך חיפשה הזדמנויות ברוצ'סטר הסמוכה, ומצאה שם עבודה בקריינות ובהגשת פרסומות.
עבודה בחדשות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1969 התקבלה סאביץ' לעבודה כמזכירה ב־WCBS, תחנת רדיו מקומית בניו יורק מרשת CBS. התחנה סירבה להעסיק אותה ככתבת בשל היעדר ניסיון מקצועי. היא השתמשה במתקני התחנה כדי ליצור קלטת מבחן בד לטלוויזיה ושלחה עותקים לתחנות טלוויזיה רבות ברחבי ארצות הברית, כדי למצוא תפקיד מול מצלמה.
למרות חוסר הניסיון שלה בשידור חדשות, התחנה KHOU, תחנת הטלוויזיה המקומית ביוסטון, טקסס, שכרה את סאביץ' ככתבת. כשסאביץ' הגיעה ל־KHOU, היא הייתה האשה היחידה שעבדה במחלקת החדשות מלבד מזכירה אחת, והתמודדה עם סביבת עבודה עוינת לנשים. כמה חודשים לאחר שהצטרפה, עברה מבחן בד וזכתה למשמרת סוף שבוע, והפכה לאשה הראשונה שהגישה חדשות בדרום ארצות הברית.
בשנת 1972, הצטרפה סאביץ' לתחנת KYW-TV בפילדלפיה, ככתבת וכמגישה בסופי השבוע. לאחר קשיים בקבלת זמן מסך בשל אי־השתייכותה לאיגוד העובדים המקומי, הצליחה לימים להפוך אחת משלושה מגישים פופולריים, לצד וינס לנארד ומורט קרים, בחדשות הלילה. ב־KYW זכתה סאביץ' בהכרה בזכות כתבותיה בהמשכים על נושאים יוצאי דופן (לאותה תקופה) כמו אונס ולידה. סאביץ' הוסיפה ממד אישי לכתבותיה בכך שהשתתפה בסיפור בעצמה; לדוגמה, היא עברה הכשרה של בית הספר לשוטרים בפילדלפיה כחלק מסדרה על נשים במשטרה, ושימשה פתיון במשך שבועיים במבצע משטרתי ללכידת אנסים כחלק מסדרת הכתבות שלה על אונס.[1] סדרת הכתבות הזו זכתה בפרס קלריון למצוינות מטעם Women in Communications, Inc., ועזרה להביא לשינויי חקיקה במספר מדינות בתוך ארצות הברית.
סאביץ' הפכה לידוענית מקומית בפילדלפיה, ולעיתים הוטרדה בהליכה ברחוב. סאביץ' נהנתה מההצלחה המקומית, אך שאפה להתקדם לעבודה ברשתות הארציות. בשנת 1976, הרשימה את מנהלי NBC בזמן שדיווחה מעימות בקמפיין הנשיאותי בין הנשיא ג'רלד פורד לבין המועמד הדמוקרטי ג'ימי קרטר בפילדלפיה. אירעה תקלה בציוד השמע, שעיכבה את העימות, והותירה את סאביץ' למלא 27 דקות של זמן שידור בזמן שהציוד תוקן. ההתמודדות הטובה שלה עם האתגר הובילה את NBC להציע לה חוזה לשלוש שנים החל מספטמבר 1977 כמגישה וככתבת בוושינגטון הבירה.
עבודה בחדשות ארציות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאביץ' הצטרפה לחדשות NBC בשלהי שנת 1977 כמגישת מהדורת סוף השבוע. כמענה לטענות שנשכרה הודות למראה שלה ושקודמה על פני עיתונאים מיומנים, הטילה NBC על סאביץ' לעסוק גם בעבודת דיווח מהשטח, כולל תקופה קצרה ככתבת לסיקור הסנאט האמריקאי. סאביץ' הייתה מגישה מנוסה, אך התקשתה בעבודתה ככתבת שטח. בשנת 1979 סולקה מתפקיד מסקרת הסנאט בשל הישגים דלים. לאחר מכן, אף על פי שהמשיכה גם ליצור כתבות שטח מעת לעת, ועזרה לסקר את הוועידות הרפובליקניות והדמוקרטיות של 1980, נודעה בעיקר כמגישה.
סאביץ' השקיעה מאמץ רב בשיפור הקריינות שלה, ובין היתר נעזרה במאמן קול. בכירים ועמיתים ב־NBC שיבחו את הקריינות המיומנת שלה בסרט המראה את הרצח של חבר הקונגרס ליאו ריאן ושל אנשים נוספים ביריות מצד חברי מקדש העם בג'ונסטאון. לא היה זמן לצפות בסרט לפני שידורו, ולכן נאלצה סאביץ' לאלתר את הקריינות שלה בזמן צפייה בסרט המזעזע בפעם הראשונה.
תקרית בשידור חי ב־3 באוקטובר 1983[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף הצלחתה של סאביץ' כמגישה, החלה NBC לקדם מגישות אחרות, ובמיוחד את קוני צ'אנג. ביוני 1983, העבירה NBC את סאביץ' ממשבצת המגישה הקבועה שלה בשבת בערב, והחליפה אותה בצ'אנג. מאז ועד מותה באוקטובר 1983, הופיעה סאביץ' בתקציר החדשות בלבד[1] לדברי עמיתים, החלה סאביץ' לחוש חרדה לגבי עבודתה והראתה סימנים של חוסר יציבות רגשית.
ב־3 באוקטובר 1983, בעת שהגישה מקטע בתוכנית תקציר החדשות, דיברה סאביץ' בצורה לא ברורה ועילגת, סטתה מהטקסט הכתוב, ואלתרה הערות שונות. יותר מאוחר באותו ערב, קריינה קטע אחר ללא בעיות. ההגשה הפגומה של סאביץ' עוררה חשדות שהיא משתמשת בסמים, ובפרט בקוקאין. סאביץ' מצידה תלתה את האשם בתקלה בטלפרומפטר, בעוד שהסוכן/ת שלה אמר/ה שהסיבה הייתה השפעות של משככי כאבים שנטלה בשל ניתוח שחזור פנים שעברה בעקבות תאונת שייט.
על אף שכמה מעמיתיה של סאביץ' העידו שראו עדויות לשימוש בסמים, חברים ומקורבים אחרים הכחישו שהייתה משתמשת בסמים.[5][6] כתבת NBC לינדה אלרבי אמרה מאוחר יותר שפנתה להנהלת הרשת בבקשה שיתערבו, ואמרה להם, "אתם חייבים לעשות משהו. האישה הזו [סאביץ'] בצרות". אלרבי אמרה כי סגן נשיא הרשת הגיב, "אנחנו חוששים לעשות משהו. אנחנו חוששים שהיא תתאבד במשמרת שלנו". כשההנהלה לא פעלה, אלרבי וכתבים אחרים ניסו לפנות לסאביץ', אך היא מצאה את מותה לפני שניסיונות ההתערבות נשאו פרי.
אף על פי שלפי הביוגרפית של סאביץ' גוונדה בלייר, ההגשה הפגומה של סאביץ' ב־3 באוקטובר חיסלה את קריירת ההגשה שלה,[7] כתבה שפורסמה לאחר מותה דיווחה כי NBC חידשה את החוזה שלה (אמנם לשנה ולא לשלוש שנים כמו החוזים הקודמים), ושסאביץ' הייתה אמורה להופיע בעונה נוספת של Frontline.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאביץ' הייתה נשואה פעמיים, ולא היו לה ילדים. נישואיה הראשונים בשנת 1980 למלווין "מל" קורן, מנהל בחברת פרסום בפילדלפיה, הסתיימו בגירושין לאחר אחד עשר חודשים.[1][8] יש עדויות לפיהן התגרש קורן מסאביץ' לאחר שנודע לו שיש לה בעיית סמים משמעותית.[4]
במרץ 1981 באה סאביץ' בברית הנישואים בשנית, עם ד"ר דונלד פיין, רופא הנשים שלה, אך גם אלו נמשכו רק כמה חודשים. פיין, שסבל בעצמו מבעיות שימוש בסמים וכן מדיכאון, התאבד בתלייה בביתם בוושינגטון הבירה.[9] סאביץ', ששהתה באותה עת בניו יורק, מצאה את גופתו כשחזרה לבית.
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־23 באוקטובר 1983, עשרים יום לאחר תקלת השידור שלה ב־NBC, סעדה סאביץ' עם מרטין פישביין, סגן נשיא הניו יורק פוסט, במסעדה בניו הופ, פנסילבניה. סאביץ' ופישביין היו בזוגיות בת כמה שבועות. לאחר הארוחה, החלו לנסוע הביתה בסביבות 19:15 בערב, כשפישביין נוהג וסאביץ' במושב האחורי עם הכלב שלה. ירד גשם כבד, וייתכן שפישביין החמיץ שלטי אזהרה שהוצבו במקום. הוא נסע ביציאה הלא נכונה מהמסעדה ועלה בטעות על שביל הגרירה לאורך תעלת פנסילבניה על גדת נהר דלאוור. מכוניתו סטתה וצנחה אל המים הרדודים של התעלה. לאחר שנפלה מגובה של כחמישה מטרים, נחתה הפוכה כמטר וחצי של מים, ומיד שקעה בבוץ עמוק אשר אטם את הדלתות. סאביץ' ופישביין נלכדו בפנים, ומים זרמו פנימה. תושב מקומי מצא את הרכב בסביבות השעה 11:30 באותו לילה. גופתו של פישביין עדיין הייתה חגורה מאחורי ההגה, וסאביץ' וכלבה במושב האחורי.[10]
לאחר נתיחות שלאחר המוות, קבע חוקר מקרי המוות במחוז בקס כי גם סאביץ' וגם פישביין מתו מחנק בטביעה. לא לסאביץ' ולא לפישביין היו סמים אחרים מלבד אלכוהול בגופם בזמן המוות, והם צרכו רק כמות קטנה של אלכוהול - כחצי כוס יין כל אחד.[11] לדברי מפקד משטרת ניו הופ, מוות דומה אירע באותו מקום כמה שנים קודם לכן.[1][10]
משפחתה של סאביץ' וקבוצת חבריה תבעו מאוחר יותר את ה"ניו יורק פוסט" ואת יורשיו של פישביין, את המסעדה ואת מדינת פנסילבניה תביעת נזיקין על מותה של סאביץ'. התביעה הסתיימה מחוץ לבית המשפט תמורת 8 מיליון דולר, שרובם שולמו על ידי העיתון. חלק מהכסף שימש להקמת מלגות לנשים הלומדות תקשורת ועיתונות במכללת איתקה ובמוסדות נוספים.[12]
פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1979 קיבלה סאביץ' תואר דוקטור לשם כבוד במדעי הרוח ממכללת איתקה, האלמה מאטר שלה. היא נבחרה לחבר הנאמנים של המכללה בשנת 1980.[13]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Blair, Gwenda. Almost Golden: Jessica Savitch and the Selling of Television News. New York: Simon & Schuster, 1988. ISBN 978-0671632854.
- Nash, Alanna. Golden Girl: The Story of Jessica Savitch. New York: Dutton, 1988. ISBN 978-0525246671.
- Savitch, Jessica. Anchorwoman. New York: Putnam, 1982. ISBN 978-0399127359.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'סיקה סאביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Kerr, Peter (1983-10-25). "Jessica Savitch of NBC-TV Killed in Car Accident". הניו יורק טיימס. נבדק ב-2016-03-06.
- ^ כתבה בכתב העת People על מורט קרים, ההשראה לרון בורגונדי (אנגלית)
- ^ Alanna Nash; Arlene Nusbaum (22 במרץ 1989). Golden Girl: the story of Jessica Savitch. Canada: Penguin Group. ISBN 9780451161215. נבדק ב-24 באפריל 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Trescott, Jacqueline (1988-07-23). "In Pursuit of Jessica Savitch". The Washington Post. ארכיון מ-2017-05-05. נבדק ב-2016-03-06.
- ^ Bykofsky, Stu (1988-04-19). "The Savitch Story: Confirmation & Denial: '60 Minutes' Correspondent Ed Bradley Confirms Affair With NBC Anchorwoman". Philadelphia Daily News. ארכיון מ-2013-11-15. נבדק ב-2016-03-06.
- ^ Scot Haller Updated November 07, 1983 12:00 Pm, The Two Faces of a Newswoman, PEOPLE.com (באנגלית)
- ^ Blair, p. 322. "In a single Digest, forty-three seconds of live television, she destroyed what was left of her career."
- ^ Sims, Gayle Ronan (2005-03-12). "Melvin R. Korn, 75, Advertising Executive". The Philadelphia Inquirer. ארכיון מ-2016-03-07. נבדק ב-2016-03-07.
- ^ "Liver Disease Linked to Death Of a TV Journalist's Husband". הניו יורק טיימס. United Press International. 1981-08-05. נבדק ב-2016-03-06.
- ^ 1 2 Blair, pp. 343–347.
- ^ "Exam Finds Little Alcohol". Spokane Chronicle. Associated Press. 1983-11-02. p. A6. נבדק ב-2016-03-07.
- ^ Konolige, Kit (1988-01-28). "$8m Paid In Savitch Death". Philadelphia Daily News. ארכיון מ-2013-11-18. נבדק ב-2016-03-07.
- ^ "About Jessica Savitch". Ithaca College. נבדק ב-2016-03-27.