בעל חיים ישיב
.JPG)
בעל חיים ישיב (על פי האקדמיה ללשון העברית: בעל חיים קָבִיעַ[1]) הוא אורגניזם חסר היכולת הביולוגית לתנועה עצמית. בעלי חיים ישיבים אינם נעים ממקומם בדרך כלל. הם יכולים לנוע כתוצאה מכוחות חיצוניים (כדוגמת זרמי מים), אבל בדרך כלל הם צמודים באופן קבוע למשהו. אורגניזמים כדוגמת אלמוגים מייצרים בעצמם את המצע שממנו הם גדלים. בעלי חיים ישיבים אחרים נצמדים לחומרים מוצקים כדוגמת סלעים, גזעי עצים מתים, או חפצים מעשי ידי אדם כדוגמת אוניות טרופות, מצופים או גוף אונייה מתחת לקו המים. כל בעלי החיים הישיבים הם חסרי חוליות, למעט גנוניים, וכמעט כולם חיים במים.
בעלי החיים הישיבים הקרובים ביותר לבעלי חוליות הם מיתרני זנב, שיש להם מיתר גבי בשלב הפגית שלהם, המכונה גם "פגית ראשנית". לעיתים קרובות, הפגיות של בעלי חיים ישיבים, כמו מיתרני זנב, חופשיות לנוע או לחיות כפלנקטון.
בעלי החיים הישיבים הידועים ביותר הם האלמוגים הבנויים בשונית. דוגמאות נוספות כוללות ספוגיים, חיטחבים וברכיופודים.
טפילים רבים נקשרים עצמם כפגית לבעלי החיים הפונדקאים שלהם והופכים לצורות ישיבות. לאחר מכן אינם יכולים עוד לעזוב את הפונדקאי. דוגמה, בעלי החיים מהמשפחה Cyamidae, מסדרת השטצדאים החיים כטפיל חיצוני על עור לווייתנים.
בעלי חיים ישיבים למחצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי חיים ישיבים למחצה הם מינים של בעלי חיים ישיבים שאינם צריכים לזוז ממקומם בדרך כלל, אבל מסוגלים לנוע באיטיות רק בנסיבות קיצוניות. מינים רבים של צדפות ושושנות ים הם ישיבים למחצה.
תנועתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבעלי חיים ישיבים יש בדרך כלל שלב בהתפתחותם שבו הם מסוגלים לנוע בכוחות עצמם. לדוגמה, הפגית של הספוגיים מסוגלת לנוע והופכת לישיבה בבגרותה. בניגוד לכך, מינים רבים של מדוזות מתפתחים כפוליפ ישיב בתחילת מחזור החיים שלהם. במקרה של כנימת קוכיניאל, טפיל ישיב למחצה של צמחי צבריים שלב התנועה מתרחש בשלב הנימפה הצעירים עוברים למקום האכלה ומייצרים חוטי שעווה ארוכים. בהמשך הם עוברים לקצה עלה הקקטוס, שם הרוח תופסת את חוטי השעווה ומובילה את הפגיות הזעירות לפונדקאי חדש.
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי חיים ישיבים רבים, כולל ספוגים, אלמוגים והידרה, מסוגלים להתרבות ברבייה אל-זוויגית "אין סיטו" על ידי תהליך של הנצה. אורגניזמים ישיבים כמו זיפרגליים ומיתרני זנב זקוקים למנגנון כלשהו כדי להעביר את צאצאיהם לשטח חדש. זו הסיבה שהתאוריה המקובלת ביותר המסבירה את האבולוציה של שלב הפגית היא הצורך ביכולת פיזור למרחקים ארוכים.
התקבצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקבצות (Clumping) היא התנהגות באורגניזמים ישיבים, שבה פרטים ממין מסוים מתאגדים ביחד, וניתן לראות אותה באוכלוסיות של שוניות אלמוגים ובאוכלוסיות של כנימת קוכיניאל. ההתקבצות מאפשרת רבייה מהירה יותר והגנה טובה יותר מפני טורפים.[2]
דומיננטיות בסביבות החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור הכרית בסביבות החופיות והביומות החופיות נשלט על ידי אורגניזמים ישיבים כמו צדפות. משטחים קרבונטיים גדלים כתוצאה מהצטברות שרידי השלדים של אורגניזמים ישיבים, לרוב מיקרואורגניזמים, שגורמים להשקעה של קרבונטיים באמצעות חילוף החומרים שלהם.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קָבִיעַ במילון ביולוגיה כללית (תשס"ט), 2009, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ James H. Thorp; Alan P. Covich (2001). Ecology and Classification of North American Freshwater Invertebrates. Academic Press. p. 213. ISBN 0-12-690647-5.
