בכור יוסף בנבנישתי
 | |
| לידה |
1846 ה'תר"ו ירושלים,האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 1916 (בגיל 70 בערך) ה'תרע"ו ירושלים,האימפריה העות'מאנית |
| מקום פעילות | ירושלים, עיראק, סוריה, הודו, סינגפור וצפון אפריקה |
| תקופת הפעילות |
?–1916  |
| תחומי עיסוק | שד"רות וחזנות |
| תפקידים נוספים | אב בית דין |
| צאצאים | רבי סעדיה בנבנישתי |
הרב בכור יוסף בנבנישתי (1846–12 באפריל 1916) היה חזן ושד"ר ירושלמי, ואב בית הדין של העדה הספרדית בעיר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים בשנת 1846 (ה'תר"ו) לרב רחמים שניאור בנבנישתי, בן למשפחת רבנים שמוצאה בספרד, ולרבקה בת הרב בנימין חמווי. בילדותו התחנך בתלמוד תורה ובישיבות מקומיות, ונישא לרחל בת יצחק מודיאנו מסלוניקי.
בשנת 1874 (ה'תרל"ד) יצא כשד"ר לסוריה, טורקיה וכורדיסטן בשליחות מטעם ישיבת המקובלים בית אל, וחזר לירושלים בשנת 1875 (ה'תרל"ה). בשנת 1885 (ה'תרמ"ה) יצא בשליחות לערי המערב הפנימי בצפון אפריקה מטעם כוללות חברון, ובשנת 1887 (ה'תרמ"ז) יצא בשליחות נוספת מטעם ישיבת המקובלים בית אל לערי הודו וסינגפור.
בשנת 1900 (ה'תר"ס) יצא בשליחות כוללות הספרדים בירושלים לערי המערב הפנימי בצפון אפריקה, בשנת 1904 (ה'תרס"ד) יצא עבורם לתוניס וערי צפון אפריקה, ובשנת 1905 (ה'תרס"ה) יצא עבורם לקולקטה ושאר ערי הודו.
כשחזר משליחותו, החל לשמש כאב בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, לצד הרב יעקב דאנון והרב אברהם פילוסוף. נודע כדרשן ובעל קול נעים, ובמשך שנים רבות שימש כחזן.
הלך לעולמו בירושלים ב-12 באפריל 1916 (ט' בניסן ה'תרע"ו).
בנו היה הרב סעדיה בנבנישתי; ואחד מצאצאי צאצאיו הוא גבריאל קרליק פררה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "הרב בכור יוסף בנבנישתי (בן-וינישטי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3136
- משה דוד גאון, "יוסף בכור בנבנשתי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 165, באתר היברובוקס