בית הכנסת שושנת הזהב (לבוב)

בית הכנסת שושנת הזהב
	פנים בית הכנסת
מידע כללי
סוג	בית כנסת שנחרב
מיקום	לבוב
מדינה	אוקראינה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1582
תאריך פתיחה רשמי	1582
תאריך פירוק	יולי 1941
אדריכל	פאולו רומנו
סגנון אדריכלי	אדריכלות הרנסאנס
קואורדינטות	49°50′46″N 24°01′47″E / 49.84611111°N 24.02972222°E
	(למפת לבוב רגילה) בית הכנסת שושנת הזהב

בית הכנסת טורי זהב או שושנת הזהב בעיר לבוב נחשב אחד מבתי הכנסת היפים באוקראינה, והוא גם בין העתיקים שבהם.

שם בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נקרא "שושנת הזהב" לזכר רוזה, כלתו של יצחק בן נחמן שרנצליס, מפרנסי העיר, שהיה ממקיימי בית הכנסת. בשמה של רוזה נקשרה אגדת עם, לפיה היא מסרה את נפשה על קידוש השם ובכך הצילה את בית הכנסת, אולם כפי הנראה המדובר באגדה בלבד. מקורו של השם "טורי זהב" בספרו של הרב דוד הלוי סגל בעל הטורי זהב (הט"ז). בית הכנסת נשרף על ידי הנאצים ב-1941 ועמד בחורבנו עשרות שנים לאחר מכן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1580 רכש יצחק בן נחמן (שרנצליס), מיהודי לבוב העשירים ומבאי שולחנו של מלך פולין סטפן בטורי, חלקת אדמה במרכז לבוב, ברחוב בליאכר. כעבור שנתיים הזמין בן נחמן את האדריכל האיטלקי פאולו רומנו לתכנן את בית הכנסת. בשנת 1595 נבנה בבית הכנסת אולם כניסה מפואר, וכן גלריה ששימשה כעזרת נשים.

בשנת 1604 הוחרם בית הכנסת על ידי הישועים. ארבע שנים וחצי אחר כך (בחודש אדר ה'שס"ט), לאחר ששילמו כופר בסך 20,600 זהובים, קיבלו יהודי העיר בחזרה לידיהם את בית הכנסת. ככל הנראה יש לכך קשר למאבקים בין האצולה המקומית לבין המלך זיגמונט השלישי (שהישועים היו בני בריתו) כחלק ממלחמת רוסיה–פולין (1605–1618). רבי יצחק הלוי סגל חיבר לזכר המאורע "שיר גאולה", ועל פי הוראת רבני העיר מהר"ם לובלין ורבי יהושע פלק כץ, נהגו מאז לשיר אותו בבית הכנסת בכל שנה, בשבת לאחר פורים.^[1]

בין השנים 1654–1667 היה זה בית הכנסת של הרב דוד הלוי סגל, בעל הטורי זהב (הט"ז), בלבוב. המבנה השתמר עד תקופת השואה, ונחרב בידי הנאצים ב-1941. בתחילה נבזז בית הכנסת, לאחר שנאסרה התפילה בו, ובהמשך פורק, ואבניו שימשו לבניין. בשנת 1943 לאחר השמדת יהודי העיר, נשרף בית הכנסת, אך המבנה לא התמוטט ונותר על עמדו.^[2] לאחר המלחמה לא נבנה שוב בית הכנסת מחדש.

בספטמבר 2011, החלו להרוס את שרידי בית הכנסת מתוך כוונה להקים במקומו בית מלון^[3], אך בעקבות פניות לממשלת אוקראינה הופסקו העבודות^[4].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדות שונות נכרכו בבית הכנסת, כשבכולם כלתו של נחמן הצילה את בית הכנסת, שכמעט והפך לבית תפילה קתולי.

הסופר אשר ברש מספר, כי כאשר בית הכנסת הוחרם על ידי הישועים בשנת 1604, לאחר שנכנסו לבית הכנסת, הודיע למרדכי בן יצחק, אחיו של נחמן בין יצחק, כי מעתה ואילך אין להן רשות לעבור דרך חצרו - שהייתה הכניסה היחידה לבית הכנסת - על מנת להיכנס לבית הכנסת. לאחר כמה ערעורים בבית המשפט, הוכרחו הישועים לוותר על זכותם בבית הכנסת. אך בעקבות כך הודיע ההגמון כי הוא ימסור את מפתחות בית הכנסת רק לידיה של 'שושנת הזהב' - כלתו של יצחק בן נחמן - שהייתה מפורסמת ביופיה. למרות שההגמון לא הצהיר על כוונתו, היא שיערה לעצמה שכוונתו לרעה.

לפי נוסח אחד, היא סירבה להיפגש עם ההגמון, עקב כך הרגה ההגמון ואף ביתר את גופתה.

בנוסח מעט שונה, היא ניפגשה עם ההגמון, ולאחר שקיבלה ממנו את המפתחות מסרה אותם לידי הקהילה, ומיד לאחר מכאן היא עלתה לגג בית הכנסת קפצה ממנו ומתה.

בשל אגדה זו נקרא בית הכנסת "שושנת הזהב", על פי כינויה של רוזה (ביידיש - גילדענע רויז) וקברה של רוזה היה מקום עלייה לרגל ליהודי העיר.

למעשה סבור אשר ברש, כי שתי הנוסחאות אינן נכונות מאחר ועל פי מצבתה נראה כי היא מתה כמה שנים לאחר זמנם של אותן מאורעות.^[5]^[6]^[7]

בספר מצבת קודש הביא את האגדה בנוסח אחר, לפי דבריו, כך נכתב בפנקסי הקהילה, לפי גירסה זו, כאשר ראתה כי הכמרים לוקחים א בית הכנסת, ניסתה להשתדל לפני המלך ושריו, שהיו מכבדים אותה, לבטל את הסכמתם לדבר. באותה הזמן החליטו הכמרים, מחשש שיפסידו את הזכות בבית הכנסת, לטמא את בית הכנסת. כששמעה על כך הצליחה להשיג 'רשיון' מהמלך לעכב את מעשיהם. היא הזדרזה עם כתב הרישון לביתו של ראש הכומרים להציגו בפניו. כשקרא הכומר את כתב הרישון, הרגה וביתר את גופה^[8].