ביביסטים

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביביסטים (לעיתים גם: "תומכי ביבי") הוא כינוי פוליטי המתייחס לתומכיו של בנימין נתניהו, יו"ר מפלגת הליכוד. הכינוי, אשר הפך נפוץ בשיח הפוליטי המתנהל ברשתות החברתיות, נועד לייחס לתומכיו של נתניהו או לחלק מהם, כציבור או כיחידים, הערצה בלתי-מותנית לו ולמהלכיו, והתנגדות חריפה ליריביו הפוליטיים ולעמדות פוליטיות יריבות. האידאולוגיה או הגישה הפוליטית המתאימה מכונה ביביזם.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נגזר מכינויו של בנימין נתניהו, "בִּיבִּי" והסיומת הלועזית "-אִיזְם", אשר מופעה הבולט הוא בציון השקפת עולם, אידאולוגיה, רעיון, תיאוריה, תופעה, התנהגות, אדם וכדומה.

התייחסות לאדם התומך או מזוהה עם אחד מהמופעים האמורים לעיל, יכולה להיעשות באמצעות הוספת הסיומת הלועזית "-יִסט" לשם המופע, בדומה לכינוי "ביביסט"[1].

ביביזם כסוג של פופוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הסוציולוג פרופסור סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, הביביזם הוא סוג של פופוליזם ימני, הטוען כי הוא המייצג האמיתי של העם, ולמאבק נגד תנועות ואליטות אחרות. המנהיג הפופליסט מציג את עצמו כמייצג האומה, הוא מנהיג כריזמתי וזוכה לתמיכה חזקה בזכות אישיותו, ומשתמש בלאומנות, הסתה, תיוג יריבים פוליטיים כאויבים ומתחייב לשחרור את העם מההגמוניה הממסדית. לטענתו, נתניהו הוא מנהיג פופוליסטי, שליט יחיד של הליכוד, נלחם נגד ההגמוניה של מרכז-שמאל ומנהיג לא מעורער של גוש הימין בישראל.[2]

לפי חוקר מדעי המדינה, דני פילק, בישראל צמחו לאורך השנים תנועות פופוליסטיות מכילות ומדירות, בינהן הליכוד ההיסטורי תחת הנהגתו של מנחם בגין וש"ס. לפי הניתוח שלו, נכון לשנת 2010, הפופוליזם הדומיננטי בישראל הוא הפופוליזם המדיר- סוג של פופוליזם שלא שואף לשלב את "האחרים" ב"עם" אלא להדיר את ה"אחרים" כליל. לטענתו, לאחר תקופת בינים שמרנית בשנות ה-90 בהנהגת שמיר ונתניהו, הליכוד בהנהגת נתניהו הפך למפלגה פופוליסטית מדירה. בממד הסמלי, המסר המרכזי של נתניהו ושותפיו בנוי על "שרשרת שקילות", שלפיה ארגוני טרור אסלמיים שקולים לאיראן, והיא שקולה לפת"ח ולרשות הפלסטינית, ששקולים לאזרחים ערבי ישראל ששקולים לשמאל הפוליטי, ומול כל אלה נמצא העם "האמיתי" בהנהגת נתניהו.[3]

בני מילר, פרופ' ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה, טוען כי קיים דמיון בין הרטוריקה והמסרים של דונלד טראמפ ובין נתניהו. לטענתו - אם אתה נגד טראמפ אתה מוצג על ידי תומכיו כבוגד, ואילו בישראל, אם אתה מתנגד לנתניהו - שהוא כביכול המייצג ה'אותנטי והאמיתי' של העם, אתה מוגדר על ידי תומכיו כ"אויב העם". לטענתו נתניהו לא רק חלק אינטגראלי מ"משפחה" של מנהיגים פופליסטים כמו אורבן, ארדואן וטראמפ, אלא גם "מודל מוביל לחיקוי עבורם, כי לא רק שהוא שותף לדעות האלו, הוא גם הכי מוכשר והכי חכם מביניהם." זו הסיבה שרובם לדעתו מעריכים את נתניהו ומסתדרים איתו.[4]

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, הכינוי "ביביסט" נושא אופי שלילי ומביע בוז כלפי תומכיו של נתניהו. הללו מואשמים בפולחן אישיות ובהכפפה של השקפת עולמם לצרכיו הפוליטיים המשתנים של נתניהו, ואף של בני משפחתו. עם זאת, חלק מתומכיו של נתניהו אימצו את הכינוי כאות מחאה נגד מתנגדיו וכמקור לגאווה.

בטור דעה אשר פורסם בשנת 2020 באתר "מעריב", תיארה הפובליציסטית לילך סיגן את הכינוי "ביביסט" כ"ויתור על כל ביקורת, קריאת תיגר או ויכוח אידאולוגי, למען הכשרת כל מעשה של נתניהו בהתבטלות מוחלטת".[5] ניצניו של הכינוי הופיעו כבר בשנת 2009, עת הרכיב בנימין נתניהו את ממשלת ישראל השלושים ושתיים. באותה העת כונה אביגדור ליברמן, אז שותפו הפוליטי של נתניהו שמונה זה עתה לשר החוץ, בכינוי "ביביסט" על ידי מקורב בכתבה שנכתבה על ידי העיתונאי שאול אמסטרדמסקי[6].

מקצת תומכי נתניהו אימצו את הכינוי ואף התייחסו אליו כרכיב זהותי וכמקור לגאווה. דמות בולטת בהקשר הזה היא רונית לוי, המוכרת כ"רונית הביביסטית" בטוויטר. לוי, שלאות תמיכה בנתניהו שינתה את שם המשתמש בטוויטר מ"רונית הריקלינית" ל"רונית הביביסטית", התייחסה בריאיון לעיתון "הארץ" לנסיבות שהובילו אותה לאמץ את הכינוי: "אנשים נהגו לכנות אותנו 'ביביסטים' כדי ללעוג לנו. אני החלטתי לצרף את הכינוי לשמי כעניין של גאווה. נדמה שהוספת הכינוי תפסה"[7]. באופן דומה, גם פעילים בולטים מגדירים את עצמם כביביסטים.[8][9] גם ח"כ שלמה קרעי הצהיר בראיון לעיתון מקור ראשון כי "'ביביסט' זו לא קללה, להפך".[10].

תפוצה ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת מחקר שבוצע על יחסי יהודים ערבים, שערך הסוציולוג פרופ' סמי סמוחה בנובמבר 2021, קיים סקר ארצי של מעל 1500 יהודים בגירים ושאל אותם, בין היתר, על מידת ההזדהות העצמית שלהם כביביסטים. טעות הדגימה במחקר היא עד 3%. כ-7.4% מהנשאלים הזדהו כ"ביביסטים לגמרי", עוד 14.7% הזדהו כ"ביביסטים". 24.4% טענו שהם "לא ביביסטים" ועוד 38.9% אמרו שהם "בכלל לא ביביסטים", ו-14.5% לא ענו. בסה"כ זיהו את עצמם 22.1% מהציבור היהודי כ"ביביסטים".[2]

מבין הנשאלים שענו על השאלה, 61% ממצביעי הליכוד הזדהו כביביסטים, וכך גם 44% ממצביעי המפלגות הדתיות, 20% ממצביעי ימינה, ו-1.9% ממצביעי המפלגות האחרות.[2]

37% מהיהודים ממוצא מזרחי זיהו את עצמם כביביסטים, וכך גם 19% ממוצא אשכנזי, 18% ממוצא מעורב ו-19% מבין היהודים ממוצא רוסי. מקרב אלו שזיהו עצמם כביביסטים, 56% היו ממוצא מזרחי, 26% היו ממוצא אשכנזי, 10% ממוצא מעורב, 7% ממוצא רוסי.[2]

בניגוד לציפיות החוקרים, המחקר לא מצא הבדלים משמעותיים בהזדהות כביביסטים לפי פרמטרים של גיל, מעמד חברתי-כלכלי, השכלה, מידת דתיות, זהות אישית, זהות המדינה (יותר יהודית או יותר דמוקרטית), או מידת ניציות בטחונית-מדינית.[2]

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר בדק האם יש הבדלים בין עמדות של מזרחים תומכי מפלגות ימין לא-ביביסטים, לבין מזרחים תומכי ימין ביביסטים, זאת במטרה לבדוק השפעה נקייה של הזהות הביביסטית עצמה, כאשר המוצא העדתי וההצבעה המפלגתית קבועים. נמצאו הבדלים משמעותיים בעמדות ביחס למחוייבות לדמוקרטיה ולזכויות אדם, וביחס לאזרחים הערבים. לדוגמא, בקרב תומכי מפלגות דתיות, 57% מהביביסטים היו בעד שלילת זכות הצבעה מאזרחים ערבים, ו-46% היו בעמדה זו בקרב הלא ביביסטים. בקרב מצביעי הליכוד, 45% מהביביסטים היו בעד שלילת זכות הצבעה מאזרחים ערבים, בעוד שבקרב לא ביביסטים מצביעי ליכוד עמדה זו אומצה על ידי 32%. מקרב מצביעי מפלגת ימינה, 23% מהביביסטים תמכו בשלילת זכות הצבעה לערבים, ואילו 12% מבין מצביעי המפלגה הלא ביביסטים תמכו בעמדה זו. בין המפלגות האחרות, שיעור התומכים בשלילת זכות הצבעה של ערבים עמד על 12%.[2]

לפי המחקר, יש קשר חזק בין ביביזם ליהודים ממוצא מזרחי. אמנם רוב המזרחים אינם מזדהים כביביסטים, אבל המזרחים מהווים מעל מחצית מהביביסטים, וזהו שיעור כפול משיעור הביביסטים הלא מזרחיים. לפי המחקר, חדירת הביביזם לקבוצת היהודים מזרחים מעידה על העצמתם, שכן הם לא מהססים להזדהות כביביסטים למרות התיוג השלילי של כינוי זה. כמו כן המחקר מצא כי הביביזם מחליש את מחויבות המזרחים לדמוקרטיה, הוא מקצין את עמדות תומכי הימין, מחריף את השסע העדתי ואת הקיטוב הפוליטי בישראל.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמאלני וימני, האקדמיה ללשון העברית, ‏17 במרץ 2019
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 סמי סמוחה, מיהו ביביסט?, החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה, הכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית, אוניברסיטת תל אביב, 21.2.2023
  3. ^ דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!) - פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים בתקומת ישראל 20, אוניברסיטת בן גוריון, 2010, עמ' 28–48
  4. ^ אדריאן פילוט, "נתניהו הוא מודל לחיקוי עבור ארדואן, טראמפ ואורבן", באתר כלכליסט, 25 ביולי 2019
  5. ^ לילך סיגן, ‏הביביזם החדש והשמאל הישן הם שתי כתות קיצוניות עם מאפיינים דומים, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2020
  6. ^ שאול אמסטרדמסקי, "איווט לא סתם ביביסט, הוא תאצ'ריסט", באתר כלכליסט, 15 בפברואר 2009
  7. ^ ג'ודי מולץ, Meet the ‘Bibists’: Netanyahu Loyalists Say There’s a Reason They’re Not Out in the Streets Defending Him, אתר הארץ, ‏07 באוגוסט 2020
  8. ^ ערוץ 7, איציק זרקא גאה להיות ביביסט, באתר ערוץ 7, 21 באוגוסט 2020
  9. ^ פעיל הליכוד מטנף ומסית, בכירי התנועה מתייצבים לברך, באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2020
  10. ^ עטרה גרמן, ‏שלמה קרעי: "ביביסט זה לא קללה, להפך", בעיתון מקור ראשון, 19 במאי 2021
בנימין נתניהו
אירועים במהלך כהונותיו
כראש ממשלת ישראל
הממשלה ה-27 מהומות מנהרת הכותל (1996) • הסכם חברון (1997) • ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל (1997) • הסכם ואי (1998) • הקמת המועצה לביטחון לאומי (1999)
הממשלה ה-32 הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון (2009) • המשט לעזה (2010) • השרפה בכרמל (2010) • המחאה החברתית (2011) • עסקת שליט (2011) • מבצע עמוד ענן (2012) • הסכסוך האיראני-ישראלי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה (2011–2020)
הממשלה ה-33 רצח שלושת הנערים (2014) • מבצע צוק איתן (2014) • הנאום בפני הקונגרס האמריקני (2015) • הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (2015)
הממשלה ה-34 גל הטרור הפלסטיני (2015) • גל השרפות (2016) • הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל (2017) • הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן (2019) • המשבר הפוליטי (2019-2020) • התפרצות נגיף הקורונה בישראל (2020)
הממשלה ה-35 המשבר הפוליטי (2020–2021) • מגפת הקורונה בישראל (2020–2021) • הסכמי אברהם (2020) • מבצע לתת כתף (2020) • אסון הר מירון (2021) • המהומות בישראל (2021) • מבצע שומר החומות (2021)
הממשלה ה-37 הרפורמה המשפטית בישראל (ערכים נוספים) (2023) • מבצע מגן וחץ (2023) • מלחמת חרבות ברזל (קבינט המלחמה) (2023–הווה)
משפחתו נתן מיליקובסקי (סבא) • בנציון נתניהו (אבא) • עדו נתניהו (אח) • יונתן נתניהו (אח) • נועה רוט (בת) • יאיר נתניהו (בן) • אבנר נתניהו (בן) • שמואל בן ארצי (חותן)
בנות זוג מיקי הרן (1972–1978) • פלור קייטס (1981–1989) • שרה נתניהו (1991–הווה)
ספריו הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח (1987) • מקום תחת השמש (1995) • מלחמה בטרור (1996) • ביבי: סיפור חיי (2022)
חשדות לפלילים פרשת בר-און חברון (1997) • פרשת עמדי (1999) • פרשת ביביטורס • תיק 1000 • תיק 2000 • פרשת הצוללות • תיק 4000 • המחאה • משפטו (2020)
שונות פרשת הקלטת הלוהטת (1993) • מסמך שטאובר (1995) • נאום בר-אילן (2009) • מכון יונתן לחקר הטרור • המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי • לא יהיה כלום, כי אין כלום • נתניהו: ביוגרפיה • רק לא ביבי • ביביסטים • קאיה (כלבה) • הנתניהוז
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ביביסטים&oldid=38402992"