בודקסי

**בודקסי**
**Budakeszi**
סמל בודקסי סמל בודקסי	דגל בודקסי דגל בודקסי
	הכנסייה הרומית-קתולית
מדינה	הונגריה
חבל	מרכז הונגריה
מחוז	פשט
נפה	נפת בודקסי
שטח	37.10 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	15,473 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	47°30′40″N 18°55′48″E / 47.511111111111°N 18.93°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.budakeszi.hu
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. בודקסי

בודקסי או בודאקסי (בהונגרית: Budakeszi) היא עיר באזור המטרופולין של בודפשט, במחוז פשט, מקום מושבו של נפת בודקסי והיישוב השני המאוכלס ביותר בנפה אחרי בודהארש.

העיר היא בעלת חשיבות בינלאומית מכיוון שהמועצה הבינלאומית לשימור חיות הבר (Conseil International de la Chasse et de la Conservation du Gibier) פועלת במקום.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודקסי ממוקמת בערך באותו קו רוחב כמו האי מרגיט, כ-9 קילומטרים מערבית לאי. בנסיעה על הכביש, המרחק מגשר השלשלאות (Széchenyi lánchíd) מאבן הקילומטר "0" של כיכר קלארק אדם שבראש הגשר בצד של בודה, הוא 14 ק"מ.

האקלים של היישוב דומה לזה של בודפשט. כמות המשקעים זהה. הטמפרטורה הממוצעת נמוכה אמנם ב-2 מעלות צלזיוס, אך יש יותר שעות שמש. זיהום האוויר נמוך בהרבה מהמחוזות ההרריים של הבירה.

הצמחייה סביב העיר היא בעיקר יער אלונים, שבתוכו ישנו כרם קטן שנמתח בכיוון צפון מערב. יש כרם גדול בהרבה מדרום-מערב ליישוב, המלווה במספר בוסתנים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגיע לבודקסי ב"דרך בודקסי". המשך הדרך הוא כביש 1102 המוביל לכיוון פאטי - ז'אמבק.

ניתן להגיע ליישוב באמצעות תחבורה ציבורית מבודפשט משני כיוונים, מצד אחד מדרך בודקסי עם "משפחת האוטובוסים" מספר 22 (22, 22A, 222, 922), ומהצד השני מבודהארש דרך קלנפלד (Kelenföld) עם קווי אוטובוס 188 ו-188E.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הייתה מיושבת עוד בתקופה הנאוליתית. בתקופה הרומית היה יישוב משגשג במקום ששכן לאורך דרך המסחר. בזמן הכיבוש הונגריה על ידי השבטים ההונגריים (התיישבות המדיארים במרכז אירופה) היישוב היה אזור ההתיישבות של שבט קסי, ממנו ניתן לגזור את שמו. שמו מוזכר לראשונה בשנת 1270. בזמן זה זו הייתה כבר התיישבות משגשגת, שכן היישוב שכן על ציר נתיב הסחר פהרוואר - בודה. ביישוב עברה גם דרך אחרת, טיניי - אסטרגום, שאיפשרה לעקוף את תחנת המכס של וישגראד.

עם נפילת בודה בשנת 1541, היישוב נפל לידי הטורקים, הוא נשאר מאוכלס ברובו. בשנת 1659 רכש הרוזן אישטוואן זיצ'י את האחוזה הקיסרית לשעבר, ואחר כך (במיוחד לאחר גירוש הטורקים בשנת 1686) הוא הזמין מתיישבים גרמנים. הם עסקו בעיקר בגידול גפנים במקום. בודה, לימים בודפשט הייתה שוק עבורם.

בשנת 1739 מגפת דבר קשה פגעה קשה ביישובם. בשנות ה-70 של המאה ה-19 כנימת הפילוקסרה השמידה את מרבית הכרמים ולכן רבים חיפשו עבודה בבודפשט, שהייתה בשפע בגלל הבנייה רחבת ההיקף לקראת האלף החדש. במאה ה-20 נוסדה גם התעשייה המקומית: הוקם מפעל להנדסת חשמל ובית חרושת לצבע.

מלחמת העולם השנייה ביססה באופן יסודי את חיי היישוב. גירושם של השוואבים, האוכלוסייה הגרמנית הילידה, הפכה למעשה את העיר ל"עיר השינה" של בודפשט. יותר ויותר אנשים אמידים מבודפשט עברו ליישוב, והקימו גם את החיים האינטלקטואליים המקומיים. התושב המפורסם בעיר היה פרנץ ארקל.