ארץ המוקשים

ארץ המוקשים
Land of Mine
בימוי	מרטין זנדבליט
הופק בידי	מאלט גרונרט ; מיקאל כר. ריקס
תסריט	מרטין זנדבליט
עריכה	פר סנדהולט ; מולי מלן סטנסגארד
שחקנים ראשיים	רולנד מולר ; יואל בסמן; לואיס הופמן
מוזיקה	סון מרטין
צילום	Camilla Hjelm Knudsen
מדינה	דנמרק, גרמניה
חברה מפיצה	Nordisk Film
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 בספטמבר 2015 (פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו); 3 בדצמבר 2015 (דנמרק)
משך הקרנה	101 דק'
שפת הסרט	גרמנית, דנית
סוגה	דרמה
תקציב	3.5 מיליון כתרים דנים
הכנסות	3.1 מיליון דולר
פרסים	IFFR audience award; Dragon Award Best Nordic Film; פרס בודיל לסרט הדני הטוב ביותר; European Film Award for Best Hair and Makeup Artist (Barbara Kreuzer); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לצילום (Camilla Hjelm Knudsen); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לעיצוב תלבושות (Stefanie Bieker); פרס רוברט לסרט הדני הטוב ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

המונח "ארץ המוקשים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שדה מוקשים (פירושונים).

ארץ המוקשים (בדנית: Under sandet) הוא סרט דרמה היסטורית גרמני–דני משנת 2015, שנכתב ובוים על ידי מרטין זנדבליט.

היסטוריונים מתחו ביקורת על הסרט שמראה חיילים גרמנים מפנים מוקשים תחת פיקודו של קצין דני, דבר שלא התרחש מעולם^[3]^[4].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפורים של שבויי המלחמה הגרמנים שנשלחו לנקות את חופי דנמרק ממוקשים לאחר מלחמת העולם השנייה. ההערכה היא כי למעלה מ-2,000 חיילים גרמנים, חלקם בני נוער, תחת פיקודם של קצינים גרמנים, נשלחו להוציא מוקשים מהאדמה בניגוד לאמנת ז'נבה; כמעט מחצית מהשבויים נהרגו או נפצעו במהלך פעילות זו. הדבר בוצע כחלק מהסכם שנוי במחלוקת בין הגנרל-אוברסט הגרמני גאורג לינדמן לבין ממשלת דנמרק והכוחות הבריטיים, ולפיו חיילים גרמנים עם ניסיון בהוצאת מוקשים יופקדו על פינוי שדות מוקשים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום מלחמת העולם השנייה ושחרור דנמרק מהכיבוש הגרמני במאי 1945, הוורמאכט המובס מפנה את המדינה. קבוצת שבויים גרמנים צעירים מועברים לרשות הצבא הדני ונשלחים לחוף המערבי, בו הם מאומנים בהוצאת ופירוק מוקשים שקברו הגרמנים בחול. בידיהם היחפות נאלצים הצעירים לבצע את העבודה המסוכנת. הם מוזהרים שלא לצפות ליחס חם מצד הדנים, שמתעבים את כובשיהם לשעבר. מפקדם, קצין דני בשם קרל לאופולד רסמוסן, חולק בוז זה והוא נחוש להתייחס לשבויים הגרמנים ללא אהדה.

רסמוסן גס רוח ומזלזל בהם, בדומה למשפחה המתגוררת בקרבת מקום. לאחר שהוא מצעיד את היחידה בחולות, הוא מבטיח להם שישובו הביתה בתוך שלושה חודשים, בתנאי שיפנו שישה מוקשים בשעה. רסמוסן מגלה כי לא קל לנטור טינה לנערים הגרמנים, בזמן שהמנהיג שלהם, כריסטיאן שומן, מנסה לשמור על אופטימיות.

לשבויים לא ניתן אוכל בשל מחסור במזון ברחבי המדינה, וחלקם מתחילים לסבול מתת-תזונה. השבויים מנסים לגנוב אוכל מהחווה הסמוכה, אך מקבלים הרעלה מפני שהמזון היה מעורבב בגללי עכברושים. אחר כך הקצין הדני מתחיל להתייחס לחייליו באופן אדיב יותר וגונב עבורם אוכל מהבסיס. הוא גם מאפשר להם להשתמש במכשיר שפיתח אחד הנערים כדי להעלות את הפרודוקטיביות.

במהלך פינוי החוף, אחד הנערים, ורנר, נהרג מהתפוצצות מוקש. אחיו התאום, ארנסט, שרוי בהכחשה ומנוחם על ידי רסמוסן, אך לשווא.

אחרי משחק כדורגל בחוף, הכלב של רסמוסן מתפוצץ באזור בטוח לכאורה של החוף. הדבר גורם לקצין לשוב להיות אכזרי, והוא מאלץ את החיילים לצעוד ברחבי החוף כדי לוודא שהוא נקי ממוקשים. זמן קצר לאחר מכן, נכנסת ילדה מהמשפחה שגרה בסמוך לחוף, לאזור מסוכן. על מנת להציל אותה, נכנס ארנסט שמרים אותה ומעביר אותה לידי החיילים ואמה, ולאחר מכן מתאבד בדריכה על מוקש.

במהלך ניקוי של החוף, שבעה גרמנים עוסקים בסידור המוקשים שהוצאו מהאדמה, וגורמים בטעות לתגובת שרשרת שיוצרת פיצוץ עז שמביא למותם של השבעה. עתה נותרו רק ארבעה חיילים.

אף שהובטח לחיילים להשתחרר עם סיום ניקוי החוף, מחליט המפקד של רסמוסן לשלוח אותם לשדה מוקשים אחר. רסמוסן מסרב לקבל את רוע הגזרה, אוסף את ארבעת הנערים ומשחרר אותם במרחק 500 מטרים מגבול גרמניה.