ארנסט גוגנהיים
 | |
| לידה |
22 בינואר 1916 ווסטהופן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1977 (בגיל 61) הרובע החמישי של פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי של ווסטהופן |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
1940 – 22 במרץ 1977 (כ־37 שנים) |
| תחומי עיסוק | מורה לתלמוד בבית המדרש לרבנים של צרפת, מנהל בית המדרש לרבנים של צרפת |
| תפקידים נוספים | מורה לתלמוד בבית הספר היהודי "יבנה", חבר בבית הדין הרבני של הקונסיסטוריה, סגן נשיא בית הדין |
| רבותיו | הרב מקס גוגנהיים, הרב מוריס ליבר |
| בן או בת זוג |
קלוד-אני (חנה) גוגנהיים |
| אב | הרב מקס גוגנהיים |
| אם | מרתה (לבית מאייר) |
| צאצאים |
מישל גוגנהיים |
| מספר צאצאים | 6 |
| פרסים והוקרה | אביר לגיון הכבוד |
  | |
הרב ארנסט שמחה גוגנהיים (בצרפתית: Ernest Simha Gugenheim; 1916 — 1977) היה רב צרפתי, מורה בבית המדרש הרבני של צרפת ולאחר מכן מנהל בית המדרש. מהדמויות הבולטות של יהדות צרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בווסטהופן (צר') שבאלזס ב-22 בינואר 1916 לרב מקס גוגנהיים, נצר למשפחת רבנים וותיקה ורב העיירה. אימו, מרתה לבית מאייר, נפטרה בהיותו כבן 4. הוא היה הצעיר מבין ארבעה ילדים.
רבו הראשון היה אביו, שהיה בוגר בית המדרש לרבנים בברלין וחינך את בנו ברוח שיטת תורה עם דרך ארץ של הרש"ר הירש. בנעוריו גר בבוקסווילר (צר'), לשם עבר אביו כדי לכהן כרב הקהילה. בשנת 1933 נכנס ללימודי רבנות בבית המדרש הרבני של צרפת בפריז, שהיה אז תחת ניהולו של הרב מוריס ליבר. בינואר 1938, לאחר שקיבל את תעודת הרבנות, נסע לליטא כדי ללמוד ולהשתלם בישיבת מיר. במכתביו לרב ליבר תיאר בהרחבה את חוויותיו שם.
שמונה חודשים לאחר מכן נקרא בחזרה לצרפת על ידי אביו, שחש שסכסוך חדש בין צרפת לגרמניה עומד לפרוץ. בסופו של דבר נדחה העימות, בעקבות הסכם מינכן. הוא גויס לצבא הצרפתי זמן קצר לאחר הגעתו, ונפל בשבי הגרמני בתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940. עד סוף המלחמה היה אסור במחנה שבויים לחיילים יהודים, שרובם היו גם כן אלזסים. הוא שימש בפועל כמנהיג רוחני לשאר השבויים במחנה, עד לשחרורו בשנת 1945, לאחר כניעת גרמניה.
לאחר שחרורו מונה למורה לתלמוד ומשפט רבני בבית המדרש הרבני של צרפת. שם פגש את אשתו לעתיד, קלוד-אני (חנה) ד'אלזס, שהתקבלה לבית הספר לליטורגיה ולפדגוגיה שנפתח באותה עת ונכנסה לשיעוריו במשנה. בתפקידיו אלו בבית המדרש הרבני שימש עד לפטירתו, וגם עמד בראשו כמנהל זמני מ-1949 עד 1951, עד מינויו של הרב אנרי שילי. ב-1977 מונה להיות מנהל בית המדרש באופן קבוע, ונפטר ימים ספורים לאחר מכן. בכל השנים הללו התגורר בדירה בבניין בית המדרש, יוצר קשר קרוב עם הרבנים המתלמדים ומהווה כתובת זמינה עבורם. תחת השפעתו עבר בית המדרש לרבנים לקו שמרני ואדוק יותר מבעבר, תהליך שהושלם סופית עם הגעת יהודי צפון אפריקה לצרפת.
במקביל להוראתו בבית המדרש הרבני של צרפת, לימד בבית הספר התיכון היהודי "יבנה", והיה חבר בבית הדין הרבני של הקונסיסטוריה. הוא מונה לסגן נשיא בית הדין ב-1952, שם עסק בעיקר בתחומים הקשורים לזהות יהודית ונישואים, ועד מהרה הפך לאחראי על נושא הגיורים. במסגרת תפקידו היה ממונה גם על בעיות העגינות וסרבנות גט. יחד עם גורמים משפטיים מהקהילה, יצר מערכת המאפשרת לנשים שהתגרשו אזרחית אך לא קיבלו גט מבעליהן לתבוע אותם בבית משפט ולדרוש פיצויים.
לצד פעילויותיו אלו שימש כתובת זמינה לשאלות, ופעל להנגשה בהירה בצרפתית של ערכי היהדות והלכותיה. סמכותו ההלכתית, לצד נגישותו לפונים מהקהילה היהדית וחוצה לה, גרמו לו להיתפס כדמות מוסמכת בנוגע להשקפת היהדות האורתודוקסית בצרפת. כך הוזמן לוועדות של האספה הלאומית של צרפת, כדי להציג את השקפת היהדות בנושאי מניעת היריון והפסקת הריון לפני חקיקה בנושאים אלו. בשנת 1966 עוטר כאביר לגיון הכבוד, וב-1973 כ-Grand Rabbin (צר')[א].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרב גוגנהיים נולדו שישה ילדים. אשתו הייתה מחנכת ומורה ליהדות, מנהלת בית הספר היהודי אריאל שבצרפת, העורכת הראשית של הרבעון "המורה" למורים בבתי ספר יהודים, מחברת ועורכת ספרים. בנו הרב מישל גוגנהיים היה מנהל בית המדרש הרבני של צרפת, ולאחר מכן מונה לרבה של פריז. בן נוסף שלו, הרב ד"ר דניאל גוגנהיים, נישא לבתו של הרב עמנואל שושנה. הרב ארנסט הוא גם דודו של הרב דניאל גוטליב.
נפטר ב-27 במרץ 1977 בפריז, לאחר מחלה ממושכת שנגרמה מגידול מוחי. נטמן בבית הקברות של עיירת הולדתו, ווסטהופן.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיו עוסקות בעיקר בהלכה, אך כוללת גם תרגומים לצרפתית של קלאסיקות יהודיות ותרומות לאנציקלופדיה אוניברסליס ולאנציקלופדיית הפליאדות. מחקריו ותשובותיו ההלכתיות נאספו בספריו Le Judaïsme dans la vie quotidienne ("יהדות בחיי היומיום") ו-Les portes de la loi ("שערי ההלכה"). את מכתביו ערכו אשתו וילדיו לספר שיצא לאור בשנת 2006, Lettres de Mir ("מכתבים ממיר").
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lettres de Mir: D'un monde de Tora effacé par la Shoah, Biblieurope, 2006
- Letters from Mir: A Torah World in the Shadow of the Shoah, Orthodox Union Press, 2014
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Le Grand Rabbin Ernest GUGENHEIM - תולדות חייו, מאת אשתו קלוד-אני גוגנהיים
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מילולית: "רב גדול". תואר רשמי הניתן בצרפת לרבנים חשובים, דוגמת רבני מחוזות, על ידי הקונסיסטוריה.